ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם שפירא זצ"ל
עניין כיסוי-הראש מובא במסכת שבת (קנו:), שם נאמר שהוא משרה יראת שמיים ובכך מונע מלחטוא. במסכת קידושין (לא.) מובא שרק הונא בריה דרב יהושע הלך בכיסוי-ראש ונימק הנהגה זו באומרו: "שכינה למעלה מראשי". וכן מובאים דבריו במסכת שבת (קיח:): "אמר רב הונא ... תיתי לי (יש לי זכות), דלא סגינא (שלא הלכתי) ארבע אמות בגילוי הראש". וכך כתב ב"ספר חסידים" (אות נ"ג) וזו לשונו: "ולא ילך בגילוי הראש מפני מורא שכינה, ועל כן יזכור תמיד בוראו כאילו נוכח פניו". עכ"ל.
הרמב"ם כותב (בהלכות דעות פ"ה, ה"ו): "צניעות גדולה נוהגים תלמידי חכמים בעצמן ... ולא יתגלה ראשן". חובת כיסוי-הראש כתבה הרמב"ם גם בהלכות תפילה (פ"ה, ה"ה): "ולא יעמוד בתפילה ... ולא בראש מגולה".
במקורות שציינו עד כה, הוצגה חובת כיסוי-הראש כהנהגה לתלמיד חכם - בכל זמן; לכל אדם - בשעת התפילה, או כהמלצה בלבד - לכל היום.
אך ב"שולחן ערוך" (חאו"ח סי' ב', סע' ו'), מובאת ההלכה כחובה לכל אדם ובלי הגבלה לתפילה דווקא: "ולא ילך ארבע אמות בגילוי-ראש". גם הט"ז כותב (סי' ח', ס"ק ה') שכיום יש איסור ללכת בגילוי-ראש עקב ציווי התורה: "ובחוקותיהם לא תלכו".
"'ולא ילך בגילוי הראש' - ונראה לי שהוא הדין אם רוכב על גבי בהמה או יושב בעגלה" ("טורי זהב" "מגן דוד", חאו"ח, הלכות ציצית, סי' ב').
"'ולא ילך ארבע אמות בגילוי הראש' - ואפילו יושב יש להחמיר. ולצורך, כגון להקר (לרחוץ כל גופו או ראשו) וכיוצא - מותר (לגלות הראש בבית המרחץ)" (כה"ח, הלכות הנהגת אדם בבוקר, דין לבישת הבגדים, סע' ט"ז).
וכך כתב בשו"ת "אוצרות יוסף" [סי' ד' (המובא בספר "הלכה ברורה" ח"א) ועיין בגליון הקודם בדברי ה"יחווה דעת" (ח"ד, סי' א')] וזו לשונו: "בזמננו בארץ ישראל שכיסוי-הראש הוא היכר מיוחד לאנשים שומרי תורה ומצוות, המקבלים עליהם עול מלכות שמיים, ורק חילוניים פורקי עול תורה ומצוות אינם מכסים את ראשם, וכיסוי-הראש מבדיל בין עובד א-לוהים לאשר לא עבדו, צריך כל איש מישראל להיזהר לכסות ראשו, ולהראות בכך שמורא שמיים עליו". עכ"ל.
גדר החיוב
נחלקו הפוסקים אם ההליכה בגילוי הראש אסורה מן הדין או אינה אלא מידת חסידות. יש סוברים שאינה אלא מידת חסידות. ויש סוברים שאסורה מן הדין.
יש שמחלקים בזה בין תלמיד חכם שהוא איסור מעיקר הדין, לבין שאר כל אדם שהוא ממידת חסידות. ויש שחילקו בין הילוך ארבע אמות לפחות מארבע אמות - שארבע אמות אסור מן הדין ופחות מארבע אמות הוא ממידת חסידות ["צמח צדק" (בפסקי דינים חאו"ח סי' ב' אות ד'), "משנה ברורה" (סי' ב', ס"ק י"א) ועוד בדעת ה"מגן אברהם"]. ויש שחילקו (ה"מגן אברהם" סי' רפ"ב, ס"ק ח') בין הליכה לעמידה וישיבה - שלישב או לעמוד (אפילו בבית-הכנסת) בגילוי הראש אינו אסור מן הדין. וחידש ה"צמח צדק" (שם, אותיות א', ז'): שאפילו לפי הדעות שאינו אלא ממידת חסידות היינו לזמן מועט כמו הילוך ארבע אמות, אבל לישב זמן רב בגילוי הראש, הכל מודים שאסור מן הדין. ויש מי שכתב ("תבואות שור" - "בכור שור" על מסכת שבת קיח:) שצריך ליזהר בין בהליכה בין בישיבה ועמידה (אפילו חוץ לבית-הכנסת). וכן הוא דעת היעב"ץ (בסידורו, עמ' 16) שכתב: "ואפילו יושב ... או עומד (או רוכב או יושב בעגלה) ואפילו בבית אסור ...". וכן כתב בשו"ת "נחלת בנימין" שהואיל ובזמננו מי שמגלה ראשו הרי הוא עובר על דת יהודית אין חילוק בין הליכה לישיבה.
מי שהוא אנוס לילך בגילוי הראש, מה עדיף - לילך פחות פחות מארבע אמות או לרוץ? ב"קצות השולחן" (סי' ג', ס"ק ח') כתב שיש לו לילך פחות פחות מארבע אמות, כמו הדין של איסור הילוך ארבע אמות בלי נטילת ידיים. ובסימן ב' (ס"ק ו') בענין נטילת ידיים הביא בשם ה"ברכי יוסף" (חאו"ח סי' א') שנהגו רבנן קדישי על-פי קבלה לילך פחות פחות מארבע אמות. ואף-על-פי שהאחרונים שם חולקים בזה, ויש אומרים שעדיף לרוץ, מכל מקום "בעניינים רוחניים כאלה אי אפשר לזוז מהקבלה".
והנה אפילו לדעות שכיסוי-הראש הוא רק ממידת חסידות, יש שכתבו שבזמן הזה יש איסור לילך בגילוי הראש, ומכמה טעמים: משום עובר על דת יהודית, משום איסור של "ובחוקותיהם לא תלכו" (עיין בגיליון הקודם) ומשום צניעות - וכפי שכתב "שולחן ערוך הרב" [מהדורא בתרא סי' ב', סע' ו' - וראה בלוח התיקון (עי"ש)] וזו לשונו: "ועכשיו בזמן הזה שכולם דרכם לכסות ראשם לעולם אסור לילך או אפילו לישב בגילוי הראש משום צניעות שהרי זה כמגלה בשרו המכוסה ...". עכ"ל.
שיעור גודל הכיפה
שאלה חשובה היא, האם ישנו שיעור מסויים לגודלה של הכיפה? הגה"ק רבי שלמה קלוגר זצוקללה"ה (שהיה אחד מגדולי הפוסקים לפני כמאה וחמישים שנה) כתב שלגלות לגמרי את הראש אסור מן הדין, ואפילו פחות מארבע אמות, אסור ללכת בראש מגולה לגמרי. ומנהג החסידות שהתפשט בישראל הוא שלא לילך יותר מארבע אמות ללא כיסוי של רוב הראש. כלומר לדעתו הכיפה צריכה להיות בגודל כזה שתכסה את רוב הראש.
אולם מרבית הפוסקים חלקו עליו, ודחו את ראיותיו, וכתבו שמצד הדין אין חיוב לחבוש כיפה שתכסה את רוב הראש. ואביא לפניכם את סיכום ההלכה מדברי ה"אגרות משה" [חאו"ח ח"א, סי' א' (עיי"ש באורך)] וזו לשונו: "ולכן למעשה הרוצה להחמיר ולחוש לדעת הגאון רבי שלמה קלוגר, צריך לכסות רוב ראשו שהוא ברוב הכובעים וביראמולקעס (ובכיפות הגדולות). אבל לדינא (מצד הדין) אין מחוייבין לחוש לדעתו, כיון שהיא דעת יחיד. ובפרט שהוא (כל יסוד חבישת הכיפה) רק באיסור ממידת חסידות. אף שעתה שכבר נהגו ישראל יש לדון בזה כעין איסור, משום שלא היה המנהג להחמיר יותר מהראוי (לפי הגמרא וה"שולחן ערוך"). ולכן אם אך מכוסה (הראש) באופן שנקרא שראשו מכוסה, רשאים לילך (כך) ברחוב, ואף לברך (ברכות) וכמו שעושין כן הרבה ואין להחשיבם חס וחלילה לקלים". עכ"ל.
וכן פסק הראשל"צ הרה"ר לישראל (לשעבר) הג"ר עובדיה יוסף שליט"א [שו"ת "יחווה דעת" ח"ד, סי' ו' (עיי"ש באורך)] וזו לשונו: "ולכן העיקר בזה להלכה, שאף על פי שממידת חסידות בלבד ראוי שהכיפה תהיה מכסה את כל הראש, או על כל פנים, (את) רובו (של הראש) ... מכל מקום גם בכיפה קטנה אפשר לדון להקל, ובלבד שתהיה נראית היטב מכל צדדי הראש, הן מלפנים והן מאחור ["אחרת יש בזה כאיסור של מראית עין. וזה תלוי אצל כל אחד בצורת ראשו ובטיב תסרוקתו" (שו"ת "שאילת שלמה" ח"א, עמ' 45)]. ולא כיפה קטנה, שבקושי אפשר להבחין בה. וכמו שכתב הרה"ג עובדיה הדאיה (בשו"ת "ישכיל עבדי" ח"ו, בהשמטות לחאו"ח, סי' א', דף רצ"ב ע"א), שפעמים רבות היה גוער באנשים המקלים לעצמם לחבוש כיפה קטנטנה, שאינה מכסה רק חלק קטן מהראש ... אולם בשעת קריאת שמע ותפילה שמקבל עליו עול מלכות שמים, צריך להיזהר יותר ללבוש כיפה שמכסה רוב הראש, שהרי נאמר 'היכון לקראת א-לוהיך ישראל' ... ובפרט ב"ברכת המזון" שיש ללבוש הכובע על ראשו, וכדקיימא לן בברכות (נא.) שצריך עיטוף בברכת המזון. וכן הוא בזוה"ק (פרשת פנחס דף רמ"ה/ב) ...". עכ"ל.
כיפה בברכות ותפילות
לעיתים רואים אנשים שאינם מקפידים לחבוש כיפה, אולם כשהם נכנסים לבית-כנסת, או כשהם מצטטים פסוקים, או מברכים ברכות, הם רגילים לכסות ראשם. והשאלה: האם יש הִגיון בכך שאנשים שאינם מקפידים לחבוש כיפה, יכסו את ראשם בבית כנסת?
תשובה: מבחינת ההלכה אכן ישנן שתי רמות בחיוב הכיפה. ההליכה במשך היום כולו עם כיפה, יסודה במנהג חסידות, כפי שמובא בתלמוד (קידושין לא.) שרב הונא בריה דרב יהושע הקפיד שלא ללכת ארבע אמות ללא כיסוי-ראש. ובמשך הזמן התפשט מנהג חסידות זה, והפך למנהג קבוע.
אולם בעת שנכנסים לבית-הכנסת או כשמזכירים שם שמיים ופסוקים, ישנו חיוב מדברי חכמים לכסות את הראש. המקור הראשון לכך נזכר במסכת סופרים (פי"ד, הט"ו) שם מוזכרת דעה שאסור להזכיר שם שמיים ללא כיסוי-ראש, ורבנו ירוחם (שהיה אחד מגדולי הראשונים) פסק כך להלכה. ואיסורו הוא משום קלות ראש, שמזכיר שמו של הקב"ה בלא אימה ויראה [ראה "תרומת הדשן" (סי' י'). ולהעיר ממה שכתב בביאור הגר"א שלדעתו אפילו להתפלל או להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה אינו אסור מן הדין, מכל מקום נכון הדבר מצד המוסר לכסות ראשו]. וכן בשעה שנכנסים לבית-הכנסת, כתבו הראשונים ("כל בו" בשם הרי"ף) שישנו חיוב לכסות את הראש, ושיש למחות ביד מי שנכנס לבית-הכנסת בראש מגולה. וכך פסק ה"שולחן ערוך" (סי' צ"א, סע' ג').
ודוגמא שתבליט את ההבדל שבין שתי הרמות הללו היא: למשל, אדם שנפלה כיפתו, יכול בדיעבד לכסות ראשו בידו וללכת, ונחשב הדבר שלא הלך ללא כיסוי-ראש; אבל אם הוא רוצה להתפלל או לומר פסוקים או להיכנס לבית-הכנסת, מאחר שישנו חיוב לכסות את הראש, לא יועיל שיכסה את ראשו בידו, שאין הגוף מכסה את עצמו, ורק אם חברו יניח את ידו על ראשו יחשב הדבר לכיסוי.
לסיכום: אומנם היה טוב שכולם ינהגו את מנהג החסידות ויחבשו כיפה במשך כל היום, אולם גם מי שאינו נוהג כך, יש לעודד אותו לחבוש כיפה לפחות בשעה שהוא מצטט פסוקים או כשנכנס לבית-הכנסת.
האם די להניח ידו על ראשו?
פסקו הט"ז (חאו"ח סי' ח', ס"ק ג') ו"שולחן ערוך הרב" (שם. וראה סי' צ"א, סע' ד') שבהליכה וישיבה סתם די להניח ידו על ראשו. והטעם כתב הט"ז שהואיל והאיסור הוא (לדעתו) משום חוקות הגויים די כשמניח ידו על ראשו, שבזה הוא מורה שאסור לילך או לישב בגילוי-ראש (ואפשר לומר גם כן בדעת "שולחן ערוך הרב", שהואיל ולדעתו האיסור הוא משום צניעות, די בכיסוי היד). אבל לדבר שבקדושה שצריך כיסוי מן הדין, אם מניח ידו על ראשו אינו חשוב כיסוי, לפי שהיד והראש מגוף אחד הם ואין הגוף יכול לכסות את עצמו. אבל אם אחר מניח ידו על ראשו חשוב כיסוי [כן פסקו הט"ז (שם) וה"מגן אברהם" (סי' צ"א ס"ק ד') וכן פסק ב"שולחן ערוך" (חאו"ח סי' צ"א סע' ד'). ושלא כמו שכתב המהרש"ל (בשו"ת סי' ע"ב) שאפילו בדברים שבקדושה די בכיסוי היד. ודעת סידור היעב"ץ שם הוא שאפילו בהליכה וישיבה סתם לא ילך ארבע אמות בחוץ או לישב בקרון כשמכסה ראשו בידיו].
והמשנה ברורה כתב (סי' ב', ס"ק י') שאפילו בהילוך סתם יותר טוב לעשות כמו שכתב הב"ח (סי' צ"א ד"ה ויכסה) שהעולם נוהגין להמשיך הבית יד של הבגד על היד ומכסה בו ראשו, שאז הוי כיסוי לכולי עלמא.
(נלקט ונערך בעיקר מתוך: החוברת "הכיפה" עמ' 24 - 23;
הספר "פינת ההלכה" עמ' כ"ז - ל'; והספר "פניני הלכה" ח"ב, עמ' 210 - 208).
נספחים:
הצעת כיפה לאורח
"שאלה: האם יש להציע כיפה לאורח שבא לאכול ... או יש להימנע מכך פן ייפגע?
תשובה: נכון וישר הוא שכל יהודי יאכל בכיסוי-ראש, לכן יש חיוב, מצד 'לפני עיוור לא תיתן מכשול', ומצד מצוות תוכחה ומצד 'כל ישראל ערבים זה בזה', לבקש ממנו בנחת ומתיקות לחבוש כיפה, ולהסביר לו בנועם שאף אם אין הדבר חשוב בעיניו, זה כבודו של אדם לא לשנות ממנהג המקום, ולא לפגוע ברגשות מארחיו; וכל חכם ידבר בדעת, וישקול במאזני צדק איך לדבר ואם לדבר כדי לא לפגוע ולהרחיק מתורה" [שו"ת "שאילת שלמה" ח"א (שס"ו), עמ' 722 (עיי"ש ובעמ' 723)].
"ובספר "ועלהו לא יבול" [ח"א, עמ' מ"ט (עיי"ש)] כתב ששאל להגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך זצוקללה"ה כיצד ינהג עם עולי רוסיה הבאים לשמוע שיעור בגילוי-ראש, אם יש להקפיד שלא יכנסו לשיעור בגילוי-ראש, והשיב שלא צריך לדקדק עימהם על זה. והיינו כדי למושכם בעבותות אהבה להכיר את דרך התורה. ומסתבר שזו הנהגה זמנית, ויש לדון בכל מקרה לגופו" ("ילקוט יוסף" ח"א, סי' ב', סע' ט"ו, עמ' רלה).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
אורות התשובה - הרב הראל כהן קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
כי תצא פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות
יומא חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. מדוע אם כן לא נכתבו עוד עשרות דינים והלכות למטרה זו. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. לכאורה די היה לכתוב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח, מדוע נכתב תִּקַּח לָךְ ? מה הטעם שלא נזכרה אריכות ימים בכל התורה כי אם בשני מצוות אלו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. מה הטעם שאסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתן.
אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן התעלות ההכרה והתשובה המעשית
פרק י"ג פסקה ו'
הרב מבאר את הפער שבין הארת התשובה הפנימית וההתעלות הרוחנית לבין קצב התיקון המעשי בחיי היום-יום. הרב מדגיש את הצורך להתקדם בהדרגה ובסבלנות במישור המעשי, כדי למנוע ייאוש ותסכול הנובעים מציפייה לשינוי מיידי ומוחלט.
