בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

חנה בת חיים

דורש ציון וחובב ירושלים

המפגש בין האדמו"ר מגור לרב קוק הוליד ידידות מופלאה; מדוע קרא הרבי לעשירי לודז' להשקיע את הונם בארץ; כיצד שרדה חסידות גור את השואה; ומדוע קיימת חיבה בציבור הדתי - לאומי לחסידות גור ולפירוש ה'שפת אמת'.

undefined

הרב אליעזר מלמד

סיוון תשס"ד
8 דק' קריאה
חיבת ארץ ישראל
עוד מילדותו היה רבי אברהם מרדכי, האדמו"ר מגור, מחבב את ארץ ישראל במיוחד. כשהיו מגיעים שלוחים מארץ ישראל לאביו, האדמו"ר בעל ה"שפת אמת", והיו רוצים לתת לו מזכרת מארץ ישראל, היה אומר לשליח: לך אצל בני ר' אברהם מרדכי ותן לו המתנה, כי הוא אוסף כל חפץ מארץ ישראל" (הרב ברומברג ע' קי).

חיבה זו היא שעמדה בבסיס יחסו לארץ ישראל ולמצוות העלייה אליה. לימים התברר שמכוח אותה חיבה ניצלו אלפים מחסידיו מהשואה, ומהם המשיכה חסידות גור את דרכה בקודש.

עמדת גדולי התורה
עוד מימי דורשי ציון הראשונים, הרב צבי הירש קלישר והרב אליהו גוטמכר, עמדת רוב האדמו"רים כלפי ארץ ישראל היתה "שב ואל תעשה". רובם עסקו בבעיות השעה, בחיזוק החסידים בתורה ומצוות, ולא עסקו בשאלה רחוקה של ההתיישבות בארץ וסיכויי הצלחתה.

כאשר קמה התנועה הציונית, שהונהגה על ידי חילונים, מצד אחד כבר היה ניכר שההתנחלות בארץ מצליחה במידה מסוימת, אולם מנגד ההנהגה החילונית הרחיקתם מתמיכה והשתתפות.

בפועל, מעטים מגדולי התורה הביעו התנגדות נחרצת לציונות ולעלייה לארץ, רבים מהם תמכו בעלייה לארץ ובהשתתפות בבניינה; אבל הרוב הגדול עמד מנגד, לא לחם נגד הציונות, וגם לא תמך בעלייה.

הדיבה הרעה
בעקבות הדיבה הרעה שהוציאו אנשי "אגודת ישראל" על המצב בארץ, גברה הסתייגותם של גדולי הרבנים והאדמו"רים לעלייה לארץ. הם הפיצו שמועות לפיהם קשה מאוד ליהודים דתיים לשמור על אורחות חייהם. הם פרסמו שהרבנות נשלטת על ידי חילוניים, והרבנים עושים את דבריהם. הם פרסמו כי רבה של ירושלים, הרב קוק, תומך במשחקי כדורגל בשבת, ומטעה את הצעירים הדתיים ומעבירם על דתם. הם התלוננו מרה על המצב הכלכלי הקשה בארץ, והתחננו להגביר את התמיכה בכספי החלוקה, כדי לקיים את "שארית הפליטה" של "היהדות החרדית האמיתית" - "שומרי החומות" -
"הנאמנים האחרונים" לתורת ישראל. הם גם הגזימו מאוד בתיאור ההתנכלויות של הערבים כנגד היהודים, עד שהיה נדמה בחוץ לארץ כי העלייה לארץ כרוכה בסכנת נפשות ממשית.

בעקבות זאת, חששו האדמו"רים לעודד את חסידיהם לעלות לארץ מחשש שיתקלקלו ומחשש שלא יוכלו להתקיים בה.

הביקור בארץ
בשונה מרוב חבריו האדמו"רים והרבנים, עלה האדמו"ר רבי אברהם מרדכי בשנת תרפ"א לביקור בארץ ישראל. בנוסף לעצם הרצון להידבק בארץ הקודש רצה הרבי לגבש את עמדתו ביחס לשאלת העלייה.

כאחד ממנהיגיה הבולטים של "אגודת ישראל", היתה לרבי הסתייגות מהתנועה הציונית שהונהגה על ידי חילוניים. הוא גם חשש לדיבות שהפיצו אנשי "אגודת ישראל" מהארץ, אלא שהוא לא סמך על עדויותיהם, ורצה לבחון בעצמו את מצב היהדות בארץ ואת סיכויי העלייה והקליטה, מבחינה כלכלית וביטחונית.

לאחר ביקורו בארץ ופגישתו עם מרן הרב קוק זצ"ל, גיבש הרבי עמדה, לפיה, במקום שהחסידים יעמדו מנגד ויעסקו בביקורת על "החלוצים" הלא דתיים, מוטב שיעלו לארץ, יקנו בה קרקעות, ויגדילו את השפעתם.

דבריו על העלייה וההתיישבות
בחזרתו לפולין, בהיותו באוניה, כתב מכתב ארוך למקורביו, שנתפרסם אח"כ בין כל החסידים ובעיתונות. בין השאר כתב: "הנני שבע רצון מאוד, בראותי כי יכולים גם לבוא אל המנוחה ולהתנהג שם בדרכי היהדות, ומי אשר חננו הש"י בהון, יכול בלי ספק למצוא שם את פרנסתו במנוחה שלמה ולשמור היהדות כראוי באין מעצור. אולם גם אלו שאין יכולים ואין חפצים להשתקע בארץ הקודש - יפרישו כל אחד מהונו סכום מסוים ולקנות לו שם חבל נחלה והוא נושא פירות גם בעולם הזה". הוא אף יסד חברת מניות לקניית קרקעות, וקנה ביפו "עשרים אלף אמה לבנות שמה בנינים וחנויות ובמשך שנה יגמרו הבניינים. לכן אקווה ואבקש שממני יראו וכן יעשו, כי הגיעה השעה לעשות דברים ממשיים בפועל". גם ביקר אצל הנציב הבריטי וכתב: "גם ביקשתי איזה הנחות מיוחדות בשביל העולים המתיישבים". והוסיף לספר במכתבו שהערבים התנהגו כלפיהם בכבוד, הרבה יותר מאשר בפולניה.

עמדות שונות בתוך "אגודת ישראל"

עוד הזכיר באותו מכתב שגם גדולי התורה שהתאספו בוינה החליטו ש"אגודת ישראל" "תעסוק בעבודה ממשית בכל המקצועות בישוב ארץ ישראל, מבלי הבט על התנאים הפוליטיים המתחלפים ובאים. וכן הוא באמת דעתי, אשר מצוות ישוב ארץ ישראל שנצטוונו בתורתנו הקדושה איננה דבר התלוי בזמן, רק בהיכולת והאפשרות. ולכן צריכים להשתמש בהאפשרות של עכשיו ולעבוד בכל עוז, כי בריבוי העולים החרדים לארץ ישראל, תתגדל השפעתם שמה, וזה יגרום שמירת קדושת הארץ" (מצוטט בספרו של הרב ברומברג ע' קטו-קכה).

אגב יש בדברים אלו ביטוי להבדל בין עמדת הרבי מגור, הרבי מצורטקוב והרבי מסדיגורה ועמהם רוב גדולי הרבנים לעומת עמדת מנהיגי "אגודת ישראל" העסקנים מגרמניה שתמכו בעמדת "העדה החרדית" בירושלים. לימים, לאחר שעלה הרבי מגור לארץ, וחתנו ר' יצחק מאיר לוין נעשה למנהיג "אגודת ישראל", שינתה "אגודת ישראל" את עמדותיה. בעקבות זאת "העדה החרדית" התפגלה מ"אגודת ישראל".

הביקור אצל הרב קוק
כפי הנראה הביקור אצל מרן הרב קוק זצ"ל היה אחד הגורמים המרכזיים לשינוי היחס כלפי העלייה לארץ. מתחילה יחסם של חסידי גור כלפי הרב קוק היה חשדני. בסביבה הליטאית ידעו כולם את גדולתו של מרן הרב, הלא הוא היה בכיר תלמידי ואלוז'ין, חתנו של אחד מגאוני הדור האדר"ת, והכל הכירוהו כגאון וצדיק. אולם בסביבה החסידית לא הכירו היטב את הרב קוק, ועל כן יכלו בעלי לשון הרע מן "העדה החרדית" להוציא את דיבתו רעה, עד שנתקבל הרושם כאילו הוא רב מודרני, שעיקר עיסוקו ביחסי ציבור וענייני יצוג. כמו "הרבנים מטעם".

אע"פ כן, כיוון שהיה הרב קוק רבה של ירושלים, הקדים הרבי ונכנס תחילה לביקור אצלו. תכף ומיד הבחין שהשמועות אודותיו היו שקריות. כשיצא אמר: "סבור הייתי שאני בא לבקר רב ולבסוף מצאתי רבי" (במובן של צדיקות וחסידות). עוד אמר: "הוא לא רק יודע ללמוד - הוא כולו שקוע בלימוד". עוד אמר: "בעל מוח כזה לא היה במאה השנים האחרונות". וגם כשהזכירו לפניו את גאוני הדור שלפניו, לא שינה את דעתו. ובמכתבו המפורסם הכתיר את הרב "כאיש אשכולות בתורה ומידות תרומיות" (לקוטי הראי"ה ח"ב ע' 133-134).

בעקבות אותו ביקור נעשו הרבי מגור והרב קוק ידידים קרובים. אגב, שניהם היו בני גיל אחד לערך, הרב קוק נולד בשנת תרכ"ה, והרבי בשנת תרכ"ו. אמנם את עמדתו כנגד התנועה הציונית החילונית לא שינה, ואף ביקר את עמדת הרב קוק, ואמר שדרכו מסוכנת. אבל מאז נעשה לאוהבו וידידו של מרן הרב קוק. כשחזר לפולין, הזמין אליו את עורכי העיתון האגודאי "דער יוד", והזהיר אותם שמכאן ואילך לא יכתבו שום דבר נגד הרב קוק, ולא יצטטו דברי סיפורים ושמועות שיש בהם פגיעה כלשהי ברבה של ירושלים. עוד ציין, כי מתחילה בעקבות הדיבות חשבו שרוב הרבנים מתנגדים לרב קוק, ולא היא, אלא "רוב מאנשי עיר הקדושה והרבה מהרבנים עומדים על צידו" (שם ע' 139).

גם הרב קוק התרשם מאוד מהרבי ואמר: "הוא גאון, בקי בחדרי תורה, שקדן גדול המנצל ממש כל רגע לתורה". גם את הספר של אביו "שפת אמת" העריך הרב מאוד, ואמר שצריך לדייק בו כמו בראשונים (שם 136).

בעקבות הביקור בארץ
כשחזר מהביקור הראשון, כשבועיים ימים ישב בבית אחד מחסידיו העשירים בלודז', ובכל ערב הזמין עשרות אנשים ואמר להם שאם לא את כל הונם, לפחות חלק ממנו עליהם להשקיע בארץ (הרב ברומברג ע' קכו-קכז).

עוד ארבע פעמים עלה לביקור בארץ: בשנת תרפ"ד, תרפ"ז, תרצ"ב, תרצ"ה. ובשנת ת"ש הצליח להימלט מוורשה הכבושה וקבע את ביתו בארץ.

בכל ביקור הצטרפו אליו חסידים שעלו לארץ. גם המשיך בקניית קרקעות. בני ברק הוקמה במידה רבה על ידי חסידיו ובהשפעתו. ביוזמתו יסדו בשנת תרפ"ה את ישיבת "שפת אמת" בירושלים. רוב הישוב החסידי בארץ מאותם הימים נבנה בהשפעתו.

היו מאדמו"רי פולין שלא ראו בעין יפה את נסיעותיו של האדמו"ר מגור לארץ ישראל, אבל הוא היה אומר: "אני כמו חסיד שמוכרח מדי פעם לבקר את רבו, כך אני מוכרח בכל כמה שנים לבקר את האם - ארץ ישראל" (הרב ברומברג ע' קיא, מפי האדמו"ר רבי פנחס מנחם).

באספה אחת של כמה מאות מעשירי לודז', שהתקיימה בשנת תרפ"ד, אחר ביקורו השני, אמר הרבי מגור: "דעתי היא שאם יעלו עכשיו לארץ ישראל כחמש מאות משפחות אמידות מאנשי שלומינו, נכבוש את ארץ ישראל בחומר וברוח". אבל רובם לא הבינו אותו. אילו היו שומעים לו היו ניצלים (ע' קלג).

אגב, בנו רבי שמחה בונים (לימים אדמו"ר, ואביו של האדמו"ר הנוכחי) שמע בעצת אביו וקנה קרקעות לרוב, ונעשה לעשיר מופלג. במשך שנים הוא ניהל את הצדדים המעשיים והעסקיים של חצר גור בארץ ישראל.

פעילות הרצי"ה בפולין
בשנת תרפ"ג תרפ"ד שהה מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק בורשה לרגל נישואיו, וכדי לעשות תעמולה למען עליית יהודים יראי שמיים ובעלי הון, כדי לבנות את הארץ ולהשפיע על אופיה של החברה המתגבשת בה.

לאחר ביקורו השני של הרבי בארץ, נכנס אליו הרצי"ה לשאול בשלום אביו, אמר לו הרבי בהתרגשות: "מה כבודו שואל על אבא? הלא הוא מלא קדושה!". אח"כ הוסיף: "כבוד מעלת אביו הוא איש אמת וכל מעשיו לשם שמים" (לקוטי ראיה ח"ב ע' 136, הציטוטים מתורגמים מאידיש).

בעקבות היחס הידידותי של הרבי, דלתם של חסידי גור היתה פתוחה לפני הרצי"ה, וכן דלתם של אדמו"רים נוספים שהיו מקושרים לחצר גור.

יתכן מאוד שבעקבות השפעתו הנמרצת של מו"ר הרצי"ה כונסה אותה אספה גדולה בלודז', שמתוכה הבאנו את דברי הרבי.

התחזקות הישוב החסידי בארץ
בזכות עמדתו של הרבי מאות משפחות של חסידי גור עלו לארץ. רבים יותר עודד, אך הדבר נשמע להם מופרך, ולא עלו. והיו שעלו ומפני הקשיים חזרו.

מרן הרב זקף לזכותו של האדמו"ר מגור את העלייה הרביעית (מפולין), שהזרימה לארץ משפחות חסידיות רבות, וחיזקה את מערכות הציבור הדתי בכל שטחי החיים. הרב אמר: כי זכה האדמו"ר להיות שליח מצווה-רבה, לקדש את העלייה (לקוטי ראיה ח"ב ע' 143).

אילולי עמדה זו, לא היה נשאר שריד ופליט לחסידות גור. כידוע השואה בפולין, במקומות מגוריהם של חסידי גור, היתה הקשה ביותר. חסידויות אחרות, שהיו גדולות מאוד, נמחקו לחלוטין (כדוגמת חסידות אלכסנדר שמנתה מאות אלפי חסידים). אמנם מהונגריה ורומניה נותרו חסידיות, אולם הם התגוררו בארצות בהם אחוז הנרצחים היה נמוך יחסית. אבל מחסידי פולין וגליציה רק גור כמעט נשארה על כנה. בזכות אותם חסידים שעלו לפני השואה לארץ, ומהעולים לציון הללו היתה פליטה.

תשובות לחסידים
לאחר שחזר הרבי מביקורו השני בארץ בשנת תרפ"ד, בא אליו אחד מחסידיו לשאול בעצתו בעניין עלייה לארץ, וסיפר ששמע על חילולי שבת ואכילת טריפות בתל אביב, והוא חושש מאוד שמא ילדיו יושפעו ויתקלקלו. קרא הרבי בהתרגשות גדולה: "חס ושלום, לא אלמן ישראל, אפילו בתל אביב ישנם יהודים כשרים" (הרב ברומברג ע' קלו).

רבים מחסידי גור בקשו אז להגר לאמריקה ובאו אל הרבי לבקש את הסכמתו, אבל הרבי לא הסכים. ומכיוון שכך, בקשו החסידים להערים על הרבי והם התחילו מבקשים את הסכמתו לעלות לארץ ישראל. ומשקבלו את הסכמתו נסעו לאמריקה. מששמע הרבי על מעשה הערמה, לא נתן עוד את הסכמתו (הרב ברומברג ע' קלד).

תשובות לבני המעגל השני
גם יהודים דתיים מהמעגל השני, שהיו בנים של חסידים אבל לא היו חסידים מובהקים בעצמם, הושפעו מעמדתו. שכן היתה לו סמכות מרובה, ואם הרבי מגור תומך או לכל הפחות אינו מתנגד לעלייה לארץ, משמע שאפשר לעלות.

כפי הנראה, להתנגד ממש לעלייה, לא התנגד. גם כאשר היה חשש מסוים, שעליית הצעירים בלא משפחותיהם תגרום להם לעזיבת החסידות ואולי אפילו לעזיבת הדת, לא מנע מהם לעלות.

למשל, שמעתי על נערה אחת, חוה ממשפחת שובביץ, שהתקרבה לחוגי המזרחי, וחשקה נפשה לעלות לארץ. ההורים שלא התלהבו מתוכניתה לקחוה ל"אמרי אמת", לשאול את הרבי. תשובת הרבי הייתה: "לארץ ישראל לא אומרים לא". זה היה שנה לפני מלחמת העולם השנייה. היא ואחותה הצעירה (שאף היא עוד הספיקה לעלות), היחידות שנותרו ממשפחה גדולה. בבואה לארץ התחתנה עם אברהם יצחק כינרתי. נכדה הרב עמיחי כינרתי ר"ם בישיבה באיתמר. קרוב למניין מנכדיה לומדים בישיבות וכוללים ברוח הרב קוק.

גם משפחתו ר' חיים שמחה גולדברג קמה בארץ ישראל בזכות ברכתו של ה"אמרי אמת". אולי אספר עליה באחת הפעמים הבאות.

משפחות רבות מבית מדרשו של הרב קוק מצאצאי חסידי גור
אכן, משפחות רבות מאוד מקרב הציבור הדתי לאומי הוקמו על ידי בחורים ובחורות שעלו לארץ בהסכמה מסוימת או בברכתו של הרבי. עובדה זו יכולה להסביר את החיבה היתירה של בני הציבור הדתי לאומי לחסידות גור ולספר "שפת אמת" שחיבר אביו.

אגב, באקראי נודע לי על שלושה רבנים מרבני יש"ע שהם ממשפחות חסידי גור. הרב אליקים לבנון רבה של אלון מורה, הוא נכדו של רבי אליקים געציל, שהיה בעל תוקע אצל ה"אמרי אמת". כשנכנסו פעם לאדמו"ר רבי פנחס מנחם, לשוחח אתו על ענייני ארץ ישראל, אמר שהוא זוכר היטב את סביו.

גם משפחת קופלד מכפר הרואה ממשפחת חסידי גור. כל ילדיהם למדו בישיבת "מרכז הרב". אחד מהם, הרב יחזקאל קופלד הוא רבה של דולב. ביתם איטה צור הי"ד מבית אל, נהרגה על קידש ה' והשאירה אחריה שבעה יתומים, שניים מהם כבר התחתנו. פעם בה' טבת, כשהזכרתי את ה"שפת אמת" בתוכנית בערוץ שבע, התרגשה איטה, ושאלה מניין אני יודע על היורצייט של ה"שפת אמת", שהיו רגילים לציין בבית הוריה בכפר הרואה.

וכן הרב דניאל שילה רבה של מקדומים. כשאביו של הרב דניאל שילה, שנפטר השנה בשיבה טובה, היה עולה לתורה בקדומים, היה מבקש להוסיף משברך מיוחד לרבי מגור.

גם כצלה מנהל מוסדות בית אל ממשפחת חסידי גור מצד אימו. וכן עורך העיתון בשבע, עמנואל שילה, וסגנו דודי חרמץ, צאצאים לחסידי גור שעלו לארץ ובנו כאן את ביתם.

לחלק ג' בנושא

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il