ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- חוני המעגל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אמו"ר רחל ב"ר בנימין בונים
"מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים! אמר להם: צאו והכניסו תנורי פסחים בשביל שלא ימוקו. התפלל ולא ירדו גשמים. מה עשה? עג עוגה ועמד בתוכה, ואמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך. התחילו גשמים מנטפין, אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות. התחילו לירד בזעף, אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן! - אמר להם: צאו וראו אם נמחית אבן הטועים. שלח לו שמעון בן שטח: אלמלא חוני אתה גוזרני עליך נידוי, אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך."
המעשה נראה תמוה ביותר! שהרי הגשמים היורדים בירושלים מתנקזים בנחל קדרון אל מחוצה לה, ואינם יכולים להצטבר בה באופן המתואר במשנה. ולבד מכך, בסיום ברייתא דרבי פנחס בן יאיר (מדרש תדשא, אוצר המדרשים עמ' 486) מבואר, שירושלים הייתה מורכבת משתי עיירות העיר העליונה והעיר התחתונה, והר הבית היה בנוי בעיר התחתונה; וכעין כך נראית ירושלים גם כיום, וכן ידוע גם מתיאורי ירושלים בימי הבית השני בספרי קורות הדורות. וקשה, שאם אמנם ארעה ההצפה המתוארת במשנה הרי שישראל היו צריכים לעלות אל העיר העליונה של ירושלים! ואמנם בחלק מהגרסות לא מוזכרת המילה ירושלים, אולם הקושיה נותרת בעינה; אם אמנם ארעה אותה ההצפה היו ישראל צריכים להישאר בעיר העליונה של ירושלים או לעלות לשם. אדרבא, ירושלים העליונה היא מקום שראוי גם לטמאים כגון זבים נידות ויולדות, ואילו להר הבית אסור לטמאים אלו להיכנס!
קושי זה מכריח אותנו לומר כי במעשים המובאים בדברי חז"ל קיימים כמה רבדים: הרובד העליון, החיצוני, הגלוי למעיין בו כבר בקריאה ראשונה, ורבדים נוספים, המתגלים רק לאחר העמקה. הקשיים שנתקל בהם הלומד בהבנת המעשים מהווים דרך של חז"ל לרמוז לקורא כי עליו להתבונן בדברים במבט מעמיק יותר, בהתבוננות המאפשרת העפלה אל עולם גבוה יותר, עולם רוחני.
במעשה מופיעים סמלים רבים שהפיתוח והביסוס שלהם יורחב במאמרים שיבואו בהמשך הסדרה. אולם כבר במאמר הזה ננסה לבאר חלק ממשמעות הסמלים שמוזכרים בו, והוא יהיה מעין תוכן וראשי-פרקים למאמרים שיבואו אחריו.
עג עוגה
חוני עג עוגה. ה"עוגה" מוזכרת לראשונה כאשר אברהם מזמין את המלאכים לסעוד אצלו (בראשית יח, ו-ח):
"וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת: וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ: וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ:"
בסעודה שהגיש אברהם למלאכים היו כמה שלבים. שלב ראשון שבו עמל המלאכה נעשה ע"י אבותינו בעצמם; אברהם רץ בעצמו אל הבקר ושרה לשה בעצמה עוגות עגולות. בשלב השני אברהם נותן לנער לעשות את המלאכה. ובשלב השלישי אברהם מגיש את בן הבקר, אולם אינו מביא את העוגות העגולות ששרה לשה בעצמה אלא תמורתם הוא מביא חמאה וחלב.
נראה שהקשר בין העגול לבין שרה אינו קשר מקרי, אלא הוא קשר שבין העגול לבין הנשים. וכן מצאנו שמשה נצטווה לעשות בצורה מרובעת את המזבחות ואת השולחן ואת החושן; אולם את הכיור שהיה עגול נצטווה משה לעשות דווקא ממראות הנשים הצובאות על פתח המשכן. קשר זה בין העגול לבין הנשים מופיע גם בנבואת גאולת ישראל בירמיהו (לא, כ-כה):
"הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה: עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר: כֹּה אָמַר ה' צְבָא-וֹת אלוקי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ: וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר: כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי: עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי:"
מה מרמזת הנבואה על החידוש שבו נקבה תסובב (בעגול) סביבות הגבר? ומה הקשר שבין ה"איכרים" לבין "הר הקדש"? ומהי השינה המוזכרת בסיום הנבואה?
לחוני המעגל הייתה דעה מגובשת בדבר נבואת סבובי גאולה. בתורה נאמר "אם בחוקותי תלכו ... ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כו, ג-ד). וביארו חכמינו ז"ל שאם נהיה עמלים בתורה ירדו גשמינו בעתם. מדברי חז"ל ניתן להסיק שמי שמשפיע על מאורעות העולם הוא העָמֵל בתורה, והוא נחשב לזכר המשפיע את הגשמים; ואלו האיכר עובד האדמה נחשב לנקבה המקבלת את השפע והגשמים 1 . אולם מנבואת ירמיה משמע, שה' יברא חידוש, ואת הגאולה העתידית יביאו האיכרים הנחשבים לנקבה; ומתוך סיבוביהם תגיע גאולת ישראל המשולה לגשם המרווה והמשמח "כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי". ולפיכך חוני עג עוגה סביב עצמו, ועוגתו מביאה את גאולתם של ישראל, שהיא משולה לגשמים.
לדעת חוני עמל המלאכות, שבו לשה שרה בעצמה את העוגות העגולות, יסובב ויוליד את הגאולה; וכדי לשוב מן הגלות אין להתחמק מעמל הכפיים; וכן מתאר הנביא ירמיה "וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו איכרים". ורק אחר שלב זה הנקרא בפי ירמיה: "הר הקדש", יגיע השלב שבו המלאכות נעשות ע"י הנער, ואברהם אינו עמל אלא נמצא יחד עם המלאכים והוגה בתורה. אותו שלב שמתואר בישעיהו (סא, ה-ו): "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם: וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אלוקינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ:"
בסעודה שהגיש אברהם למלאכים היו כמה שלבים. שלב ראשון שבו עמל המלאכה נעשה ע"י אבותינו בעצמם; אברהם רץ בעצמו אל הבקר ושרה לשה בעצמה עוגות עגולות. בשלב השני אברהם נותן לנער לעשות את המלאכה. ובשלב השלישי אברהם מגיש את בן הבקר, אולם אינו מביא את העוגות העגולות ששרה לשה בעצמה אלא תמורתם הוא מביא חמאה וחלב.
נראה שהקשר בין העגול לבין שרה אינו קשר מקרי, אלא הוא קשר שבין העגול לבין הנשים. וכן מצאנו שמשה נצטווה לעשות בצורה מרובעת את המזבחות ואת השולחן ואת החושן; אולם את הכיור שהיה עגול נצטווה משה לעשות דווקא ממראות הנשים הצובאות על פתח המשכן. קשר זה בין העגול לבין הנשים מופיע גם בנבואת גאולת ישראל בירמיהו (לא, כ-כה):
"הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ שׁוּבִי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל שֻׁבִי אֶל עָרַיִךְ אֵלֶּה: עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין הַבַּת הַשּׁוֹבֵבָה כִּי בָרָא ה' חֲדָשָׁה בָּאָרֶץ נְקֵבָה תְּסוֹבֵב גָּבֶר: כֹּה אָמַר ה' צְבָא-וֹת אלוקי יִשְׂרָאֵל עוֹד יֹאמְרוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבְעָרָיו בְּשׁוּבִי אֶת שְׁבוּתָם יְבָרֶכְךָ ה' נְוֵה צֶדֶק הַר הַקֹּדֶשׁ: וְיָשְׁבוּ בָהּ יְהוּדָה וְכָל עָרָיו יַחְדָּו אִכָּרִים וְנָסְעוּ בַּעֵדֶר: כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי: עַל זֹאת הֱקִיצֹתִי וָאֶרְאֶה וּשְׁנָתִי עָרְבָה לִּי:"
מה מרמזת הנבואה על החידוש שבו נקבה תסובב (בעגול) סביבות הגבר? ומה הקשר שבין ה"איכרים" לבין "הר הקדש"? ומהי השינה המוזכרת בסיום הנבואה?
לחוני המעגל הייתה דעה מגובשת בדבר נבואת סבובי גאולה. בתורה נאמר "אם בחוקותי תלכו ... ונתתי גשמיכם בעתם" (ויקרא כו, ג-ד). וביארו חכמינו ז"ל שאם נהיה עמלים בתורה ירדו גשמינו בעתם. מדברי חז"ל ניתן להסיק שמי שמשפיע על מאורעות העולם הוא העָמֵל בתורה, והוא נחשב לזכר המשפיע את הגשמים; ואלו האיכר עובד האדמה נחשב לנקבה המקבלת את השפע והגשמים 1 . אולם מנבואת ירמיה משמע, שה' יברא חידוש, ואת הגאולה העתידית יביאו האיכרים הנחשבים לנקבה; ומתוך סיבוביהם תגיע גאולת ישראל המשולה לגשם המרווה והמשמח "כִּי הִרְוֵיתִי נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וְכָל נֶפֶשׁ דָּאֲבָה מִלֵּאתִי". ולפיכך חוני עג עוגה סביב עצמו, ועוגתו מביאה את גאולתם של ישראל, שהיא משולה לגשמים.
לדעת חוני עמל המלאכות, שבו לשה שרה בעצמה את העוגות העגולות, יסובב ויוליד את הגאולה; וכדי לשוב מן הגלות אין להתחמק מעמל הכפיים; וכן מתאר הנביא ירמיה "וישבו בה יהודה וכל עריו יחדו איכרים". ורק אחר שלב זה הנקרא בפי ירמיה: "הר הקדש", יגיע השלב שבו המלאכות נעשות ע"י הנער, ואברהם אינו עמל אלא נמצא יחד עם המלאכים והוגה בתורה. אותו שלב שמתואר בישעיהו (סא, ה-ו): "וְעָמְדוּ זָרִים וְרָעוּ צֹאנְכֶם וּבְנֵי נֵכָר אִכָּרֵיכֶם וְכֹרְמֵיכֶם: וְאַתֶּם כֹּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ מְשָׁרְתֵי אלוקינוּ יֵאָמֵר לָכֶם חֵיל גּוֹיִם תֹּאכֵלוּ וּבִכְבוֹדָם תִּתְיַמָּרוּ:"
ואמנם המעשה שבמשנה אינו מבאר מה פשר אותה שינה שמוזכרת בנביא, אולם חלק זה שבנבואת ירמיה מתבאר במעשים שמובאים בתלמוד על "שנתו" של חוני.
"הר הבית" ו"אבן הראשה"
שלב מכין זה בבניית הגאולה, שבבנייתו שותפים אברהם ושרה וגם הנער, ישראל וגם אומות העולם – שלב העיגול 2 ; מקביל מבחינת קדושתו לקדושת "הר הקדש" - "הר הבית". ואמנם זהו המקום הקדוש ביותר אליו רשאים הגויים להיכנס (משנה כלים א, ח). וכן מרומז באופן עמוק בדברי התנא בן זומא בגמרא (בבלי ברכות נח, א):
"בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר-הבית, אמר: ברוך חכם הרזים, וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש, וזרע, וקצר, ועמר, ודש, וזרה, וברר, וטחן, והרקיד, ולש, ואפה, ואחר כך אכל; ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטוה וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש; ואני משכים ומוצא כל אלה מתוקנים לפני. כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי, ואני משכים ומוצא כל אלו לפני."
"הר הבית" ניתן להידרש גם באופן שבו חוני מביא כסיוע לשיטתו גם את נבואת חגי (א, ב-ח):
"כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת לֵאמֹר הָעָם הַזֶּה אָמְרוּ לֹא עֶת בֹּא עֶת בֵּית ה' לְהִבָּנוֹת: וַיְהִי דְּבַר ה' בְּיַד חַגַּי הַנָּבִיא לֵאמֹר: הַעֵת לָכֶם אַתֶּם לָשֶׁבֶת בְּבָתֵּיכֶם סְפוּנִים וְהַבַּיִת הַזֶּה חָרֵב: ... כֹּה אָמַר ה' צְ-בָאוֹת שִׂימוּ לְבַבְכֶם עַל דַּרְכֵיכֶם: עֲלוּ הָהָר וַהֲבֵאתֶם עֵץ וּבְנוּ הַבָּיִת וְאֶרְצֶה בּוֹ וְאֶכָּבְדָה אָמַר ה':"
שבי הגולה מצפים שבית המקדש יבנה באופן של סיוע משמים, אך מפשטות נבואת חגי עולה שאין הדבר תלוי אלא בם. הם צריכים לפעול במו ידם ומתוך כך יבנה הבית. העליה ל"הר-הבית" שבמעשה של חוני מרמזת לנבואה זו, שלפיה היציאה ל"הר" אינה ירידה אלא היא "עליה" שתבנה את "הבית".
אמנם כנגד שיטת "הר הבית" של חוני ה"מעגל", היתה גם שיטת "ירושלים". במעשה שבמשנה, "ירושלים" מסמלת את בית המדרש שהוא מרכז האומה וממנו יוצאת התורה לישראל. וכבר מצאנו בספר שמואל (א, יז, נד), שדויד מביא את ראש גלית ל"ירושלים", ואין הכוונה לעיר ירושלים אלא לנוב עיר הכהנים מורי התורה.
ולשיטת "ירושלים" דווקא עמל התורה הוא שיבנה את המקדש, וכן מופיע בילקוט שמעוני (שיר השירים רמז תתקצא): "אמר הקב"ה כל מי שמבטל צרכיו ויושב ועוסק בתורה - "זֶה דוֹדִי וְזֶה רֵעִי", ולא עוד אלא כאלו בנה בית המקדש דכתיב "בְּנוֹת יְרוּשָׁלָיִם". מדרש זה דורש את המילים "בנות ירושלים" מלשון בניית ירושלים, ולפיו, רק אחר שתיבנה ירושלים של מעלה באבני הבניין הנוצרות מעמל התורה, תחזור ותיבנה גם ירושלים של מטה. ולפי מדרש זה, צריך להמעיט בזמן העיסוק בחומר ולהרבות בעיסוק בתורה.
גם אנשי "ירושלים" היו מביאים סיוע לסברתם מנביא שהיה עם שבי הגולה בימי הבית השני. ולדעתם בנבואת זכריה מבואר שהבכורה ותשואות החן מגיעות לאנשי הרוח (ה"אבן") ולא לאנשי העמל ( ה"הר"). וזו לשון הכתוב שם (ד, ו-ז):
"וַיַּעַן וַיֹּאמֶר אֵלַי לֵאמֹר זֶה דְּבַר ה' אֶל זְרֻבָּבֶל לֵאמֹר לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְ-בָאוֹת : מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ:"
עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית
חוני ה"מעגל" היה מורה לרבים שהגאולה תבוא רק בדרך שבה "נקבה תסובב גבר" ולכן "עג עוגה" כעוגתה של שרה "ועמד בתוכה". והודיע שאנשי שיטת "ירושלים" הסבורים שעמל תורתם מסתת "אבן" מאבני הגאולה אינם אלא "טועים", ויש למחות כנגד שיטתם: "צאו וראו אם נמחית אבן הטועים!". ו"ירידת גשמים כתיקנן" כלומר גאולה כדרכה, מצריכה שיצאו ישראל משיטת "ירושלים" ל"הר הבית" אל עמל המלאכות. ואכן, אי אפשר להסביר את המסופר במשנה שירידת הגשמים גרמה לעליית ישראל להר הבית כפשוטו! שהרי אם מדובר בהצפה, ישראל היו צריכים לעלות לעיר העליונה של ירושלים או להישאר בתוכה!
אולם שמעון בן שטח, שמוזכר בסוף המעשה, סבר כשיטת "ירושלים", ונקט שחרבו של המשיח היא עמל התורה שניתנה בחורב. ומתוך עמל התורה שיעמלו ישראל בארצם יהיו אומות העולם אכריהם וכורמיהם בחוצה לארץ. וכן מצאנו במדרש זוטא (שיר השירים (בובר), ה):
"שמעון בן שטח היה אומר שהקב"ה אומר לישראל "פתחי לי אחותי" והם מסתכלים, והמקום עושה להם נסים. והם רואים את המשיח עומד בראש מדבר מואב ועמו ארבע מאות איש והמקום נותן להם גאולה. לקיים מה שנאמר "ונתתי לה את כרמיה משם". והמחילה נפתחת להם משם ממדבר מואב לחורב. וישראל הולכים ונוטלים את הזיין ממדבר חורב שהשם כתוב בו. ובאים ונוטלים עמון ומואב. לקיים מה שנאמר "אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם"."
שמעון בן שטח היה סבור שבמחלקת שבין אנשי החיל והכוח לבין אנשי הרוח והתורה, הבכורה מגיעה לאנשי הרוח, אנשי ה"אבן". ולכן הודיע לחוני ששיטתו צריכה נדוי; שהרי מעיקר הדין גאולתם של ישראל צריכה להיות בעמל התורה. לשיטת שמעון בן שטח עדיף שארץ ישראל תהא מלאה בתי מדרשות, וכרמיהם של ישראל יהיו בארץ אדום ועמון ומואב כאשר בני אותם עמים הם אכרינו וכורמינו. ולדעתו, חוני מטריח את קונו להביא את הגאולה בדרך שאינה רצויה!!
אולם שמעון בן שטח מודה שתפילתו של חוני הועילה, ולכל הפחות כלפי חוץ נראה כאלו חוני הצדיק הצליח ודרכו שלו מביאה את הגאולה. וכפי שהוא מסיים את דבריו: "אבל מה אעשה לך שאתה מתחטא לפני המקום ועושה לך רצונך, כבן שהוא מתחטא על אביו ועושה לו רצונו, ועליך הכתוב אומר ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך".
במאמר זה שמאחורי המושגים "מעגל" ו"הר" עומדת המשמעות של גאולה דרך עמל המלאכות, ומאחורי המושגים "ירושלים" ו"אבן" עומדת המשמעות של גאולה דרך התורה עמל התורה. ולפי המשמעות שהתבארה ניתן להבין מושגים אלו כאשר הם מופיעים באגדות נוספות.
בסכום המאמר ניתן לומר, שהבאת הסיפור על חוני שסובב עצמו במעגל והביא להורדת גשמים במשנה במסכת תענית, נועדה ללמד זכות על הממעטים בעמל התורה ומרבים בעמל המלאכות. ולמרות שאנשים אלו שוללים את דרכו של שמעון בן שטח ואלו הוא שולל את דרכם, ר' שמעון בן שטח רואה בהם אנשים הרוצים להביא את הגאולה על פי הבנתם בנבואת ירמיה, ושבזכותם תגיע הגאולה. ולימוד זכות זה הוא אופן מיוחד של שילוב תפילה תוך כדי לימוד התורה.
במאמרים הבאים נעיין באגדות התלמוד על חוני ונבסס את ההבנה שחוני מסמל את הבאת הגאולה דרך עמל המלאכות; ונראה כיצד חז"ל מלמדים זכות על הקבוצה שחולקת על שיטתו של חוני.
האם מותר לפנות למקובלים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
אנחנו קודש למענך
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
האם עדיין צריך לצום בעשרה בטבת?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
האם אדם שעובד את ה' הוא אדם חופשי?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.
תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה
הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?
מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.
לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.
דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.
דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.
לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים
מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.
