ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

הרב ישראלי - רב, דיין וראש ישיבה | אתר ישיבה

דף הבית בית מדרש סיפורים ותולדות צדיקים תולדותיהם של צדיקים מאמרים נוספים Bookmark and Share
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

סיוון תשס"ה

הרב ישראלי - רב, דיין וראש ישיבה


נערך על ידי הרב

מוקדש לעלוי נשמת
אשר בן חיים
וחנה בת חיים

ביום י"ט בסיוון יחול יום השנה העשירי לפטירתו של מורנו ורבנו הרב שאול ישראלי זצ"ל, מי שהיה רב מושב כפר הרואה, דיין בבית הדין הרבני העליון, מחבר ספרי הלכה חשובים, ומראשי ישיבת 'מרכז הרב'.

הרב ישראלי היה מגדולי התורה שבדור, בקיא ומעמיק בכל תחומי התורה, ממעט בדברים ומרבה בלימוד. הרגש שבו היה עצור, והיה בא לידי ביטוי בדרשותיו, שהיתה בהם רוממות רוח.
שקדן גדול היה הרב ישראלי. כל ימיו היה לומד ש"ס ופוסקים ושאר חלקי התורה. כולו היה מסור ללימוד התורה והרבצתה, מתוך התקשרות ואחריות עמוקה כלפי כלל ישראל.

כל העיסוקים שנטל על עצמו היו קשורים בלימוד תורה. בירור סוגיות בהלכות התלויות בארץ, פסקי דין בסוגיות שבאבן העזר, בירורים בהלכות התורה והמדינה, שאלות ברפואה והלכה, הגהה מדוקדקת של הפירוש 'דעת מקרא' לנ"ך, והכנת השיעורים הכלליים ואמירתם לפני מאות בחורים למדנים.

היה קבוע ומסודר מאוד. תמיד הגיע בזמן לתפילות, לשיעורי התורה, לחתונות, לאירועים. והיה מקפיד לחזור מהר לביתו, להמשיך ללמוד. והיה נעים הליכות. כשסיפרו לו דבר מה היה מתעניין בכנות, אך לא היה מרבה בדברים. כשהיו באים לביתו לשאול שאלות, היה עונה בקצרה וממשיך ללמוד. בצעירותו כרב בכפר הרואה היה פנוי יותר ליצור ביוזמתו קשר עם החקלאים, והיה מתעניין בשלומם ומעודדם ללמוד תורה. אולם ככל שרבתה האחריות הכלל ישראלית שהוטלה על כתפיו, הקפיד יותר על זמנו. התחושה היתה שאין ראוי להפריע לו בלימודו. רק בשאלות גדולות וכבדות, ראוי לגשת אליו. היתה כלפיו יראת כבוד עצומה.

אספר תחילה מעט זיכרונות אישיים, ואח"כ אציין בקצרה פרקים מתולדות חייו מתוך הספר 'גאון בתורה ובמידות'.

זכרונות ילדות
מילדותי היה הרב שאול ישראלי אחד מגדולי התורה שהתחממתי לאורם. מגיל שלוש או ארבע אבי מורי היה רגיל להביא אותי בימים נוראים לתפילות בישיבת 'מרכז הרב'. במזרח היו יושבים רבני הישיבה. מצד ימין של ארון הקודש ליד החזן היה יושב מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א, לידו מו"ר הרב שאול ישראלי זצ"ל, לידו הרב מרדכי פרום זצ"ל, ולידו אבי מורי. לאחר פטירתו של הרב פרום אבי נעשה חזן בתפילת מוסף, וכך נותרתי לפעמים לשבת סמוך לרב ישראלי, ולעיתים היה רומז לי כיצד ואיך להתפלל. עכשיו שאני נזכר בזה, אני נחרד מעט ומקווה שלא הפרעתי לו (כפי הנראה ישבתי שם כי עוד לא היתה בי דעת לשמוע, וכדברי הרמב"ם הלכות ת"ת ו, ז: "בני חכמים בזמן שיש בהן דעת לשמוע הופכין פניהן כלפי אביהן; אין בהן דעת לשמוע - הופכין פניהן כלפי העם").

בחגים הייתי מצטרף לאבי לביקור אצל הרב ישראלי, ופעם בפסח הגישו בוטנים. והיו מהאורחים שתמהו, שכן רבים מהאשכנזים מחשיבים בוטנים בכלל קטניות שאין אוכלים בפסח. והרב ישראלי סיפר שאצלם היו נוהגים לאכול בוטנים שלמים. אינני זוכר אם אכלנו בפועל, אבל וודאי הוא שאם הרב היה מגיש לנו לאכול היינו אוכלים, שכן זכורני מביקור אצל רב אחר שהגיש לאחד המבקרים כוס יין בפסח, והלה דחה את הכוס באומרו כי הוא מקפיד בפסח שלא לאכול בבית אחרים. ואבי סבר שעשה מעשה חמור, ולא הידור יש בידו אלא עבירה.

לימים כשהתחלתי ללמוד בישיבה, כבר שמעתי שיעורים ודרשות מפיו, ואף שאלתיו כמה שאלות. פעם אף זכיתי לסעוד ארוחת ערב על שולחנו. זה היה ב'בין הזמנים', ויצא שהגעתי עם חברי זאב סולטנוביץ' לשאול דבר מה. לאחר שיצאנו מחדרו, הרבנית שהיתה מאוד לבבית הזמינה אותנו להישאר לארוחת ערב. התביישנו, אולם תוך כדי דברים יצא הרב ישראלי מחדרו והצטרף לדברי הרבנית ואמר בחיוך: "כן, כן, מדוע שלא תצטרפו". לאחר דבריו כבר לא ניתן היה לסרב, שאין מסרבים לגדול. אולם זכורני שמחמת היראה התקשיתי לאכול. לא היה נעים לשבת לפניו וללעוס ולבלוע. הארוחה היתה קצרה, שכן הרב היה מקצר כדי לחזור מהר ללימודו. מכל מקום זה היה כבוד גדול עבורנו להתארח על שולחנו.

בית הוריו

הרב ישראלי נולד בכ"ה בתמוז תרס"ט. אביו הרב בנימין איזראעליט שימש כרב ואב"ד בעיירה קוידנוב (שעל יד מינסק ברוסיה הלבנה), שם פעל במסירות נפש בהנהגת הקהילה, למרות השלטון הקומוניסטי שעיין את היהדות והרבנים. גם כאשר החמירו גזירות השלטון הסובייטי, והמלמד תורה ברבים היה צפוי לעונשים חמורים, המשיך הרב בנימין במלאכת הקודש. היה מי שהלשין עליו, אך הוא המשיך למלא את תפקידו עד אשר נתפס על ידי השלטונות והוגלה לסיביר. שם נותק הקשר עימו ולא נודע מה היה סופו. בעת הגלייתו לסיביר כבר היה הרב ישראלי בארץ.

אמו של הרב ישראלי נותרה לבדה ברוסיה הלבנה, ונרצחה על ידי הנאצים במלחמת העולם השנייה. מכל יתר משפחתו, רק אחיו, הרב ישראל ישראלית, זכה לעלות ארצה ולשקם בה את ביתו.

לימוד בשקידה ועלייה לארץ
מגיל צעיר מאוד דבק הרב ישראלי בלימוד התורה. דמות אביו היתה מופת לעיניו, והוא עודדו ושלחו ללמוד תורה אצל הרבנים שעוד קיימו ישיבות ברוסיה. בנעוריו המוקדמים למד בסלוצק אצל הרב יחזקאל אברמסקי, שלימד את הצעירים בישיבה שבראשה עמד הרב איסר זלמן מלצר. לאחר כמה שנים סגרו השלטונות הסובייטים את הישיבה בסלוצק, והרב ישראלי נדד למינסק ולמד אצל הגאון הצדיק רבי יהושע צימליסט, בישיבה מחתרתית בבית הכנסת 'שואבי המים'. משם עבר לקיבוץ הבחורים שלמדו בשקידה תחת הנחייתו של הרב אברהם אליהו מייזס. בכל אותן שנים עדיין היה אביו פעיל בקהילת קוידנוב.

המגבלות הקשות על לימוד התורה הלכו וגברו, והרב ישראלי הגיע למסקנה שהוא חייב לברוח מרוסיה ולעלות לארץ. למרות סכנת המוות שנשקפה למי שנתפש בבריחתו, בשנת תרצ"ג, בהיותו כבן עשרים וארבע, יחד עם עוד שני בחורי ישיבה, ובעצתו של הרב קלעמעס שאף ערך לשם כך 'גורל הגר"א', החליטו להבריח את הגבול לפולניה. הם הצליחו לחצות את הגבול, אך נתפשו על ידי שוטרים פולנים. כוונת הפולנים היתה שבמידה ולא יהיו להם אשרות כניסה לארץ אחרת הם יוחזרו לרוסיה, שם היו צפויים לעונש מוות.

הרב ישראלי פנה במכתב נרגש למרן הרב קוק זצ"ל, הרב הראשי לארץ ישראל, שידאג להשיג להם אישורי כניסה לארץ. הרב פעל למענם מיד, והם שוחררו מהכלא. עד לגיוס הכסף הנדרש למסע לארץ ישראל שהה הרב ישראלי חצי שנה בישיבת מיר. לימים סיפר שהתרשם עמוקות מהמשגיח הנודע רבי ירוחם. כאשר נפרד ממנו ביקש רבי ירוחם לדרוש בשלומו של מרן הרב קוק, ולומר כי "קנאה גדולה הוא מקנא בו על פעולתו למען רבני רוסיה".

בישיבת 'מרכז הרב'
בתחילת שנת תרצ"ד, בהיותו כבן עשרים וחמש, הגיע הרב ישראלי לירושלים והתחיל ללמוד בישיבת 'מרכז הרב'. כשנה וחצי עוד הספיק לשמוע תורה ממרן הרב קוק זצ"ל ולהתבשם מהליכותיו בקודש ומדרכו בהדרכת העם והארץ.

לאחר הסתלקותו של הרב המשיך ללמוד ב'מרכז הרב' אצל ממשיכו הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל, שחיבב אותו ביותר, ואף היה לומד אתו ביחידות וחוזר לפניו על השיעורים הכלליים בישיבה לפני מסירתם.

תלמידים רבים למדו אז בישיבת 'מרכז הרב', כולם העריצו את אישיותו של מרן הרב קוק זצ"ל ואף התבשמו מתורתו, אבל רבים לא הבינו את עומק משמעותה. הרב ישראלי זצ"ל היה בין המעטים שהבינו את מלא משמעותה של משנת של הרב זצ"ל, ודבק בה כל חייו. כיוון שמצד אחד כבר היה תלמיד חכם בעת הגיעו לישיבת 'מרכז הרב', ואף הספיק לרכוש ניסיון חיים, ומאידך עדיין היה צעיר ברוחו ופתוח לשמוע דברים עמוקים וגדולים, נעשה לאחד מבכירי תלמידי החכמים שהולכים בדרכו של הרב זצ"ל.

רבנות כפר הרוא"ה
בשנת תרצ"ח, בהיותו כבן עשרים ותשע, החליט הרב ישראלי לצאת את כותלי הישיבה וללכת בדרכי אביו למשרת רבנות. הוא נסמך לרבנות על ידי ראש הישיבה הרב חרל"פ, שהוסיף בתוך כתב הסמיכה שלו: "ולמדנו בצוותא חדא, ואהבת עולם אהבתיהו. גדול הוא מנת חלקו כאחד הגדולים... ומגלה נהורא בבי מדרשא. ועתיד הוא להיות אחד מגאוני ישראל... ועם זה מחונן במעלות גדולות, שפתותיו שושנים, עטו עט סופר מהיר, לוקח נפשות חכם. אשרי לאלה אשר ידעו לבחור בו... שמו ילך למרחקים וה' עמו".

הקהילה שזכתה בו היתה כפר הרוא"ה, יישוב צעיר של הפועל המזרחי שהיה חלוץ היישובים שבחר לו רב. עוד באותה שנה ירד הרב ישראלי לפולין, כדי לשאת לאישה את בת שבע בת הרב הצדיק ר' אהרן בורגנסקי הי"ד, שהיה דודו. כשחזר נכנס לכהונתו כרב המושב למשך 28 שנים.

שיעורי התורה שלו היו מושכים לבבות. אנשים היו חוזרים מעמל יומם ברפת ובפרדס, ומזדרזים להגיע לשיעור גמרא, שהיה נאמר בבהירות ובמתיקות. במשך תקופות ארוכות היה רגיל להוסיף שיעורים בנביא או בפרקי אבות או מחשבת ישראל, בהתאם למה שראה כנדרש לקהילה.

כמעט כל הסכסוכים המשפטיים שהיו בכפר היו מיושבים בדין תורה אצל הרב ישראלי. בעת הצורך היה מצרף עמו שני רבנים נוספים - הרב שטרנברג מכפר פינס והרב צוקרמן מקדימה. הדיונים היו מתנהלים על פי תקנון מפורט, וסוכמו באופן מפורט בכתב ידו.

לפעמים נשאו פסקי הדין אופי חינוכי. למשל, אחד מבעלי הבתים שהרים יד בעת ויכוח בבית הכנסת נידון לישב "עם הנערים" לתקופה מסוימת. ובמקרה טראגי בו נדרס ילד קטן על ידי נהג לא זהיר, נידון הלה ל'גלות' של שנה מן הכפר. פסקי הדין יצאו אל הפועל, לא מפני שהיתה לו יכולת ממשית לכופם, אלא מעצם המעמד והכבוד שהעניקו לו חברי הכפר.

ספריו של הרב שאול ישראלי זצ"ל:
דרשות לימים הנוראים
מאורות לחנוכה
דרשות לימי הפסח
שאלו שלום ירושלים

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il