ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
"תנו רבנן: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו - היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בְּרִיָּה (חיה) שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה (שיר השירים א, יז) 'קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים', אל תיקרי 'בְּרוֹתִים' אלא 'בְּרִיַת יָם'. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים. ויש אומרים: מפני שנחושתן מוצהבת היתה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: נחשת קלוניתא (קלל; רש"י) היתה, והיתה מאירה כשל זהב".
מצד אחד הספור מעורר הערכה לעוז לבו ולנחישותו של ניקנור, אך מצד שני הוא מעורר תמיהה. כובד הדלת עמד להטביע את הספינה על כל נוסעיה, וחז"ל לימדונו (קידושין לט, ב) שבמקום שהסכנה היא מוחשית אין סומכים על הנס. ואם כך, מדוע "היו מזכירין אותו לשבח"?! שלמה המלך משתבח שבמקדש יש חלק שנבנה בסיועה של חיה-ימית (בְּרִיַת יָם), אך מהאגדה משמע שקיום דברי שלמה בפועל היה רק על ידי ניקנור שחי בימי הבית השני; ואם כך כיצד ומדוע משתבח שלמה המלך שחלק כזה קיים כבר במקדש שהוא עצמו בנה?! גם הדעות ששוללות את סיבת הנס, ומסבירות שהדלתות של שערי ניקנור היו מצופות בנחושת משובחת - צריכות בירור. אם הנחושת הזו כל-כך מעולה מדוע ציפו את הדלתות האחרות בזהב אמיתי? מה הסיבה שבגללה ציפו דווקא את שערי ניקנור בנחושת המיוחדת?
ניקנור כדמות סמלית
הקשיים שעלו בפנינו מובילים אותנו להבנה שהמעשה בניקנור הוא מעשה בדמות שקיימת כל הדורות, היא מוזכרת במעשה שחז"ל מספרים שארע בבית המקדש השני אבל היא קיימת גם בימי שלמה. הדמות הזו מופיעה לראשונה במשכן שמשה בנה במדבר, אלא ששם לא מדובר בניקנור אלא בנשים "ניקנוריות". הנחושת המיוחדת של שערי ניקנור מוזכרת בפרשת המשכן בצווי עשיית הכיור (שמות לח, ח):
"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"
אוהל-מועד הידוע עדיין לא נבנה אז, והנשים הללו התקהלו בסמוך לאוהל-מועד אחר, אוהל-מועד-רוחני שעליו נאמר: "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל... וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (שם, לג, ז). הנשים האלו מאסו באורח חייהן הקודם וחיפשו חיים רוחניים, שהתבטאו בלימוד תורה מפי משה. וכחלק מהמאיסה בתקופה הקודמת שבחייהן - הן השליכו את מראות הנחושת שלהן. משה רבנו נצטווה לאסוף את המראות הללו ולעשות מהן את הכיור.
הנשים התנדבו למשכן תכשיטים שונים - "חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב" (שמות לה, כב), והכתוב אינו מפרט מה נעשה בהם; ומדוע דווקא כאן הכתוב מדגיש ומספר מה נעשה ב"מראות"?
ה"כיור" והמים אשר מתחת לרקיע
הקב"ה הבדיל ביום השני בין "הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ" (בראשית א, ז). האירועים המתוארים ב"מעשה בראשית" הם אירועים רוחניים, וחז"ל לימדונו ש"המים העליונים" הם התורה 1 , ואלו ה"מים התחתונים" הם עניני העולם הזה. הנשים הצובאות רצו לעסוק במים העליונים - בתורה; והשלכת "מראות הנחושת" מבטאת את המאיסה בענייני העולם הזה, בענייני המים התחתונים. הקב"ה ציווה על משה לעשות את "הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת" דווקא מ"מַרְאֹת הַצֹּבְאֹת" כדי להניף ולהחשיב את אותה התקופה, ואת ענייני המים התחתונים. שערי ניקנור, השער שניצב בפתח שבין עזרת הנשים לבין עזרת ישראל, צופו בנחושת הקלל; כדי לחזור על המעשה שעשה משה רבנו, ולהחשיב את המים התחתונים.
הדלת שניקנור השליך לים
ה"מעשה" בהשלכת דלת הנחושת על ידי ניקנור, ועלייתה מחדש מתוך ה"ים"; מהווה שיקוף וחזרה על מאיסת מראות הנחושת על ידי הנשים, והעלאת חשיבותן על ידי משה. ה"ים" משמש באגדות חז"ל כסמל לעיסוק בצד הגשמי והנמוך של העולם (וראה בפרדס רמונים לרמ"ק; כג, י). המדרש מתאר שניקנור הפליג בספינה בים כדי להביא דלתות לבית המקדש, ובכוונתו ללמדנו שמטרת חייו של ניקנור היא פיתוח המקדש. פיתוח המקדש מהווה סמל להבאת הגאולה לעולם, כאשר כל הגויים יבואו לשם ומציון תצא תורה לעולם כולו.
מהגדרת התורה כ"מים עליונים" ניתן להסיק שיש להעדיף לקרב את הגאולה באמצעות העיסוק בתורה ובפעולות רוחניות נוספות, ולא באמצעות העיסוק בענייני העולם הזה. ניקנור סבור כך והוא מפליג ב"ים" שמסמל את ענייני העולם הזה; וה"דלתות" שנמצאות עמו מסמלות את שנות חייו. הוא מתכנן להקדיש את שנות חייו (ה"דלתות") לבניית המקדש באמצעות התורה. אך ה"ים" מתחיל לסעור, וה"מלחים" שעמו (שהם ההרהורים שחולפים בקרבו), אומרים לו שהוא אינו יכול להמשיך במצבו הנוכחי. אם ישליך דלת אחת ל"ים" הוא יציל את הדלת השנייה והיא תגיע למקדש; ובמצב הנוכחי השלכת "דלת אחת" ל"ים" היא הדרך להבאת הגאולה. ניקנור נענה ל"מלחים" ומשליך חלק מזמנו (דלת אחת) ל"ים"; חלק מזמנו הוא משקיע בענייני העולם הזה, וחלק מזמנו הוא משקיע בלימוד תורה ובעיסוקים רוחניים.
אך צרכי החיים ממשיכים להסתער על ה"ספינה" של ניקנור, ושוב פונים אליו המלחים (ההרהורים) בקריאה להשליך אל ה"ים" את ה"דלת" שנותרה, את חלק הזמן שהוא עדיין הוגה בו בתורה ובענייניו הרוחניים. הם מסכימים עימו שהוא יגיע ל"נמל" ללא שום "דלת", והדבר מצער מאוד; אולם הוא יציל את קיומו הגשמי. אם יציל את חייו הגשמיים יש סיכוי שתיפתח לפניו בעתיד אפשרות חדשה להביא "דלתות" למקדש, כלומר לעסוק בצד הרוחני של החיים. אך אם יתעקש להגות בתורה בחלק הזמן שנותר לו, הספינה תטבע עמו ועם ה"דלת"; אדרבא, טובת המקדש דורשת את השלכת ה"דלת" שנותרה. הקרב שניקנור מנהל על פרק הזמן הרוחני שנותר לו הוא קרב פרטי שלו, הוא לא נצטווה להקדיש פרק זמן זה לתורה, וגם לא הובטח לו הנס הכלכלי שהובטח לשומרי שנת השמיטה. אך ניקנור מתעקש להמשיך את הקרב הפרטי שלו, ואינו נכנע ל"מלחים" (להרהורים). הוא אינו משליך את ה"דלת" שנותרה; ואז מתרחש ה"נס" שלא הובטח, והסערה שוככת.
בְּרִיַת יָם
אלא שעתה ניקנור מתייסר בקרבו על ה"דלת הראשונה", שמא היה צריך להתעקש ולשמור גם את הדלת הראשונה, ושמא גם אז היה הסערה היתה שוככת. בשלב זה של החיים הוא כבר לכוד במצב שמחייב אותו לעסוק חלק גדול מזמנו בענייני העולם הזה; אבל אולי אם היה מתעקש לפני-כן גם אז הסערה היתה שוככת; ושמא היה יכול להגות בתורה ובענייני הרוח כל ימיו. ניקנור חש צער בצורת חייו הנוכחית. בחלק הזמן שהוא לכוד בענייני העולם הזה הוא חש כאילו חלק ממהותו העצמית נלכד בתוך "בְּרִיַת יָם", מין לויתן ענק שמצוי ב"מים התחתונים".
ילקוט שמעוני (שיר השירים, תתקפה) מתאר את עליית ניקנור מהים בלשון זו: "כיון שהגיע לנמל נתן דעתו והיתה מבצבצת ויוצאה". ה"נמל" מהווה את נקודת היציאה מן ה"ים" ומסערות החיים שרוצות לבלוע את זמנו של ניקנור. והמילים "נתן דעתו", שמשמעותן הסתכלות פנימית לעומקם של הדברים, מרמזות כיצד הדלת בצבצה. ניקנור נתן דעתו למהלך חייו הקודם, הפנימו והשלים עימו! הוא הבין שלמעשה כל שנות חייו עמל ב"תורה" ובעניינים רוחניים. בתוך עמל המלאכות של ה"מים התחתונים" גנוזה תורה מ"אבן הספיר" של כסא הכבוד; וגם היא מהווה "דלת" למקדש. שלמה המלך עצמו גילה שבמקדש יהיה חלק שיבנה בסיועה של "בְּרִיַת יָם", והוא ניקנור זכה שחלק גדול מזמנו היה לכוד בתוך אותה "בְּרִיַת יָם". וניקנור מעלה למקדש גם את הדלת (שנות חייו) שבנה בזמן שהיה עמל במלאכות בתוך אותה "בְּרִיַת יָם".
הסיבות השונות לציפוי שערי ניקנור בנחושת
כעת לאחר טיולנו בסוגיית שערי ניקנור אנו יכולים לומר, שההסברים השונים לסיבה מדוע צופו הדלתות בנחושת משלימים זה את זה. עזרת ישראל מקבילה לאוהל מועד שבמדבר, ועזרת הנשים מקבילה למקום שבו ניצבו הנשים שצבאו על אוהל מועד. וציפוי דלתות השערים שמבדילים בין עזרת הנשים לעזרת ישראל בנחושת מיוחדת נועד להזכיר את מאיסת מראות הנחושת על ידי הנשים, ואת החשיבות שמשה נתן למראות הנחושת כשעשה מהן כלי מיוחד. הדעות שמובאות בסיום הברייתא ומשבחות את יופייה של הנחושת הזו ומשוות אותה ליופיו של הזהב נועדו להראות שהעיסוק במעשים הגשמיים בכוונה הנכונה - שקול לעיסוק במעשים הרוחניים בכוונה הנכונה. ואילו המעשה שהאגדה מספרת בתחילתה על ניקנור וה"ים" נועד להחיות מחדש את הסמליות שבדבר, ולהראות שהתופעה הזו קיימת בכל הדורות.
בכל הדורות מצויים גברים ונשים שרוצים לעסוק במישרין בתורה שהיא המים העליונים, והם מואסים בפרק חיים גשמיים שקשור ל"ים" ולמים התחתונים. אבל ה"כיור" שבזמן דור המדבר, וכן ה"ים" שעשה שלמה בבית ראשון, וכן צפוי הדלתות של ניקנור בבית שני, נעשו דווקא בנחושת - כדי להניף ולהרים גם פרק חיים זה, ולהראות שגם הוא מהווה דלת שדרכה תגיע הגאולה.
יחזקאל מתאר בנבואותיו כיצד תחזור שכינת ה' לבית המקדש דרך שער המזרח; וניקנור פותח באמצעות המצבים השונים שבחייו (הדלתות) את השער שדרכו תחזור הגאולה. ושתי הדלתות פותחות את הפתח, ואף אחת מהן אינה חסרה!!!
^ 1 "שרצון ה' חופף על התורה שנמשלה למים, והוא מים העליונים שממנו חיות כל נבראי מטה." (ביאורי אגדות [אפיקי ים לרי"א חבר], מגילה יא, א)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
