ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- נדרים
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- ר' יוסי ור' יהודה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
"האמורא רבה בר רב הונא מצא את רב הונא אביו כשהוא אוכל דייסה באצבעו. אמר לו לאביו: מדוע אוכל אדוני בידיו? אמר לו לבנו, כך אמר רב (רבו של רב הונא): דייסה שנאכלת על ידי האצבע טעימה יותר, וכל שכן כשהיא נאכלת בשתי אצבעות, וכל שכן כשהיא נאכלת בשלש... התנא רבי יוסי והתנא רבי יהודה, אחד מהם היה אוכל דייסה באצבעו ואחד מהם היה אוכל את הדייסה על ידי עלה של דקל. אמר לו זה שאוכל בעלה של דקל לזה שאוכל באצבעו: עד מתי אתה מאכילני צואתך?! אמר לו זה שאוכל באצבעו לזה שאוכל בעלה של דקל: עד מתי אתה מאכילני את רוקך?!"
הדברים מפליאים. רב הונא רוצה להתענג על טעמה של דייסה, ולכן הוא אוכל דייסה באצבעו ולא באמצעות כף!! ואמנם רב הונא תולה את דרכו המשונה לשיפור טעמה של הדייסה בהוראות שקיבל מרבו, אלא שאין זה מובן מה עניינה של הוראת הרב לדברים שקשורים לטעם וריח?! ובכלל קשה שהנהגות אלו הן כנגד מה שהתבאר במסכת דרך ארץ (ד, א):
"מי שהוא תלמיד חכם, לא יאכל מעומד, ולא ישתה מעומד, ולא יקנח את הקערה, ולא ילקק באצבעותיו ..."
גם התנהגותם של ר' יוסי ור' יהודה מפליאה. במסכת דרך ארץ (פרקי בן עזאי ז, א) שנינו:
"ולא ישוך אדם מפרוסה ויחזירנה לקערה, ולא ישוך מפרוסה ויתננה לחבירו, לפי שאין דעת הבריות שווה".
כלומר, יש אנשים שאינם מקפידים לאכול מפרוסת לחם שנגסו ממנה אך יש אנשים שפרוסה כזו מעוררת בהם גועל. ולכן גם אם אתה אינך מקפיד מלאכול פרוסה כזו, אל תיתן אותה לחברך שמא הוא מן המקפידים. ואלו במעשה שמסופר בפנינו כל אחד מן החכמים ממאיס את המאכל בפני חברו, וכאשר זה מודיעו שהוא ממאיס עליו את המאכל, כלל לא אכפת להם זה מזה!!! כאן המקום להעיר ולהאיר, שכאשר אנו מוצאים התייחסויות מוזרות של חכמים זה כלפי זה, או מעשים תמוהים שעשו חכמים זה לזה, אין להבין את הדברים כפשוטם. במעשים המובאים בדברי חז"ל קיימים כמה רבדים: הרובד העליון, החיצוני, הגלוי למעיין בו כבר בקריאה ראשונה, ורבדים נוספים, המתגלים רק לאחר העמקה. המעשים התמוהים והמשונים הם דרכם של חז"ל לרמוז לקורא כי עליו להתבונן בדברים במבט מעמיק יותר, בהתבוננות המאפשרת העפלה אל עולם גבוה יותר, עולם רוחני.
יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ
רב הונא היה ידוע כחכם המתפרנס מיגיע כפיו בעבודת הקרקע. בסוגיה במסכת כתובות (דף קה, א) מסופר שכאשר אנשים היו באים לדון לפניו בדין תורה, רב הונא היה אומר להם שהוא טרוד כעת בעבודת הקרקע לפרנסתו, אולם אם ישכרו מישהו שיעבוד בקרקע במקומו הוא מוכן לדון להם דין תורה בחינם. רב הונא לא היה מתבייש שהוא מתפרנס מעבודת הקרקע, ובסוגיה במסכת מגילה (דף כח, א) מסופר עליו שהיה הולך כאשר המעדר מונח לו על כתפו. אם נשתמש בביטוי מלשון ימינו נוכל לומר שרב הונא היה מתפרנס בעשר אצבעותיו. רבה בנו של רב הונא שאל את אביו מדוע הוא מתפרנס מיגיע כפיו, ומדוע אינו מתפרנס מקבלת משרה ציבורית של דיין וכדומה? ורב הונא השיבו, שהוא קיבל הדרכה זו מרבו המובהק, מהאמורא שהיה ידוע בכינוי "רב". רב אמר לו שככל שירבה לעמול באצבעותיו וירבה להתפרנס מיגיע כפיו כך יבושם לו. ובלשון המעשה שמובא בתלמוד - ככל שירבה באצבעות שבהן הוא אוכל את הדייסא כך ייטב לו!!
רב הונא הורה דרך זו גם לעניי עירו, ובמסכת תענית (דף כ, ב) מסופר שבכל יום ששי היה קונה את הירקות שנותרו בשוק וזורקם לנהר, ולא היה מחלקם לעניים. רב הונא לא רצה שהעניים יסמכו על הצדקה אלא שיעשו את ההשתדלות הנצרכת כדי להשיג כסף לצורכי השבת שלהם.
פשוט נבלה בשוק
התנא רבי יוסי המופיע בספור המעשה השני גם הוא סבור היה שצריך לעסוק במלאכות, לשיטתו בתוך עמל המלאכות מסתתרת גם כן תורה, ואלו שעוסקים במלאכתם ותומכים באחרים נחשב להם הדבר כאלו עמלו בתורה וכאלו קיימו אותה. וכך ידועה שיטת ר' יוסי בהקדמת הזוהר (דף ח א), וזו לשונו כשהיא מתורגמת:
"רבי יוסי אמר: 'שכל טוב' (תהלים קיא, י)... 'לכל עושיהם' (שם) אלו 'חסדי דוד הנאמנים' (ישעיהו נה, ג) תומכי תורה. ואלו שתומכים בתורה כביכול הם עושים, כל אלו שעמלים בתורה אין בהם עשייה בעוד שהם עמלים בה, אלו שתומכים בתורה יש בהם עשייה".
ר' יוסי היה מתפרנס מיגיע כפיו, וכן מצאנו במסכת שבת (דף מט ב) שר' יוסי היה פושט עורות. ואף על פי שמלאכת פשיטת עורות אינה נחשבת למלאכה מכובדת, ר' יוסי לא היה בוש בכך. ר' יוסי היה סבור שהוא תלמיד נאמן לשיטת ר' עקיבא שאמר (שבת דף קיח א): "עשה שבתך חול, ואל תצטרך לבריות." ר' יוסי מצא סמך לשיטתו גם בדברי ר' עקיבא שבמדרש בויקרא רבה (וילנא לה ו), וזו לשונו כשהיא מתורגמת:
"תני בשם רשב"י: הכיכר (הלחם) והמקל ניתנו מכורכין מן השמים, אמר להם אם שמרתם את התורה הרי כיכר לאכול, ואם לאו הרי מקל ללקות בו. היכן הוא משמעו של דבר (ישעיה פרק א יט-כ): "אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ: וְאִם תְּמָאֲנוּ וּמְרִיתֶם חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ ..." (קרא בו כאלו כתוב) "וְחָרוּבִין תֹאכְלוּ". אמר ר' אחא: צריכים ישראל ל"חָרוּב" כדי לעשות תשובה. אמר ר' עקיבא נאה העניות לבתו של יעקב אבינו כרצועה אדומה בראש סוס לבן."
במאמר "החרוב של חוני" התבאר ש"שֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ" שנבחר על ידי הקב"ה לשמש כמטבע עבור עם ישראל היה "עֶשְׂרִים גֵּרָה" (שמות ל, יג), וכתב האבן עזרא (שם בפרוש הארוך) 1 שמשקל עֶשְׂרִים גֵּרָה הוא משקל עשרים גרעיני חרוב. כלומר משקל המעה, מטבע הכסף הישראלי הקטן ביותר, היה כמשקל גרעין חרוב. אגדות חז"ל רבות בונות על הקשר שקשרה התורה בין החרוב לבין הכסף, וכאשר הן מדברות על החרוב הן מדברות למעשה על ה"כסף" 2 . עונש "אכילת חרובים" מסמל עונש של צורך בהתעסקות בעמל המלאכות המניב את הכסף. אולם ר' יוסי למד מדברים אלו של ר' עקיבא, שה"עניות" כלומר הצורך להתעסק במלאכות, הוא נוי לעם ישראל.
האמורא רב אימץ את הבנתו של ר' יוסי בשיטת ר' עקיבא, ולימד דרך זו לתלמידיו וכן מצאנו במסכת פסחים (דף קיג א):
"אמר לו רב לרב כהנא, הפוך בנבילה והתפרנס בכך, ואל תתפרנס מכך שהנך הופך במילים. פשוט נבילה בשוק וטול שכר, ואל תאמר כהן אני ואדם גדול אני ובזוי הדבר עבורי."
אולם התנא ר' יהודה סבור היה שדברי ר' עקיבא בעניין ה"עניות" (כלומר עמל המלאכות) שהיא דבר נאה לישראל אינם כפשוטם, ויש להבין אותם באופן אירוני 3 .
במאמר "רבי עקיבא והדקל" נמשיך ונבאר את הדברים.
^ 1 וכן הרמב"ן בהערה לענין השקל, וכן ספר יראים (סי' קמ, דפוס ישן שנג)
^ 2 וראה ב"תורת הקנה" חלק "ספר הפליאה" ד"ה "וראה אתה בני", שהחרוב מובא שם כקשור ליום ואלו התמר כקשור ללילה. וכן בספר "מדרש תלפיות" בענף חרוב שבמערת רשב"י, החרוב מובא שם כקשור לימות החול ואלו התמר כקשור לשבת.
ונראה שהחרוב קשור לשעות היום ולימי החול שאז האדם עמל במלאכות, ואלו התמר קשור ללילה וכן לשבת שנבראו לשם עמל התורה.
^ 3 וכפי שמבינים את הבטוי "חן המקום על יושביו" וראה במסכת סוטה דף מז, א
^ 2 וראה ב"תורת הקנה" חלק "ספר הפליאה" ד"ה "וראה אתה בני", שהחרוב מובא שם כקשור ליום ואלו התמר כקשור ללילה. וכן בספר "מדרש תלפיות" בענף חרוב שבמערת רשב"י, החרוב מובא שם כקשור לימות החול ואלו התמר כקשור לשבת.
ונראה שהחרוב קשור לשעות היום ולימי החול שאז האדם עמל במלאכות, ואלו התמר קשור ללילה וכן לשבת שנבראו לשם עמל התורה.
^ 3 וכפי שמבינים את הבטוי "חן המקום על יושביו" וראה במסכת סוטה דף מז, א

מה המשמעות הנחת תפילין?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית

כאב הגלות ותקוות הגאולה

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו

תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד

האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?

להתיחס בכבוד

הלכות קבלת שבת מוקדמת

לאן המריבות בתוך עם ישראל מובילות אותנו?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה

הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?

מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.

לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.

דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.

דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.

לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.













