ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' אברהם בן דוד
מדוע מצטייר הדין כדבר קשה? משום שאיננו מסוגלים לעמוד בו. אם הקב"ה יקבע את העולם רק ע"פ מעשה האדם העולם ייחרב, לפיכך צריך את החסד. אך אם בני אדם יוכלו לעבוד את הקב"ה באופן מלא, אין סיבה שלא יתנהג ע"פ מידת הדין. מציאות זו תהיה בעתיד, כאשר רוח הטומאה תעבור מהארץ ובלע המוות לנצח. אז מידת הדין תהיה ראויה להם - בזרוע - בכח המעשי.
ימי ספירת העומר ימי דין, לפי באורנו, אין הכוונה שאלו ימים קשים כי אם ימים שבהם המעשים שבעולם תלויים בנו. אם לא נתנהג כראוי יהיה מצב קשה, אך אם כן נתנהג כראוי - יהיה מצב טוב. אלו ימי ספירת העומר לעומת הפסח שקודם להם. א"כ היחס בין פסח לספירה הוא כיחס בין מידת החסד לדין. פסח כולו מעלה - איננו שותפים בו. "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בוקר" - אתם לא מתערבים במהלכים. "ועבר ה' לנגוף את מצרים" - מהלך עליון, ללא התערבות אדם. כשישראל במדבר - הכל ע"י הקב"ה ולפיכך "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון", לא זמנכם עתה לפעול. בכך טמון הטעם של אכילת מצה, שהרי עניין המצה הוא התערבות מינימלית של האדם: קמח ומים בלבד. חימוץ זה בעצם נתינה לאדם להתערב בעיסה (האדם הוא ששם את השמרים ומחליק פני העיסה ונותן לה לתפוח), לעומת המצה, שהיא פעולה עליונה ומעשה האדם בה מינימלי. זהו עניין הלילה הראשון, זה עניין הפסח - בלי להתחשב במצב העם אם הם ראוים לכך. זה נקרא חסד אמיתי.
אחר יום א' של פסח נעלם החסד ומתחיל ה"דין" לפעול, היינו, הגיע תורנו לפעול - "וספרתם לכם " - לטובתכם ולהנאתכם. "כי תבואו אל הארץ... והבאתם את עומר ראשית קצירכם " - קציר שלכם - אתם פועלים. זה מהלך של כל אחד מאיתנו ולפיכך מביאים עומר, כי עומר בדרך כלל מופיע כעומר לגולגולת - כל יחיד נדון כמעשיו, מה שאין כן בקרבן פסח "שה לבית אבות שה לבית" שנאכל בחבורה. אין כאן מהלך של יחיד במעשיו כי אם כלל של הציבור, בניגוד ל"וספרתם לכם " ולעומר, שהוא שייך לגולגולת.
כשהעניינים נמסרים לאדם, הרי האדם מתחיל מקטנות ולאט לאט גדל. כך ימי ספירת העומר הם מהלך של התגדלות האדם. בתחילה מביאים את קרבן העומר בטז בניסן העשוי ממאכל שעורים - מאכל בהמה, ולבסוף, בשבועות, מביאים קרבן העשוי מחיטים - מאכל אדם. יתרה מזאת - ביחזקאל טז נאמר "רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי" - בתחילה כצמח, אח"כ כבהמות ורק בשבועות מגיעים לדרגת אדם. ישנה מעלה נוספת בחיטים, לבד מהעובדה שהם מאכל אדם. ישנה דעה בברכות שהחיטה היא עץ הדעת. הדעת היא זו המבדילה את האדם מן הבהמה. לכן בשבועות, כשמגיעים לדרגת אדם, מביאים אנו קרבן מן החיטה. דבר נוסף בו נבדל האדם מן הבהמה הוא הדיבור, ולכן שבועות מצטיין במצוות העוסקות בדיבור - וידוי מעשרות ומקרא ביכורים, בניגוד לעומר התנופה בפסח, שאין בו מצוות אמירה. כמו כן, בשבועות התרחש הדיבור הגדול - מתן תורה. "וידבר אלוקים את כל הדברים האלה לאמור". ומשם - כדברי המשנה בביכורים - מעצרת ועד חג מביא וקורא. אם כן, אנו נמצאים בתקופה זו במהלך של התקדמות. מתחילים בפסח, שכולו מעשה ה', ממשיכים בספירת העומר, שכולה מעשה אדם, אך עדיין מביאים עומר ממאכל בהמה, ולבסוף בשבועות מביאים לחם וביכורים, מעשה ידי אדם, שהם גם מאכל אדם. כמו כן, ישנה הדגשה ששתי הלחם יהיו חמץ, מאחר ובחמץ ניכר מעשה ידי האדם (בגלוסקאות הנאות שהכניס בהם שמרים).
מכיוון שהמהלך הוא מהלך של התגדלות, נקרא העומר - "עומר התנופה". וכל מתעלים עד שבועות, ואח"כ ממשיכים בהתעלות זו עד להשראת השכינה בחג הסוכות. אם כן, עניין העומר וספירתו הוא עניינו של האדם ולכן נקרא "דין", כי זה תלוי בנו. אם לא נעמוד בכך יהיה מצב קשה, אך אם נתנהג בזמן זה בצורה טובה - נזכה לראות דברים טובים.
הגאולה שלפנינו קשורה מאוד במעשה האדם - מלחמות ומאבקים. הגאולה אינה ניתנת במתנה יפה מהשמים, כי אם בעמל וביגיע כפיים. לכן, האירועים הגדולים התרחשו בימי הספירה, שהרי אלו ימים שבהם אנו צריכים להוכיח את עצמנו. אך יש גם מעשים של הקב"ה שאינם תלויים בנו. ביניהם, מעשה גוג ומגוג ותחית המתים ("ויצא ה' ונלחם בגויים"; "בפתחי את קברותיכם"), ומעשים אלו יתרחשו בפסח ובסוכות. בפסח - קראנו את הפטרת תחית המתים, ובסוכות - את מלחמת גוג ומגוג. יום העצמאות ויום ירושלים - שאלו מעשינו - מתרחשים בימים שנתנו לנו לפעול. כשהגיעו עם ישראל לארץ ישראל, שבת המן ממחרת הפסח, מפני שהמן כולו מעשה ה'. כשנגמר הפסח, שענינו מידת החסד, שבת המן. ואז - "ויאכלו מעבור הארץ". מכאן אפשר להוכיח את דברי חכמים, ש"וספרתם לכם ממחרת השבת" אינו מתייחס לשבת בראשית, כי אם ליום הפסח, שהרי ממחרת הפסח מתחילה הנהגת הדין שהיא עניין הספירה (ולא משבת בראשית). ההגעה לארץ ישראל שבה התחיל מעשה העם בתור כיבוש, מלחמות ואכילה מעבור הארץ - כל זה התחיל בימי הספירה.
אנו כיום במצב של "ואכלתם אכול ושבוע" - השמחה שאנו עושים היום היא על אכילה ושתיה וזה דבר גדול כשלעצמו, מעבר לכך שהוא מהווה שלב ראשון לקראת הבאות. ומניין לנו שדבר גדול הוא לשבת בארץ ולאכול מפירותיה? "נשבע ה' בימינו (- התורה) ובזרוע עוזו (- תפילין) אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויבך, ואם ישתו בני נכר תירושך אשר יגעת בו, כי מאספיו יאכלוהו והללו את ה' ומקבציו ישתוהו בחצרות קדשי". מהי השבועה הגדולה של אלוקים? שעם ישראל יאכל דגנו וישתה תירושו. א"כ עצם העובדה שאנו אוכלים ושותים מתנובת הארץ זו כבר ברכה גדולה, אך זה רק השלב הראשון. השלב השני הוא שנהלל את ה' על הרוח שבקרבנו, ובשלב השלישי כולנו נתעלה למדרגת נביאים.
שלוש המדרגות הללו כתובות בספר יואל פ"ב, ושם נאמר "ואכלתם אכול ושבוע..." - היום אנו במצב זה למרות התלוננות הרבה אנשים. ועל זה נאמר "והללתם את שם ה'" - וזה מה שאנו עושים היום. אך פסוק אחריו נאמר "וידעתם כי בקרב ישראל אני" - אחר האכילה כל העולם יודע שזה מעשה ה'. בשני הקטעים הללו כתוב "ולא יבוש עמי לעולם" אלא שבקטע א' לא יבוש בכך שדגנו לא יהא לאויב ובקטע ב' לא יבוש בכך שהאויב לא יאמר "איה אלוהיהם". ושלב שלישי שפסוק שלאחריו - אחר שכל העם יכיר את ה' - כל העם הופכים נביאים. א"כ ימי הספירה אמנם ימי דין הם, אך פרוש הדבר שזה תלוי בנו, ואם נעמוד בהם, יהפכו לששון ולשמחה ובע"ה כשעם ישראל יסיים לפעול את כל אשר ביכולתו - יופיע ה' וימהר את גאולתנו, אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת - מדריך מקיף
הלכה למעשה
השיעור סוקר את סדר ההלכות והמנהגים מליל ערב ראש השנה, תוך התמקדות בדינים הייחודיים לשנה שבה החג חל בשבת וביום ראשון. הדברים כוללים דגשים מעשיים לגבי התרת נדרים, הכנות מראש, שבת ויום טוב, תפילות, קידוש וסדר הסימנים.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
סליחות עומק הסליחה ומידות הרחמים
שיחה לפני סליחות תשפ"ו
השיעור עוסק במהות אמירת הסליחות לקראת הימים הנוראים, תוך בירור מקומו של הצדיק שאינו חוטא במזיד מול תביעת הווידוי והנפש. דרך דברי הזוהר ומידות הרחמים, מודגש כי כוחה האמיתי של התשובה נובע מהצנעת האדם בתוך הכלל ומהידמות מוסרית מעשית למידותיו של הבורא.
מידות הראי"ה שורשי האמונה ומשמעות החיים
אמונה כ"ג -כ"ה
השיעור עוסק בחשיבות החיבור לאמונת הילדות התמימה כבסיס עמוק הנשגב מכל תובנה שכלית מאוחרת. בנוסף, מוסבר כיצד הכרת האמת האלוקית מעניקה עוגן, משמעות וערך ממשי לכל פיתוחי התרבות וקנייני החיים של האדם.
עסקי גוג ומגוג הרמב"ם ותשובת החכמים המבזים
הרמב"ם כתב שכל חכמי דורו של רבי עקיבא סברו שבר כוכבא הוא מלך המשיח. מקור דבריו הוא תורה שלמד בהיכלו של דויד המלך, ולפיה החכמים שביזו מי ששילב ספרא וסייפא והתגייס לצבא בר כוכבא, חזרו בתשובה והסכימו עם רבי עקיבא.
נצבים עבודת הלב: מהשכל אל הרגש
שיחת מוצ"ש פרשת ניצבים - וילך
השיעור עוסק בתורתו של הרב אליהו לופיאן לקראת יום הדין, ומדגיש כי קיום מצוות ומעשי חסד מתוך חובה שכלית אינם מספיקים לאדם. עיקר העבודה הרוחנית היא להפנים את הדברים ברגש עמוק, לפתח אהבה ותענוג פנימי בעבודת השם, ולחבר בין המושכלות למורגשות.
