ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- המלאך והאיש
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
"תנו רבנן: מה נסים נעשו לדלתותיו? אמרו: כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו. נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח הים מזעפו. בקשו להטיל את חברתה, עמד הוא וכרכה, אמר להם: הטילוני עמה! מיד נח הים מזעפו. והיה מצטער על חברתה. כיון שהגיע לנמלה של עכו - היתה מבצבצת ויוצאה מתחת דופני הספינה. ויש אומרים: בְּרִיָּה (חיה) שבים בלעתה והקיאתה ליבשה ועליה אמר שלמה (שיר השירים א, יז) 'קֹרוֹת בָּתֵּינוּ אֲרָזִים רַהִיטֵנוּ בְּרוֹתִים', אל תיקרי 'בְּרוֹתִים' אלא 'בְּרִיַת יָם'. לפיכך, כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב, חוץ משערי ניקנור, מפני שנעשו בו נסים. ויש אומרים: מפני שנחושתן מוצהבת היתה. רבי אליעזר בן יעקב אומר: נחשת קלוניתא (קלל; רש"י) היתה, והיתה מאירה כשל זהב".
מצד אחד הספור מעורר הערכה לעוז לבו ולנחישותו של ניקנור, אך מצד שני הוא מעורר תמיהה. כובד הדלת עמד להטביע את הספינה על כל נוסעיה, וחז"ל לימדונו (קידושין לט, ב) שבמקום שהסכנה היא מוחשית אין סומכים על הנס. ואם כך, מדוע "היו מזכירין אותו לשבח"?! שלמה המלך משתבח שבמקדש יש חלק שנבנה בסיועה של חיה-ימית (בְּרִיַת יָם), אך מהאגדה משמע שקיום דברי שלמה בפועל היה רק על ידי ניקנור שחי בימי הבית השני; ואם כך כיצד ומדוע משתבח שלמה המלך שחלק כזה קיים כבר במקדש שהוא עצמו בנה?! גם הדעות ששוללות את סיבת הנס, ומסבירות שהדלתות של שערי ניקנור היו מצופות בנחושת משובחת - צריכות בירור. אם הנחושת הזו כל-כך מעולה מדוע ציפו את הדלתות האחרות בזהב אמיתי? מה הסיבה שבגללה ציפו דווקא את שערי ניקנור בנחושת המיוחדת?
ניקנור כדמות סמלית
הקשיים שעלו בפנינו מובילים אותנו להבנה שהמעשה בניקנור הוא מעשה בדמות שקיימת כל הדורות, היא מוזכרת במעשה שחז"ל מספרים שארע בבית המקדש השני אבל היא קיימת גם בימי שלמה. הדמות הזו מופיעה לראשונה במשכן שמשה בנה במדבר, אלא ששם לא מדובר בניקנור אלא בנשים "ניקנוריות". הנחושת המיוחדת של שערי ניקנור מוזכרת בפרשת המשכן בצווי עשיית הכיור (שמות לח, ח):
"וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת הַצֹּבְאֹת אֲשֶׁר צָבְאוּ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד"
אוהל-מועד הידוע עדיין לא נבנה אז, והנשים הללו התקהלו בסמוך לאוהל-מועד אחר, אוהל-מועד-רוחני שעליו נאמר: "וּמֹשֶׁה יִקַּח אֶת הָאֹהֶל... וְהָיָה כָּל מְבַקֵּשׁ ה' יֵצֵא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (שם, לג, ז). הנשים האלו מאסו באורח חייהן הקודם וחיפשו חיים רוחניים, שהתבטאו בלימוד תורה מפי משה. וכחלק מהמאיסה בתקופה הקודמת שבחייהן - הן השליכו את מראות הנחושת שלהן. משה רבנו נצטווה לאסוף את המראות הללו ולעשות מהן את הכיור.
הנשים התנדבו למשכן תכשיטים שונים - "חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב" (שמות לה, כב), והכתוב אינו מפרט מה נעשה בהם; ומדוע דווקא כאן הכתוב מדגיש ומספר מה נעשה ב"מראות"?
ה"כיור" והמים אשר מתחת לרקיע
הקב"ה הבדיל ביום השני בין "הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ" (בראשית א, ז). האירועים המתוארים ב"מעשה בראשית" הם אירועים רוחניים, וחז"ל לימדונו ש"המים העליונים" הם התורה 1 , ואלו ה"מים התחתונים" הם עניני העולם הזה. הנשים הצובאות רצו לעסוק במים העליונים - בתורה; והשלכת "מראות הנחושת" מבטאת את המאיסה בענייני העולם הזה, בענייני המים התחתונים. הקב"ה ציווה על משה לעשות את "הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת" דווקא מ"מַרְאֹת הַצֹּבְאֹת" כדי להניף ולהחשיב את אותה התקופה, ואת ענייני המים התחתונים. שערי ניקנור, השער שניצב בפתח שבין עזרת הנשים לבין עזרת ישראל, צופו בנחושת הקלל; כדי לחזור על המעשה שעשה משה רבנו, ולהחשיב את המים התחתונים.
הדלת שניקנור השליך לים
ה"מעשה" בהשלכת דלת הנחושת על ידי ניקנור, ועלייתה מחדש מתוך ה"ים"; מהווה שיקוף וחזרה על מאיסת מראות הנחושת על ידי הנשים, והעלאת חשיבותן על ידי משה. ה"ים" משמש באגדות חז"ל כסמל לעיסוק בצד הגשמי והנמוך של העולם (וראה בפרדס רמונים לרמ"ק; כג, י). המדרש מתאר שניקנור הפליג בספינה בים כדי להביא דלתות לבית המקדש, ובכוונתו ללמדנו שמטרת חייו של ניקנור היא פיתוח המקדש. פיתוח המקדש מהווה סמל להבאת הגאולה לעולם, כאשר כל הגויים יבואו לשם ומציון תצא תורה לעולם כולו.
מהגדרת התורה כ"מים עליונים" ניתן להסיק שיש להעדיף לקרב את הגאולה באמצעות העיסוק בתורה ובפעולות רוחניות נוספות, ולא באמצעות העיסוק בענייני העולם הזה. ניקנור סבור כך והוא מפליג ב"ים" שמסמל את ענייני העולם הזה; וה"דלתות" שנמצאות עמו מסמלות את שנות חייו. הוא מתכנן להקדיש את שנות חייו (ה"דלתות") לבניית המקדש באמצעות התורה. אך ה"ים" מתחיל לסעור, וה"מלחים" שעמו (שהם ההרהורים שחולפים בקרבו), אומרים לו שהוא אינו יכול להמשיך במצבו הנוכחי. אם ישליך דלת אחת ל"ים" הוא יציל את הדלת השנייה והיא תגיע למקדש; ובמצב הנוכחי השלכת "דלת אחת" ל"ים" היא הדרך להבאת הגאולה. ניקנור נענה ל"מלחים" ומשליך חלק מזמנו (דלת אחת) ל"ים"; חלק מזמנו הוא משקיע בענייני העולם הזה, וחלק מזמנו הוא משקיע בלימוד תורה ובעיסוקים רוחניים.
אך צרכי החיים ממשיכים להסתער על ה"ספינה" של ניקנור, ושוב פונים אליו המלחים (ההרהורים) בקריאה להשליך אל ה"ים" את ה"דלת" שנותרה, את חלק הזמן שהוא עדיין הוגה בו בתורה ובענייניו הרוחניים. הם מסכימים עימו שהוא יגיע ל"נמל" ללא שום "דלת", והדבר מצער מאוד; אולם הוא יציל את קיומו הגשמי. אם יציל את חייו הגשמיים יש סיכוי שתיפתח לפניו בעתיד אפשרות חדשה להביא "דלתות" למקדש, כלומר לעסוק בצד הרוחני של החיים. אך אם יתעקש להגות בתורה בחלק הזמן שנותר לו, הספינה תטבע עמו ועם ה"דלת"; אדרבא, טובת המקדש דורשת את השלכת ה"דלת" שנותרה. הקרב שניקנור מנהל על פרק הזמן הרוחני שנותר לו הוא קרב פרטי שלו, הוא לא נצטווה להקדיש פרק זמן זה לתורה, וגם לא הובטח לו הנס הכלכלי שהובטח לשומרי שנת השמיטה. אך ניקנור מתעקש להמשיך את הקרב הפרטי שלו, ואינו נכנע ל"מלחים" (להרהורים). הוא אינו משליך את ה"דלת" שנותרה; ואז מתרחש ה"נס" שלא הובטח, והסערה שוככת.
בְּרִיַת יָם
אלא שעתה ניקנור מתייסר בקרבו על ה"דלת הראשונה", שמא היה צריך להתעקש ולשמור גם את הדלת הראשונה, ושמא גם אז היה הסערה היתה שוככת. בשלב זה של החיים הוא כבר לכוד במצב שמחייב אותו לעסוק חלק גדול מזמנו בענייני העולם הזה; אבל אולי אם היה מתעקש לפני-כן גם אז הסערה היתה שוככת; ושמא היה יכול להגות בתורה ובענייני הרוח כל ימיו. ניקנור חש צער בצורת חייו הנוכחית. בחלק הזמן שהוא לכוד בענייני העולם הזה הוא חש כאילו חלק ממהותו העצמית נלכד בתוך "בְּרִיַת יָם", מין לויתן ענק שמצוי ב"מים התחתונים".
ילקוט שמעוני (שיר השירים, תתקפה) מתאר את עליית ניקנור מהים בלשון זו: "כיון שהגיע לנמל נתן דעתו והיתה מבצבצת ויוצאה". ה"נמל" מהווה את נקודת היציאה מן ה"ים" ומסערות החיים שרוצות לבלוע את זמנו של ניקנור. והמילים "נתן דעתו", שמשמעותן הסתכלות פנימית לעומקם של הדברים, מרמזות כיצד הדלת בצבצה. ניקנור נתן דעתו למהלך חייו הקודם, הפנימו והשלים עימו! הוא הבין שלמעשה כל שנות חייו עמל ב"תורה" ובעניינים רוחניים. בתוך עמל המלאכות של ה"מים התחתונים" גנוזה תורה מ"אבן הספיר" של כסא הכבוד; וגם היא מהווה "דלת" למקדש. שלמה המלך עצמו גילה שבמקדש יהיה חלק שיבנה בסיועה של "בְּרִיַת יָם", והוא ניקנור זכה שחלק גדול מזמנו היה לכוד בתוך אותה "בְּרִיַת יָם". וניקנור מעלה למקדש גם את הדלת (שנות חייו) שבנה בזמן שהיה עמל במלאכות בתוך אותה "בְּרִיַת יָם".
הסיבות השונות לציפוי שערי ניקנור בנחושת
כעת לאחר טיולנו בסוגיית שערי ניקנור אנו יכולים לומר, שההסברים השונים לסיבה מדוע צופו הדלתות בנחושת משלימים זה את זה. עזרת ישראל מקבילה לאוהל מועד שבמדבר, ועזרת הנשים מקבילה למקום שבו ניצבו הנשים שצבאו על אוהל מועד. וציפוי דלתות השערים שמבדילים בין עזרת הנשים לעזרת ישראל בנחושת מיוחדת נועד להזכיר את מאיסת מראות הנחושת על ידי הנשים, ואת החשיבות שמשה נתן למראות הנחושת כשעשה מהן כלי מיוחד. הדעות שמובאות בסיום הברייתא ומשבחות את יופייה של הנחושת הזו ומשוות אותה ליופיו של הזהב נועדו להראות שהעיסוק במעשים הגשמיים בכוונה הנכונה - שקול לעיסוק במעשים הרוחניים בכוונה הנכונה. ואילו המעשה שהאגדה מספרת בתחילתה על ניקנור וה"ים" נועד להחיות מחדש את הסמליות שבדבר, ולהראות שהתופעה הזו קיימת בכל הדורות.
בכל הדורות מצויים גברים ונשים שרוצים לעסוק במישרין בתורה שהיא המים העליונים, והם מואסים בפרק חיים גשמיים שקשור ל"ים" ולמים התחתונים. אבל ה"כיור" שבזמן דור המדבר, וכן ה"ים" שעשה שלמה בבית ראשון, וכן צפוי הדלתות של ניקנור בבית שני, נעשו דווקא בנחושת - כדי להניף ולהרים גם פרק חיים זה, ולהראות שגם הוא מהווה דלת שדרכה תגיע הגאולה.
יחזקאל מתאר בנבואותיו כיצד תחזור שכינת ה' לבית המקדש דרך שער המזרח; וניקנור פותח באמצעות המצבים השונים שבחייו (הדלתות) את השער שדרכו תחזור הגאולה. ושתי הדלתות פותחות את הפתח, ואף אחת מהן אינה חסרה!!!
^ 1 "שרצון ה' חופף על התורה שנמשלה למים, והוא מים העליונים שממנו חיות כל נבראי מטה." (ביאורי אגדות [אפיקי ים לרי"א חבר], מגילה יא, א)

לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

לאן שבים ולמה מתוודים?

למה כולם נלחמים על ירושלים

איך ללמוד גמרא?

תיקון ימי השובבי"ם

הלכות שטיפת כלים בשבת

איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בצורת ד'?

הלכות יום טוב שחל במוצאי שבת

האם מותר לפנות למקובלים?

הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה

הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?

מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.

לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.

דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.

דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.

לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.













