ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- גמרא
- שם מרדכי
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
שמחה בת חנה
" משנה . אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת - להקיש אליה, לומר לך: מה שמלה מיוחדת - שיש בה סימנין ויש לה תובעין , אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים - חייב להכריז."
תוספות כתבו שם, שהמקור להיתר הכללי של "יאוש"; כלומר, להיתר לזכות בדבר אחרי שבעליו התייאשו ממנו, הוא מהלימוד מהמילה "שמלה" שמובא במשנתנו. כלומר, דווקא דבר שיש בו סימן - כמו שמלה - צריך להחזירו, אבל דבר שאין בו סימן - התייאשו ממנו - ודבר שהתייאשו ממנו מותר ליטלו.
תוספות העירו שבירושלמי המקור ללימוד של דין "יאוש" הוא מאבדה שמצויה בנהר שהיא "אבודה ממנו ומכל אדם". לשיטת הירושלמי, במצב כזה קיים יאוש של הבעלים - ודבר שהתייאשו ממנו מותר ליטלו.
מדברי התוס' משמע לכאורה, שאין צורך בשני לימודים שונים ב"יאוש"; וניתן ללמוד את דין היאוש, או מ"שמלה", או לחילופין מ"אבודה ממנו ומכל אדם". אולם הרמב"ם מביא את שני הלימודים; וזו לשונו בהלכות גזלה ואבדה פרק י"ד הלכה א':
שם מרדכי (55)
הרב מרדכי הוכמן
38 - יאוש באבידה שבנהר
39 - שני מקורות להיתר "יאוש"
40 - הרמב"ם - והתורם שלא ברשות
טען עוד
" השמלה בכלל כל אבידת אחיך היתה ... ולמה פרט השמלה ללמוד ממנה מה השמלה מיוחדת שיש לה סימנין וחזקתה שיש לה תובעין וחייב להחזיר אף כל דבר שיש לו סימנים הרי הוא בחזקת שיש לו תובעין וחייב להחזיר, אבל דבר שאין לו תובעין אלא נתיאשו ממנו הבעלים הרי הוא של מוצאו אף על פי שיש בו סימנים."
וזו לשון הרמב"ם בהלכות גזלה ואבדה פרק י"א הלכה י':
"המוצא אבידה בזוטו של ים ובשלוליתו של נהר שאינו פוסק אע"פ שיש בה סימן הרי זו של מוצאה שנאמר 'אשר תאבד ממנו ומצאתה', מי שאבודה ממנו ומצויה אצל כל אדם יצאת זו שאבודה ממנו ומכל אדם שזה ודאי נתיאש ממנה."
יש לבאר, מדוע הביא הרמב"ם שני לימודים ליאוש.
חזקת יאוש
לעיל התבאר שלרי"ף ולרמב"ם יש הבנה מיוחדת בענין היאוש. לשיטתם, התורה גילתה ע"י ה"שמלה"; שבדבר שאין בו סימן אנו רשאים להניח, ש"חזקה" שהבעלים התייאשו ממנו, ומותר לזכות בו. אך ל"חזקה" יש גם מקרים יוצאי דופן.
לשיטת הרי"ף והרמב"ם יש צורך בשני לימודים ב'יאוש', מכיוון שמדובר בשני אופנים שונים; בהם התורה גילתה, שהמוצא רשאי לתלות ש"חזקה" שהבעלים יודעים מן האובדן והתייאשו.
אופן אחד - בדבר שאין בו סימן, ואינו יודע ממי נפל; ואופן שני - בדברים הנמצאים במקומות האבודים מכל אדם, ואפילו יש בהם סימן.
אולם מכיוון שזו רק חזקה, יש לה דינים מיוחדים. בדבר שאין בו סימן, וראה ממי נפל; אינו יכול לסמוך על החזקה, וחייב להחזיר. כמו כן, בדבר שנמצא במקום אבוד, אך המוצא ראה כיצד הדבר הגיע לשם; אינו יכול לסמוך על החזקה, וחייב להחזיר.
סרטיא ופלטיא
בסוגיה בבבא מציעא דף כד, א מובאת דרשה ובה היתר נוסף של חזקת יאוש:
"וכן היה רבי שמעון בן אלעזר אומר: המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס, ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר, המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה, ובכל מקום שהרבים מצויין שם - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתיאשין מהן."
שיטת רבי שמעון בן אלעזר בהיתר הזכיה בסרטיא ופלטיא צריכה ברור. באבידה הנמצאת במקום שאבודה ממנו ומכל אדם, קיים לימוד מיוחד. לכאורה צריך גם לימוד מיוחד - שאם היא נמצאת במקום שרבים מאד מצויים בו - שחזקה שהתייאשו ממנה. מדוע התיר רבי שמעון בן אלעזר בלא דרשה מיוחדת?
נראה שרבי שמעון בן אלעזר, סבור שב"אבודה ממנו ומכל אדם" התורה לימדתנו כלל.
במצב זה, לולי המוצא הרי ששווי החפץ לבעליו היה אפסי; מפני שהחפץ היה נטבע בזוטו של ים, או שעקולי הנהר היו שוברים אותו, או שהיה נרקב בשמש וכדו'. כאשר בא המוצא לאותו מקום ומגלה את האבידה, הוא כביכול מחזיר לחפץ את שוויו; מפני שהוא יכול להכריז עליו, ואז באמצעות הסימנים שבו יחזור החפץ לבעליו.
רבי שמעון בן אלעזר סבור שהתורה לימדתנו שבמצב ששווי החפץ לבעליו היה אפסי - אין אנו צריכים לעסוק בהשבתו; ואנו רשאים להניח שחזקה שבעליו כבר התייאשו ממנו.
גם בסרטיא ופלטיא שרבים (נכרים) מצויים בה, שווי החפץ לבעליו הוא אפסי; שהרי צפוי שאחד מהרוב יטלה לעצמו ולא יכריז עליה. רבי' שמעון בן אלעזר סבור, שלפי הכלל דלעיל, רשאי המוצא להניח שחזקה שהבעלים מודעים לאובדנו והתייאשו ממנו - ולטלו לעצמו.
לפי דרך זו נמצא הסבר נוסף בצורך בשני לימודים ב'יאוש'. לימוד אחד לחפץ ששוויו לבעליו הוא אפסי מפני ריעותא שבדבר עצמו - מפני שאין בו סימן ואין ידוע ממי נפל; ובו לימדתנו התורה, שניתן לתלות ש"חזקה" שבעליו התייאשו ממנו. לימוד אחר לדבר ששוויו לבעליו הוא אפסי מסיבה חיצונית; כאשר החפץ נמצא בסביבה לא טובה. ובו לימדתנו התורה, שניתן לתלות ש"חזקה" שבעליו התייאשו ממנו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א כוח הרצון והתעלות העולמות
חלק ג' פסקה כ"ב , כ"ג
השיעור עוסק בהשפעתו העמוקה של היחיד על כלל מרחבי הבריאה, שבהם כל התעלות רוחנית אישית סוחפת ומרוממת את המציאות כולה. דרך בירור הרצון הפנימי, התפילה וחיבור המעשים הגשמיים לקדושה, האדם מגלה את כוחו לחבר את העולם למקורו האלוקי.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א מקור הקודש: נשמת ישראל ואחדות החיים
אורות התחיה -פסקה ג'
השיעור עוסק בייחודו של עם ישראל כנושא שם ה' בעולם, תוך הדגשה כי שורש חייו וחוקיו נובעים מאחדות וממקור הקודש ולא מערכים מפורדים. מתוך כך מוסבר כיצד כל רובדי הקיום, המשפט והמעשה האנושי מתעלים בישראל לדרגת קדושה ומבטאים את רצון ה' השלם.
שמונה פרקים לרמב"ם מכוח המדמה אל האמת הפנימית
שיעור 3
השיעור עוסק באבחנה של הרמב"ם בין כוחות הנפש ובתעתועי "כוח המדמה", הנוטה להשוות בין דברים בעלי דמיון חיצוני אך בעלי מהות שונה לחלוטין. דרך עקרון זה וההבנה של "עולם הפוך", מוסבר כיצד השקר והדמיון של המציאות והתקשורת מסתירים את האמת העמוקה – מהגדרת האדם ועד לזכות על ארץ ישראל.
ענינו של ראש השנה שבת, ראש השנה, ומה עם ראש חודש?
כשראש השנה חל בשבת נפגשים שלושה מועדים במקביל, אך באופן מפתיע – ראש חודש נעלם לחלוטין מנוסח התפילה. המאמר חושף את הסוד שמאחורי ההעלמה הזו, ומגלה מדוע ביום הדין עדיף "להשתיק את הקטרוג" ולהתמקד בהמלכה ולא בחטאים
יסודות הש"ס הקדמה לכללי ספיקות בממון
בבא מציעא ב
הגדרת הספק אינה חוסר ידיעה גרידא, אלא חוסר ידיעה שיש בה ריעותא, או 'דררא דממונא'. הבחנה בין דררא דממונא למוחזקות, שבדרך כלל שתיהן הנהגות ולא ראיות, והיחס בין בירור להנהגה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכוח הרהור התשובה למימושה
אורות התשובה פרק ז, ב-ה
הרב מרחיב על כך שיש קול אלוקי באדם שקורא לו לחזור בתשובה אל ה' יתברך, וכאשר אדם מהרהר בתשובה הוא בעצם מצליח לשמוע את הקול הזה, ותפקידו להוציא מן הכוח אל הפועל את הרצון הזה להתקרב אל ה' במעשים, ואומר הרב 'ולפי גדלה של התשובה כך היא מידת החרות שלה'.
רביבים קביעות עיתים לתורה
הדרכת התורה לכלל ישראל, לעבוד בששת ימי המעשה רוב היום ולקבוע עיתים לתורה בבוקר ובערב | ההדרכה הראויה לתלמידי החכמים הייתה, לשלב עבודה יחד עם לימוד התורה | המצווה ללמוד תורה יומם ולילה מתקיימת בשבתות ובחגים | על ידי לימוד זה הקבוע בכל יום, נחשבים כלומדים כל היום כולו | בשעות שאדם צריך לעסוק בהן בתורה, עליו להיזהר מאד שלא לבטל תורה
יומא מצוות חינוך הבנים - חינוך לשעות
השיעור עוסק בדיני האכלת קטנים וחולים ביום הכיפורים, ובוחן האם מותר להאכילם גם מעבר לצורך המינימלי של פיקוח נפש. בעקבות פסק הרמ"א והשגת ה'מנחת חינוך', הרב מנתח האם חובת התענית היא רציפה בכל רגע או מהווה מציאות יומית כוללת שברגע שהופרה פוקע איסורה. במקביל, נבחנת מהותה של מצוות החינוך – האם תכליתה הרגל לקיום מצוות בעתיד או חיוב עכשווי על מעשה המצווה, תוך השלכות מעשיות לשאלות חינוכיות שונות.
ענינו של ראש השנה עבודת ראש השנה מתוך אהבה
הרב בוחן את יסוד המצוות של ראש השנה ומסביר כיצד קיומן מתוך שמחה, חיבוב ודבקות מעורר את האהבה והרחמים של הקב"ה כלפינו בדין. דרך דברי חז"ל והראשונים על תפילות היום ותקיעת שופר, מודגש שהמבחן האמיתי של האדם הוא בעשייה שמעבר לחיוב הבסיסי ומתוך רצון פנימי עמוק.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת ניצבים וילך
עַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת הַשִּׁירָה. - למה כתיב אֶת הַשִּׁירָה. הול"ל אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת. מה הטעם שאין מברכים את חודש תשרי בברכת החודש שבת מברכין. וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. הטעם דכתיב וַיַּשְׁלִכֵם ל' רבתי. ומדוע כתיב חסר י'. ומדוע לא כתיב 'אל ארצות אחרות' בלשון רבים.
שיעורים בספר יהושע מבית המדרש להנהגת הארץ
יהושע פרק א'
השיעור עוסק במעברו של יהושע בן נון מחיי בית המדרש והתלות במשה אל עבר הנהגת עם ישראל וכיבוש הארץ. דרך מושגים כמו "לא ימוש" ו"חזק ואמץ", מוסבר כיצד המעבר לעשייה מעשית ומלחמה אינו ניתוק מהתורה, אלא הופעתה בשלמות בתוך מציאות החיים.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וסוד ההשגחה התמידית
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בביאור ספר הכוזרי ומזמור קל"ט בתהילים, תוך העמקה בהכרה שהבורא מחיה ומפעיל כל תנועה ואיבר באדם בכל רגע ורגע. מתוך כך מוארת מעלת ה'חסיד' החי בדבקות עליונה, ולצד זאת נשזרות תובנות על סבלנותו האינסופית של הבורא, מידות הרחמים וספרי המהר"ל.
אורות ארץ ישראל - הרב אליהו ברין סוד הגלות ותחיית ארץ ישראל
אורות ארץ ישראל א' - ג'
השיעור עוסק במשמעות הרוחנית של היציאה לגלות ככור היתוך לבירור וזיכוך כוחות החיים הישראליים והאוניברסליים. מתוך כך, מובהר תהליך הגאולה והשיבה לארץ ישראל כתנועה פנימית ועמוקה של תחייה לאומית ורוחנית שאינה מותנית מראש בתשובה שלמה.
מידות הראי"ה המצוות כציורי האמונה המעשיים
אמונה כ"א -כ"ב
השיעור עוסק בצורך המהותי של האדם באידיאל אלוקי עליון המעניק משמעות וחיות פנימית לחייו. מתוך כך מוסבר כיצד המצוות והמנהגים משמשים כביטוי מעשי וציור גשמי שמוריד את רעיונות האמונה הגבוהים אל מציאות החיים.
