ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- ארץ ישראל בהלכה ובאגדה
- משפחה חברה ומדינה
- ישוב הארץ, גבולותיה ויציאה לחו"ל
- גבולות הארץ
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
"בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה: ואמרת כה אמר אדני ידוד הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני ידוד בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה: ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני ידוד: ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני ידוד: כה אמר אדני ידוד בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב: וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני ידוד אלהיהם".
רואים, שלפי הנביא יחזקאל צידון היתה עיר שגרמה צרות לישראל, ומוגדרת כאן:
"... סילון ממאיר וקוץ מכאיב..." כלומר, יש כאן כמה סוגי קוצים.
גם בתורה מצינו דימוי לקוצים:
ארץ ישראל בהלכה ובאגדה (94)
הרה"ג חיים שטיינר
9 - הגבול הצפוני של ארץ ישראל 1
10 - הגבול הצפוני של ארץ ישראל 2 - לבנון נחלת אבות
11 - הגבול הצפוני של ארץ ישראל 3 - מלחמת של"ג, מלחמת מצווה
טען עוד
"ואם לא תורישו את ישבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינם בצדיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם ישבים בה".
ובתרגום אונקלוס שם [מקור 3]:
"ואם לא תתרכון ית יתבי ארעא מן קדמיכון ויהי דתשארון מנהון לסיען נטלן זין לקבלכון ולמשרין מקפניכון ויעיקון לכון על ארעא דאתון יתבין בה".
"תרגום לתרגומו: והיה מה שתשאירו מן העמים יהיו לסיעות ולחבורות הנוטלות נשק לעומתכם, ולמחנות המקיפים והמסובבים אתכם, ויצרו לכם על האדמה אשר אתם יושבים בה.
והסביר האור החיים [מקור 4]:
(נה) ואם לא תורישו וגו' והיה וגו' לדבריהם ז"ל שאמרו (מגילה י:) כל מקום שנאמר והיה הוא לשון שמחה, כאן נתכוין לומר שהגם שהם יותירו אותם לצד הרצון והשמחה בהם לצורכיהם, הוא מבשרם שיהיו לשיכים וגו':
וצררו אתכם על הארץ וגו' - פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו..."
כלומר:וצררו אתכם על הארץ וגו' - פירוש לא מלבד שיחזיקו בחלק מהארץ שלא זכיתם בו, אלא גם חלק שזכיתם בו אתם וישבתם בו, וצררו אתכם על חלק שאתם יושבים בו, לומר קומו צאו ממנו..."
אם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם, ותשאירו אותם לצרכיכם שלכם, בסופו של דבר הם יהפכו לקוצים וצוררים שלא יסתפקו בישיבתם בחלק הארץ שבו הם כבר יושבים, אלא ירצו לכבוש את החלק שאתם יושבים, וידרשו מכם לקום ולצאת - ויאלצו אתכם על ידי מחבלים שנוטלים נשק נגדכם!
וזוהי גם המציאות בימינו, אנחנו נתונים לאיום מתמיד בארצנו שלנו!
ואכן יהושע, בזמן כיבוש הארץ - לחם בדרך שמצוה אותנו התורה כאמור ביהושע פרק יא [מקור א5]:
(א) ויהי כשמע יבין מלך חצור וישלח אל יובב מלך מדון ואל מלך שמרון ואל מלך אכשף:
(ב) ואל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים:
(ג) הכנעני ממזרח ומים והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר והחוי תחת חרמון בארץ המצפה:
(ד) ויצאו הם וכל מחניהם עמם עם רב כחול אשר על שפת הים לרב וסוס ורכב רב מאד:
(ה) ויועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל מי מרום להלחם עם ישראל: פ
(ו) ויאמר ידוד אל יהושע אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל את סוסיהם תעקר ואת מרכבתיהם תשרף באש:
(ז) ויבא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאם ויפלו בהם:
(ח) ויתנם ידוד ביד ישראל ויכום וירדפום עד צידון רבה ועד משרפות מים ועד בקעת מצפה מזרחה ויכם עד בלתי השאיר להם שריד:
(ט) ויעש להם יהושע כאשר אמר לו ידוד את סוסיהם עקר ואת מרכבתיהם שרף באש...
(טז) ויקח יהושע את כל הארץ הזאת ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ הגשן ואת השפלה ואת הערבה ואת הר ישראל ושפלתה:
(יז) מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון ואת כל מלכיהם לכד ויכם וימיתם".
(ב) ואל המלכים אשר מצפון בהר ובערבה נגב כנרות ובשפלה ובנפות דור מים:
(ג) הכנעני ממזרח ומים והאמרי והחתי והפרזי והיבוסי בהר והחוי תחת חרמון בארץ המצפה:
(ד) ויצאו הם וכל מחניהם עמם עם רב כחול אשר על שפת הים לרב וסוס ורכב רב מאד:
(ה) ויועדו כל המלכים האלה ויבאו ויחנו יחדו אל מי מרום להלחם עם ישראל: פ
(ו) ויאמר ידוד אל יהושע אל תירא מפניהם כי מחר כעת הזאת אנכי נתן את כלם חללים לפני ישראל את סוסיהם תעקר ואת מרכבתיהם תשרף באש:
(ז) ויבא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאם ויפלו בהם:
(ח) ויתנם ידוד ביד ישראל ויכום וירדפום עד צידון רבה ועד משרפות מים ועד בקעת מצפה מזרחה ויכם עד בלתי השאיר להם שריד:
(ט) ויעש להם יהושע כאשר אמר לו ידוד את סוסיהם עקר ואת מרכבתיהם שרף באש...
(טז) ויקח יהושע את כל הארץ הזאת ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ הגשן ואת השפלה ואת הערבה ואת הר ישראל ושפלתה:
(יז) מן ההר החלק העולה שעיר ועד בעל גד בבקעת הלבנון תחת הר חרמון ואת כל מלכיהם לכד ויכם וימיתם".
חצביה [מקור 5א]:
היתה בה קהילה יהודית שהחזיקה מעמד מאות בשנים. ידיעות על כך קיימות בספרי "שאלות ותשובות", וכן נוסעים יהודים ותיירים נוצרים. ר' יהוסף שוורץ בספרו "תבואות הארץ" מספר:
"והם (היהודים) אנשים חזקים, אנשי חיל, ועובדי אדמה, כמו גויי ההר. גם בנותיהם רועות צאנם עם קשת ורומח בידיהם ללחום עם חיות השדה. וזה עשר שנים יצאה נערה יהודית בעיר חצביה השדה עם צאנה וקשתה במותנה. והנה בא ישמעאלי אחד לענותה, כי בשדה מצאה ואין מושיע לה. ותזהיר אותו לאמר: אל תגע בי כי מות תמות בידי! ולא שמע אליה. ותקם ותשלך עליו בכלי המשחית וימת לעיניה, וכאשר בא הדבר לפני השופטים ויהללו מעשיה".
קברים עתיקים [מקור 5ב]:
"עולי רגל יהודים, שנהגו להשתטח על קברים קדושים, הוסיפו להתקדם צפונה, אל מעבר לנהר ליטני - אל קבר זבולון בן יעקב בעיר צידון, אל קבר אהליאב בן אחיסמך --נבי סג'ור בפי הערבים, ואל קבר צפניה הנביא - א-נבי צאפי, קברים אלה נמצאים בדרום הרי הלבנון.
קברו של שמגר בן ענת נמצא בתחום העיירה תבנין, במרומי ההרים, ונזכר לראשונה ברשימת קברים "יחוס אבות ונביאים" משנת רצ"ז (1537), שבה נקראת תבנין בשם תמנין: " תמנין - שם קבור שמגר בן ענת , ועליו שני עמודי שיש". לפי "אגרת צדיקי ארץ ישראל" משנת 1640 - "ועליו כיפה". בימינו ידוע קבר זה בקרב הערבים בשם הסתמי "א-נבי א-צדיק" - הנביא הצדיק."
יהושע כבש ממי מרום (בדרום מזרח) עד צידון - בצפון מערב, כולל בקעת הלבנון וכו'.
אם כן - לבנון היא ארץ ישראל, וגם נכבשה בימי יהושע.
והנה, מצאנו ששלמה המלך נותן לחירם מלך צור - חלק בארץ ישראל.
בספר שמואל מתוארת עזרתו של חירם לבנין בית לדוד:
שמואל ב פרק ה פסוק יא [מקור 6]:
"וישלח חירם מלך צר מלאכים אל דוד ועצי ארזים וחרשי עץ וחרשי אבן קיר ויבנו בית לדוד"
בספר מלכים - עוזר חירם לבנות את בית המקדש ואת בית המלך:
מלכים א פרק ה [מקור 7]:
"(כב) וישלח חירם אל שלמה לאמר שמעתי את אשר שלחת אלי אני אעשה את כל חפצך בעצי ארזים ובעצי ברושים:
(כג) עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד המקום אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי:
(כד) ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל חפצו:
(כה) ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה יתן שלמה לחירם שנה בשנה:
(כג) עבדי ירדו מן הלבנון ימה ואני אשימם דברות בים עד המקום אשר תשלח אלי ונפצתים שם ואתה תשא ואתה תעשה את חפצי לתת לחם ביתי:
(כד) ויהי חירום נתן לשלמה עצי ארזים ועצי ברושים כל חפצו:
(כה) ושלמה נתן לחירם עשרים אלף כר חטים מכלת לביתו ועשרים כר שמן כתית כה יתן שלמה לחירם שנה בשנה:
ואחר כך - נותן שלמה מתנה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל:
מלכים א פרק ט [מקור 8]:
"ויהי מקצה עשרים שנה אשר בנה שלמה את שני הבתים את בית ידוד ואת בית המלך:
(יא) חירם מלך צר נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל:"
(יא) חירם מלך צר נשא את שלמה בעצי ארזים ובעצי ברושים ובזהב לכל חפצו אז יתן המלך שלמה לחירם עשרים עיר בארץ הגליל:"
אמנם בערים הללו היו כנראה בשטח לא פורה, וחירם מתלונן על כך [מקור א9]:
"ויצא חירם מצר לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו: ויאמר מה הערים האלה אשר נתתה לי אחי ויקרא להם ארץ כבול עד היום הזה:"
אבל סוף סוף אסור לתת לגוי שטח כשלהו בארץ ישראל, שנאמר "ולא תחנם" (דברים ז', ב). כלומר, אסור לתת להם שטח בארץ ישראל, ואיך עבר שלמה ח"ו על איסור זה?
וזה לשון האברבנאל בפירושו שם [מקור 10]:
"הנה יקשה מאד איך היה מוכר שלמה עשרים עיר, ומיעט את מלכותו, ונותן את ארץ ישראל לעממים אשר לא כדת"? (מאחר ומסירת ארץ ישראל לזרים כרוכה בכמה איסורי תורה).
ותשובתו: "ולכן אחשוב אני, ששלמה... אחרי שכלה את כל מלאכתו, ראה לתת לחירם עיירות מארץ הגליל, לא שישתעבדו העיירות ההם לחירם, ולא שיהיה אדון להם, וישתעבדו בם ישראל הדרים בהם אל מלך צור, כי יהיה שלמה בזה עובר על מצות התורה. אבל היה ענין המתנה, שבאותן העיירות יגבה בכל שנה ושנה החיטים והשמן שהיה נותן (שלמה) אליו, יהיו אם כן הפירות לחירם, ומשפט הערים ואדנותם יהיה לשלמה...
והנה חירם יצא לראות את הערים ההם, רצונו לומר: אם יוכל להוציא בכל שנה ושנה מהם חיטים והשמן אשר נתן לו שלמה, "ולא ישרו בעיניו", כי נראה לו שלא יתנו אותן העיירות כל כך חטה ושמן. ולכן קרא אותן "ארץ כבול", שענינו - ארץ שאינה עושה פירות, כמו שפרשוהו חז"ל. (מסכת שבת דף נ"ד ע"א). הנה היתה המתנה בפירות לא בקרקע בארץ".
ותשובתו: "ולכן אחשוב אני, ששלמה... אחרי שכלה את כל מלאכתו, ראה לתת לחירם עיירות מארץ הגליל, לא שישתעבדו העיירות ההם לחירם, ולא שיהיה אדון להם, וישתעבדו בם ישראל הדרים בהם אל מלך צור, כי יהיה שלמה בזה עובר על מצות התורה. אבל היה ענין המתנה, שבאותן העיירות יגבה בכל שנה ושנה החיטים והשמן שהיה נותן (שלמה) אליו, יהיו אם כן הפירות לחירם, ומשפט הערים ואדנותם יהיה לשלמה...
והנה חירם יצא לראות את הערים ההם, רצונו לומר: אם יוכל להוציא בכל שנה ושנה מהם חיטים והשמן אשר נתן לו שלמה, "ולא ישרו בעיניו", כי נראה לו שלא יתנו אותן העיירות כל כך חטה ושמן. ולכן קרא אותן "ארץ כבול", שענינו - ארץ שאינה עושה פירות, כמו שפרשוהו חז"ל. (מסכת שבת דף נ"ד ע"א). הנה היתה המתנה בפירות לא בקרקע בארץ".
כלומר, לדעת האברבנאל, נשארה הריבונות הישראלית גם על עשרים הערים האלה, והוא העביר לחירם רק את התוצרת של חיטה ושמן.
ככתוב באברבנאל: "משפט הערים" (כלומר זכות השיפוט) "ואדנותם" (כלומר הריבונות) - נשארו בידי שלמה.
וכשחירם בדק את התוצרת החקלאית הדלה של ערים אלו - לא ישרו בעיניו, וקרא להם "ארץ כבול", שענינו ארץ שלא עושה פירות.
"לבנון" כמושג מושאל לבית המקדש:
דברים ג, כה - משה רבינו מבקש:
"אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן, ההר הטוב הזה, והלבנון".
וברש"י שם בשם הספרי (פנחס כג):
"ההר הטוב - זו ירושלים. והלבנון - זה בית המקדש."
וברש"י שם בשם הספרי (פנחס כג):
"ההר הטוב - זו ירושלים. והלבנון - זה בית המקדש."
וכתב שם בפירוש "כלי יקר":
"... שכל הרואה המקום הקדוש ההוא בראיה לחוד - קני שלימות נפשו, ונתלבש ברוח קדושה וטהרה, כי מלך ביופיו תחזינה עיניו..."
כשבעים פעמים נזכרת לבנון בתנ"ך, כמושג של יופי, הדר, ועוצמה ופוריות ועוד.
שיר השירים: ה, טו - "שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז, מראהו כלבנון, בחור כארזים"
שם ז, ה - "... אפך כמגדל הלבנון צופה בפני דמשק"
הושע פרק יד פסוק ו - "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ז - "ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ח - "ישבו ישבי בצלו יחיו גן ויפרחו כגפן זכרו כיין כלבנון"
תהלים פרק צב, פסוק יג - "צדיק כתר יפרח כארז בלבנון ישגה"
שיר השירים פרק ד פסוק יא - "נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון"
ועוד ועוד [ראה מקור ב11].שם ז, ה - "... אפך כמגדל הלבנון צופה בפני דמשק"
הושע פרק יד פסוק ו - "אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ז - "ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון"
הושע פרק יד פסוק ח - "ישבו ישבי בצלו יחיו גן ויפרחו כגפן זכרו כיין כלבנון"
תהלים פרק צב, פסוק יג - "צדיק כתר יפרח כארז בלבנון ישגה"
שיר השירים פרק ד פסוק יא - "נפת תטפנה שפתותיך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח שלמתיך כריח לבנון"
הגמרא במסכת יומא, מבהירה את השימוש של "לבנון" לגבי המקדש בבנינו, בחורבנו, ובבנינו השלישי הנצחי [מקור 11]:
זכריה יא: "פתח לבנון דלתיך ותאכל איש בארזיך"
מצודת דוד שם:
פתח לבנון דלתיך - הנבואה ההיא נאמרה על חורבן בית השני ואמר אתה א"י הקרויה בשם לבנון פתח דלתיך למען יכנסו בך העכו"ם. ותאכל אש בארזיך - ר"ל ויאבד האויב את השרים ולפי שקרא את א"י בשם לבנון המשיל אבדן השרים לשריפת ארזי יער הלבנון".
תלמוד בבלי מסכת יומא דף לט עמוד ב [מקור 12]:
"תנו רבנן: ארבעים שנה קודם חורבן הבית לא היה גורל עולה בימין, ולא היה לשון של זהורית מלבין, ולא היה נר מערבי דולק, והיו דלתות ההיכל נפתחות מאליהן, עד שגער בהן רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו: היכל היכל! מפני מה אתה מבעית עצמך? יודע אני בך שסופך עתיד ליחרב, וכבר נתנבא עליך זכריה בן עדוא +זכריה יא+ פתח לבנון דלתיך ותאכל אש בארזיך. אמר רבי יצחק בן טבלאי: למה נקרא שמו לבנון - שמלבין עונותיהן של ישראל. אמר רב זוטרא בר טוביה: למה נקרא שמו יער דכתיב +מלכים א' י+ בית יער הלבנון - לומר לך: מה יער מלבלב אף בית המקדש מלבלב. דאמר רב הושעיא: בשעה שבנה שלמה בית המקדש נטע בו כל מיני מגדים של זהב, והיו מוציאין פירות בזמניהן, וכיון שהרוח מנשבת בהן היו נושרין פירותיהן, שנאמר +תהלים עב+ ירעש כלבנון פריו, ומהן היתה פרנסה לכהונה. וכיון שנכנסו גוים להיכל - יבשו, שנאמר +נחום א+ ופרח לבנון אמלל, ועתיד הקדוש ברוך הוא להחזירה לנו שנאמר +ישעיהו לה+ פרח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן - לה." (12)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
