ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

לימוד תורה במחשבה בלי קול | שאלות ותשובות | אתר ישיבה

Bookmark and Share RSS לנושא זה Rss אפשרויות חיפוש
שלום אורח, ( התחבר / הרשם )


י"ג טבת תשע"ד

לימוד תורה במחשבה בלי קול


הרב עזריה אריאל

שאלה:
כבר שנים שאני לומד תורה במחשבה , ולאחרונה נודע לי שזה אולי לא נחשב מצווה . האם אכן לא קיימתי מצוות לימוד תורה? מה לגבי העתיד אם יותר קל לי במחשבה?

תשובה:
לשואל, שלום!
לא מסתבר שלימוד תורה במחשבה אינו מצווה. עיקר מצוות לימוד תורה הוא העיסוק בתורה וגם ידיעתה. חז"ל המליצו על לימוד תורה בקול דווקא, כמבואר בגמרא בערובין נד ע"א, אבל נראה משם שזוהי המלצה שמסייעת להפנמת הלימוד וזכירתו, כאשר האדם משתף את כל חושיו וכוחותיו בלימוד, ואין זו הגדרה לעצם מצוות הלימוד. אלו דברי הגמרא: "אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך - משתמרת, ואם לאו - אינה משתמרת. תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש, לאחר שלש שנים שכח תלמודו... פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני, כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי, שנאמר: 'כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא', אל תקרי 'למצאיהם' אלא 'למוציאיהם' בפה". גם הרמב"ם הביא דין זה לא בתחילת הלכות תלמוד תורה, כהגדרה לעצם מצוות הלימוד, אלא בהמשך (פ"ג הי"ב), כעצה טובה: "וכל המשמיע קולו בשעת תלמודו - תלמודו מתקיים בידו, אבל הקורא בלחש במהרה הוא שוכח" (אמנם אפשר להבין שהדגש כאן רק על קול רם לעומת לחש ובכל מקרה מדובר על אמירה בפה, אך מהגמרא הנ"ל "למוציאיהם בפה" לא משמע כך). ועיין בגמ' בחגיגה ג ע"א, המספרת על לימודם של שני חכמים אלמים, ומוכח מכל הסוגיה שם שאף זהו קיום מצוות תלמוד תורה.
ועוד: לימוד תורה מתחלק לשני חלקים: שינון וחזרה על חומר מסוים, והתעמקות לשם הבנתו. דברי הגמרא מוסבים כנראה רק על השינון, כפי שהגמרא מספרת על ברוריה, אשת רבי מאיר, שמצאה תלמיד "דהוה קא גריס בלחישה", והעירה לו, וכן בהמשך: "שהיה שונה בלחש", "פתח פומיך קרי, פתח פומיך תני", קריאת פסוקים ושינון משניות, ובלימוד זה יש הדגשה על זכירת הדברים והקריאה בקול מועילה לכך, אבל עיון מעמיק דרכו להעשות בשקט ובאימוץ המחשבה (על ההבחנה בין צורות הלימוד עיין סוכה כח ע"ב "הא למיגרס, הא לעיוני", ובשולחן ערוך או"ח סי' תרלט ס"ד).
מצאנו דיון בפוסקים לגבי ברכת התורה, האם לברך על הרהור (לדעת השו"ע או"ח סי' מז ס"ד אין צורך לברך, ואילו הגר"א שם חולק). נראה שגם לדעת השו"ע יש קיום מצוות לימוד תורה בהרהור ומחשבה, אבל ברכת התורה נקבעה על מעשה של מצווה ולא על מחשבה גרידא, ולכן המהרהר אינו מברך (הנצי"ב בשו"ת משיב דבר ח"א סי' מז, וכן בעוד אחרונים).
וראה דברי המשנה ברורה בסימן מז ס"ק ה, על השולחן ערוך האומר שאין לברך על הרהור בדברי תורה: "דהרהור לאו כדיבור דמי, ולפי זה יש ליזהר לאותן הלומדים בעיון מתוך הספר שיזהרו להוציא קצת דברי תורה בפה אחר הברכה, אם אינו אומר פסוקי ברכת כהנים או שאר דברי תורה אחר הברכה כמו שנוהגין". לא הזהיר את הלומדים הללו ללמוד תמיד בקול, אלא שאחרי ברכת התורה יקראו קצת בפיהם כדי להצדיק את הברכה.
אם כן, אין שום ספק שבמה שלמדת עד כה קיימת מצוות תלמוד תורה. מכאן ולהבא, אם מדובר על שינון כדי לזכור, רצוי שתקרא בקול כדי שתזכור יותר טוב את הדברים וכך תתקיים המצווה בצורה טובה יותר, אבל אם מסיבה כלשהי הדבר קשה לך ומפריע ללימודך - אתה יכול להמשיך כהרגלך.


ברצוני לשאול שאלה בהמשך לתשובה זו





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il