ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- כללי מצוות
- שבת ומועדים
- ראש השנה
- תקיעת שופר
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מישאל מכלוף בן אסתר זצ"ל
ומשיג הראב"ד "ואפילו יהיה בו (בקול) דין גזל יצא ידי חובה". ולומד זאת מהפסוק "יום תרועה יהיה לכם", שממנו הירושלמי לומד דין זה.
המגיד משנה מבאר הרמב"ם שכיוון שהמצווה היא השמיעה ואין בקול גזל - אף התוקע יוצא ידי חובה בגזול בנגוד ללולב ומצה שהמצווה היא בנגיעה בגופם. ומבין שדברי הרמב"ם הם כדברי הירושלמי ששאל מה בין לולב לשופר וענה: "תמן בגופו הוא יוצא, תמן בקולו הוא יוצא".
בהלכות לולב פרק ח הלכה ט, כותב הרמב"ם שלולב הגזול פסול רק ביום טוב ראשון, אך כשר בשאר הימים. והראב"ד משיג שיש חולקין וסוברים שגזול אסור בכל החג משום שזו מצווה הבאה בעבירה.
באופן פשוט נחלקו במחלוקת האמוראים המובאת בגמרא בתחילת פרק שלישי, אם יש פסול של מצווה הבאה בעבירה, לפי רבי יוחנן יש פסול ולכן כל החג פסול, ואילו לפי רבי יצחק בשם שמואל אין פסול ולכן רק ביום טוב ראשון פסול.
אפשר להבין ששמואל סובר שאין בכלל פסול של מצווה הבאה בעבירה, אמנם התוס' מבארים ששמואל מודה במצוות מדאורייתא, ורק במצוות דרבנן סובר שלא קיים פסול זה. משמע בתוס' שמכל מקום שמואל חולק בכל המצוות שמדרבנן. וקשה שהרי לשון הגמרא הוא "מתוך שיוצא בשאול יוצא גם בגזול", ואם כן משמע שחולק שמואל רק בלולב דאמרינן "מתוך". ועוד קשה מדוע נכתב שנחלקו בלולב ולא נכתב שנחלקו באופן כללי בכל מצוות דרבנן.
השולחן ערוך בסימן תרמ"ט סעיף ה מעתיק את הרמב"ם וכותב שבשאר הימים הכל כשר, וכותב הרמ"א שיש פוסלים בגזול והכי נהוג. מעיר המגן אברהם על השולחן ערוך שזוהי דעת הרמב"ם שפסק כשמואל ומתקשה שהרי בסעיף א' כתב השולחן ערוך שיש מי שאומר שלא נפסל לולב הגזול אלא לגזלן אבל לאחרים כשר בשאר הימים חוץ מיום טוב ראשון, משמע מכאן שלגזלן עצמו אסור בכל הימים שלא כדבריו בסעיף ה. ומתרץ המגן אברהם שאולי כוונתו בסעיף א' שפסול לכתחילה אך מ"מ בדיעבד כשר כדבריו בסעיף ה'.
וצריך להבין דבריו מדוע לכתחילה פסול. ומבאר הפרי מגדים שאכן מדין נטילת לולב אין בעיה לכתחילה ליטול, אלא שיש בעיה לברך משום "בוצע ברך ניאץ ה'", ואם כן כוונת השולחן ערוך שלכתחילה פסול מלברך.
השולחן ערוך בסימן תרס"ו כותב שיש מי שאומר שצריך להיזהר שלא יקוץ ישראל ערבה למצווה "הושענה רבא" משדה גוי אפי' ברשות הגוי. ולכאורה המקור לכך הוא בגמרא לגבי הדסים, ונימקה הגמרא שמא השדה גזולה ולא יצא י"ח מאחר וזו מצווה הבאה בעבירה. ובפשטות זהו גם הנימוק של השולחן ערוך, וקשה הרי הרמב"ם והשולחן ערוך פסקו כשמואל שאין פסול מצווה הבאה בעבירה במצוות מדרבנן, והושענא מקורו במנהג נביאים ולא מהתורה. הט"ז מעיר זאת וכותב שהלכה זו מתאימה לדברי הירושלמי שאומר המובא בשולחן ערוך ס' א' (סימן תרמ"ט) שהלולב פסול לגזלן בכל החג.
והדברים קשים, שהרי כבר ראינו שיש שם סתירה בשולחן ערוך בין סעיף א' לסעיף ה' ותירץ הפרי מגדים שבסעיף א' הבעיה היא מצד הברכה, והרי בהושענא לא שייכת בעיה זו שהרי אין ברכה.
עוד יש להקשות שהמגיד משנה בהלכות חמץ ומצה פרק ו הלכה ז. הרמב"ם כותב שבמצה גזולה לא יוצא ידי חובה, וכותב המ"מ שהמקור לכך הוא מהירושלמי במסכת חלה. נאמר שם שאין יוצאים ידי חובה במצה גזולה, ולומדים זאת מהפסוק "אלה המצוות - אין עבירה נעשית מצווה". האחרונים שואלים מדוע הבבלי הביא מקור ממלאכי "את הגזול ואת הפיסח" ולא הביא את המקור מהתורה כמו הירושלמי.
הגמרא בסוכה אומרת שהתוקף חבירו ונכנס לסוכתו יוצא ידי חובה לפי שאין סוכה נגזלת. ושואל הריטב"א בשם התוס' מדוע מכל מקום אין פסול מצד מצווה הבאה בעבירה. ועונים התוס' שפסול זה שייך רק במצוות שבאות לרצות כמו קרבן, שופר ולולב. ומקשה הריטב"א הרי גם מצה לא באה לרצות, ונאמר בירושלמי שמצה גזולה פסולה.
בדף ט במסכת סוכה נאמר "וחג הסוכות תעשה לך שבעה ימים", לדעה אחת נצרך הפסוק לפסול סוכה גזולה. שואלים התוס' מדוע נזקקים לפסוק, תיפוק ליה מצד מצווה הבאה בעבירה. עונה המנחת חינוך במצווה שכ"ה שמפסול מצווה הבאה בעבירה פירושו שעבירה אינה יכולה להחשב כמצווה, ואם כן האוכל בסוכה גזולה לא קיים מצווה, אך אולי עדיין אינו נחשב כאוכל חוץ לסוכה, ולכך נצריך הפסוק, ללמדנו שנחשב כאילו אוכל חוץ לסוכה ועובר בכך עבירה.
עפי"ז נוכל להבין למה המגיד משנה הביא דווקא את המקור מהירושלמי ולמה הבבלי לא הביא את הפסוק מהתורה. יש חילוק גדול בין הירושלמי לבבלי. ישנן 2 הלכות בדין מצווה הבאה בעבירה. הירושלמי לומד מהפסוק "ואלה המצוות" שאין זה נחשב מצווה, אך עדיין אין זה אומר שהחפץ פסול, רק למדנו שלא עלתה לגברא מצווה. הבבלי לומד ממלאכי "את הגזול ואת הפסח" שגזול הוא כמו פיסח, יש פסול בחפצא כמו בפיסח.
התוס' שהובאו בריטב"א כתבו שפסול מצווה הבאה בעבירה נאמר רק במצוות הבאה לרצות ולא בסוכה, והקשה הריטב"א מהירושלמי שעסק במצה. עתה אנו יכולים לתרץ שאמנם הדין של הירושלמי שלא עלתה לו מצווה נכון בכל המצוות וגם במצה ובסוכה, אך פסול בחפצא קיים רק במצוות הבאות לרצות.
אמרנו שהרמב"ם והשולחן ערוך פסקו כשמואל, ואילו הראב"ד והרמ"א פסקו כרבי יוחנן שיש פסול של מצווה הבאה בעבירה. התוס' פירשו שהויכוח ביניהם הוא במצוות דרבנן. ושאלנו מדוע אם כן נאמר בגמרא הטעם "מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול", ועוד שאלנו מדוע נכתב שנחלקו בלולב ולא נאמר שנחלקו באופן כללי על כל מצוות דרבנן, מדין תורה נוטלים רק ביום הראשון, ורבן יוחנן בין זכאי תיקן שיטלו בכל הימים.
אפשר לבאר שנחלקו שמואל ורבי יוחנן האם התקנה בשאר הימים היא המשכה של הדין שביום הראשון, או שזו תקנה חדשה שמא יבנה המקדש ויש לה גדרים חדשים. רבי יוחנן סובר שזו המשכה ולכן גם בשאר הימים פסול כמו שמצווה הבאה בעבירה מהתורה פסול. ושמואל כותב שודאי אין זו המשכה שהרי רואים שיוצא בלולב השאול אע"פ שביום טוב ראשון לא יוצא בכך, וא"כ ממילא גם גזול מותר כדין מצווה הבאה בעבירה מדרבנן.
נחזור לסתירה בשולחן ערוך. הרמב"ם והשולחן ערוך פוסקים להלכה כשמואל שהתקנה בשאר הימים אינה המשכה ולכן נפסק בסימן תרמ"ט שביום הראשון יש פסול בחפצא מאחר ולולב בא לרצות אך בשאר הימים כשר, כיוון שזו תקנה חדשה שמא יבנה המקדש, ובסימן תרס"ו נפסק שערבה של הושענא פסולה, משום שערבה באה לרצות ולכן יש כאן פסול בחפצא.
עכשיו נבין מדוע הובאו בירושלמי 2 טעמים להכשיר שופר הגזול. הפסוק "יום תרועה יהיה לכם" בא ללמד שאין פסול בחפצא, ואילו הטעם שהמצווה היא לשמוע ואין קול נגזל בא ללמד שנחשב כמקיים מצווה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
