ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא מציעא
- ספריה
- בבא מציעא - פרק ראשון
- הודאה במקצת ושעבוד קרקעות
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
"דאמר רבי חייא: 'מנה לי בידך', והלה אומר: 'אין לך בידי אלא חמישים זוז, והילך' - חייב. מאי טעמא - 'הילך' נמי כמודה מקצת הטענה דמי, ... ורב ששת אמר: 'הילך' פטור. מאי טעמא - כיון דאמר ליה 'הילך', הני זוזי דקא מודי בגוייהו - כמאן דנקיט להו מלוה דמי, באינך חמשים - הא לא מודי, הלכך ליכא הודאת מקצת הטענה. ...
מיתיבי: 'סלעים, דינרין (שטר שכתוב בו: פלוני לוה מפלוני סלעין, ולא פירש כמה, וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם; רש"י). מלוה אומר: חמש, ולוה אומר: שלש. רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע, רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.' קתני מיהת רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע. טעמא - דאמר שלש, הא שתים - פטור, והאי שטר דקמודי ביה - 'הילך' הוא, ושמע מינה: 'הילך' פטור! - ... אלא, לעולם שתים פטור, ו'הילך' חייב. ושאני הכא - דקא מסייע ליה שטרא. אי נמי, משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות - ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. איכא דמותיב מסיפא: ..."
מיתיבי: 'סלעים, דינרין (שטר שכתוב בו: פלוני לוה מפלוני סלעין, ולא פירש כמה, וכן שטר שכתוב בו דינרין סתם; רש"י). מלוה אומר: חמש, ולוה אומר: שלש. רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע, רבי עקיבא אומר: אינו אלא כמשיב אבידה, ופטור.' קתני מיהת רבי שמעון בן אלעזר אומר: הואיל והודה מקצת הטענה - ישבע. טעמא - דאמר שלש, הא שתים - פטור, והאי שטר דקמודי ביה - 'הילך' הוא, ושמע מינה: 'הילך' פטור! - ... אלא, לעולם שתים פטור, ו'הילך' חייב. ושאני הכא - דקא מסייע ליה שטרא. אי נמי, משום דהוה ליה שטר שעבוד קרקעות - ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות. איכא דמותיב מסיפא: ..."
הסוגיה מחדשת יסוד שהיא לא ידעה אותו מתחילה. - "אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות". כלומר, אין נשבעים על כפירה של טענה שכרוכה בשעבוד קרקעות. השטר משעבד את קרקעות החייב לפרעון החוב. כאשר החייב כופר בחוב שקשור לשטר הוא כופר גם בשעבוד הקרקעות; והתורה פוטרת אותו משבועה שקשורה לקרקעות.
התוספות הקשו על היסוד הזה. קיימת שיטה הסבורה, שקרקעותיו של החייב משועבדות לפירעון חובותיו - מדין תורה. מאידך, התורה חייבה את המודה במקצת החוב להישבע. ולכאורה מדוע הוא צריך להישבע, והרי קרקעותיו משועבדות לפירעון החוב - והוא צריך להיות פטור. וזו לשון התוספות שם בבבא-מציעא דף ד' ע"ב:
" אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות - ואם תאמר למאן דאמר בפרק גט פשוט (ב"ב דף קעה:) שעבודא דאורייתא, מודה מקצת הטענה - למה נשבע? הא כופר שעבוד קרקעות? ויש לומר, שמחל לו השעבוד, או שאין לו כלל קרקעות אפילו משעבדי ..."
התוספות תירצו שם, שדין התורה קיים רק במקרים יוצאי דופן: כשהתובע מחל לנתבע על שעבוד הקרקעות, או כשאין לנתבע קרקעות. אך במקרה רגיל שיש לנתבע קרקעות - התורה פוטרת אותו משבועה.
תרוץ נוסף יש בתוספות בבבא-בתרא דף קע"ה ע"א ד"ה "המלוה", וזו לשונו:
"והקשה ה"ר יעקב מקורבי"ל אם כן האיך נשבעין במודה במקצת הטענה, והא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות, ואומר רבי כגון שמחל שעבודו, אי נמי בדליכא עדים . דהא דשעבודא דאורייתא היינו על פי עדים , אבל על פי עצמו לא וכו'".
היסוד שבתרוץ הנוסף הוא, שלשון "מִלווה על-פה" הוא מדויק - המִלווה דומה מאד למִלווה בשטר; ורק מפני שהמִלווה לא נכתב בשטר, הוא נקרא בשם "מִלווה על-פה"; ואם הוא נעשב בפני עד אחד - הוא נקרא מִלווה בעד אחד. אולם במצב שאין עדים נקרא המִלווה - "הודאה", שהרי אין לנו אלא הודאתו (וכן מצאנו בכמה סוגיות את הלשון "הודאות והלוואות").
לפי התרוץ שנוסף שם בתוספות. רק כאשר המִלווה בעל-פה נעשה בפני שני עדים קיים שעבוד על קרקעות החייב; ורק אז לא יהיה חיוב בשבועה מטעם עדות העדים, מפני שעדותם כוללת עדות על שעבוד קרקע. לשיטתם, התורה חייבה שבועה רק בהודאת החייב, כאשר אין שני עדים; וכן כאשר קיימת רק עדות של עד-אחד.
נראה לעניות דעתי, שגם הרמב"ם מודה באופן עקרוני לסברה זו של התוספות - שעבוד קרקעות קיים רק על פי שני עדים. וזו לשון הרמב"ם בתחילת פרק י"א מהלכות מלוה ולווה:
"המלוה את חבירו בפני עדים , או שאמר לעדים היו עלי עדים שאני חייב לזה מנה, או אתם עדי שאני חייב לזה מנה; - זו נקראת מלוה על-פה ואין צריך לפורעו בעדים".
גם הרמב"ם מגדיר מלוה על-פה - כמלוה בשני עדים דווקא.
לענין הנאמר בהלכה שם אין נפקא-מינה בהגדרה זו - שהרי קל-וחומר שאם לא היו כלל עדים בהלוואה אין צריך לפורעו בעדים - אלא שיש נפקא-מינה במקומות אחרים.
בהמשך פרק י"א מהלכות מלווה ולווה בהלכה ד' כתב הרמב"ם - "ומלוה על פה גובה אותה מן היורשין". ולפי מה שהקדים לעיל מיניה מבואר, שדין זה נאמר דווקא אם היתה המִלווה (או ההודאה) בפני שני עדים.
מדברי הרמב"ם משמע, שאם האב הודה לבנו - שלווה מפלוני, ואפילו בא עד והעיד על כך, אך לא היו ' שני עדים ' בהלוואה; אין זה מִלווה על-פה, ולא ירדו לנכסים שירש הבן. 1
^ 1 ונראה, שנפקא-מינה נוספת קיימת לענין גביה שלא בפניו; וזו לשון הסוגיה בכתובות דף צ"ו: - "בעי ר' יוחנן: יתומים אומרים נתננו והיא אומרת לא נטלתי, על מי להביא ראיה? נכסי בחזקת יתמי קיימי, ועל אלמנה להביא ראיה, או דלמא נכסי בחזקת אלמנה קיימי, ועל היתומים להביא ראיה". ומשמע שם, שהנאמנות לטעון פרעתי בלא עדים, תלויה בשאלה מי מוחזק בנכסים, דהיינו למי הם משועבדים. ונמצא שדווקא לאשה שיש לה עדים (או שאנן סהדי) שהייתה אשתו משועבדים הנכסים. זהו מִלווה בע"פ מיוחד - שחובת הוכחת הפרעון מוטלת בו על החייב.
וזו לשון הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות הלכה י"ח: יש מן הגאונים שהורה שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה או שמת בעלה עד שיהא שטר כתובה יוצא מתחת ידה, ואם לא תוציא שטר כתובה אין לה מזונות שמא נטלה כתובתה מבעלה או מחלה לו כתובתה שאין לה מזונות כמו שיתבאר. ויש מי שהורה שפוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה ואין מצריכין אותה להביא כתובה, ודעתי נוטה לזה במי שהלך בעלה הואיל ויש לה מזונות מן התורה, אבל אם מת בעלה אין לה מזונות עד שתביא כתובה מפני שהיא אוכלת בתקנת חכמים, ועוד שניזונת מנכסי יורשים ולעולם טוענין ליורש".
וזו לשון הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות הלכה י"ח: יש מן הגאונים שהורה שאין פוסקין מזונות לאשה שהלך בעלה או שמת בעלה עד שיהא שטר כתובה יוצא מתחת ידה, ואם לא תוציא שטר כתובה אין לה מזונות שמא נטלה כתובתה מבעלה או מחלה לו כתובתה שאין לה מזונות כמו שיתבאר. ויש מי שהורה שפוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה ואין מצריכין אותה להביא כתובה, ודעתי נוטה לזה במי שהלך בעלה הואיל ויש לה מזונות מן התורה, אבל אם מת בעלה אין לה מזונות עד שתביא כתובה מפני שהיא אוכלת בתקנת חכמים, ועוד שניזונת מנכסי יורשים ולעולם טוענין ליורש".

איך עושים קידוש?

שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?

איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?

הלכות קבלת שבת מוקדמת

כאב הגלות ותקוות הגאולה

מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?

מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?

מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?

דיני פלסטר בשבת

השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל

נס בלב ים - הנס ויום הזיכרון שלו
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מאמר שלישי החסיד והמצוות בספר הכוזרי
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בדמותו של החסיד על פי ספר הכוזרי, המנהל את חייו מתוך מודעות מתמדת לכך שהבורא רואה ובוחן כל מחשבה, דיבור ומעשה שלו. בנוסף, השיעור מסביר כיצד החסיד מושל בכל איבריו וכוחותיו, ומכוון אותם לשמש ככלים ייעודיים לעבודת השם ולחיבור אמיתי אל השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן זדונות נהפכות לזכויות
אורות התשובה פרק ו פסקה ה' - ו'
הרצון והמעשים קשורים אחד בשני, לכן כאשר האדם משנה את רצונו לטובה הוא נותן משמעות אחרת למעשה.

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א לגלות את אלוקים כאבא אוהב
אורות התחיה -פסקה א'
השיעור מעמיק בפער שבין תפיסת אלוקים כשליט חיצוני הזר לנפש, לבין ההכרה האמיתית בו כנשמת העולם וכאבא אוהב המהווה את מקור החיים. מתוך עיון ב"אורות התחיה", נלמד כיצד התפתחות המידות הטובות והחיבור האורגני לכלל האומה מאפשרים לנו להתעלות מעבודת השם שמבוססת על פחד אל חיבור פנימי ועמוק של אהבה ויראת הרוממות.

תשעה באב איך לחיות את החיסרון?
מבט על תשעה באב
אופני התבוננות שונים על צום תשעה באב - בבחינת אבלות ובבחינת תשובה

הלכות שלושת השבועות הלכות תשעה באב: מערב הצום ועד מוצאי התענית
הלכה למעשה
בשיעור זה נעבור בצורה מסודרת על פני כל סדר הזמנים – החל מדיני ערב תשעה באב ומחצות היום של יום רביעי, דרך גדרי שני תבשילים בסעודה מפסקת, ועד לחמשת העינויים, הפטורים לצום (חולים, מעוברות ומניקות) ומנהגי האבלות בתפילה ובבית. דגש מיוחד בשיעור זה ניתן להלכות מוצאי תשעה באב שחל בשנה זו ביום שישי (ערב שבת) – כיצד מאזנים בין מנהגי עשירי באב לבין כבוד שבת? מתי מותר להסתפר, להתרחץ, ולכבס לבני אשכנז ולבני ספרד?

מידות הראי"ה חיבור השכל והרגש באמונה
אמונה י"ח - כ'
השיעור עוסק בחשיבות השילוב ההכרחי בין בירור שכלי לרגש פנימי חי בבניית קשר אותנטי לבורא, תוך אזהרה מפני תפיסות אמונה שטחיות או ילדותיות. כמו כן, מודגש ההכרח המעשי להתאים את ההדרכה הרוחנית ואת רמת הלימוד במדויק לכלים, למידה ולמדרגה האישית של כל לומד.

לקראת הנישואין הדרכה לשידוכים ובניית בית תורה
הרב נותן הדרכה מעשית ותורנית לבחורי ישיבה לקראת תקופת השידוכים, תוך שימת דגש על שמירה על צניעות ופנימיות הקשר, הימנעות מהשפעות תרבותיות זרות, ופרופורציות נכונות סביב אירוע החתונה ולימוד התורה. בנוסף, הרב מציג מודל מובנה בן שלושה שלבים לקבלת החלטות בבחירת בת זוג – בירור חזון הבית, בחינת תכונות אופי וכישורים, ומציאת חן – מתוך מטרה עליונה להקים יחד בית של תורה, קדושה והערכה הדדית.

דברים סוד האחדות והשראת השכינה
שיחת מוצ"ש פרשת דברים
הרב מסביר כיצד השכינה ממשיכה לשרות בעם ישראל גם לאחר חורבן בית המקדש, במיוחד כאשר העם מאוחד סביב ההלכה, בבתי הכנסת ובבתי המדרש. כמו כן, מודגש כי אימוץ "עין טובה" וחיפוש נקודות הזכות בכל אדם הם המפתח לתיקון עוון שנאת חינם ולקירוב הגאולה השלמה.

דברים חומש דברים והכמיהה לבניין המקדש
השיעור עוסק בקשר שבין פרשיות "בין המצרים" וספר דברים, לבין תהליך הכניסה לארץ ישראל והצורך בהקמת חברה ומערכת משפט מתוקנות. מתוך הלימוד על חורבן הבית, מודגשת החובה להעמיק את הכמיהה הפנימית למשכן השכינה, לפעול לתיקון רוחני ומעשי, ולצפות באופן פעיל לגאולה השלמה.

לנתיבות ישראל קץ המגולה ונצחיות הכותל המערבי
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"א
הרב מסביר את המושג "הקץ המגולה", המהווה תוכנית אלוקית וסימן מובהק לגאולה שאינו תלוי בתשובה, ומתבטא בפריחתה ומתן פירותיה של ארץ ישראל. בנוסף, הרב מסביר כי הכותל המערבי מסמל את לב האומה ומקום משכנה הנצחי של השכינה שלא זזה ממנו, והוא עומד איתן כעדות חיה לברית ולתקומת ישראל.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א השאיפה לגדלות
דרך הקודש טז - יז
לבעלי נשמות גדולות אין מרגוע עד שהם יממשו את מדרגתם. ואסור להם לחשוש לגאווה, אדרבה, הם צריכים להזהר הרבה יותר מענווה פסולה. אמנם מיצנו שנאמר על הראשונים שהם כמלאכים, אבל אל לנו להבהל אם נמצא דבר שאנו מגיעים בו למדרגה פנימית יותר מהם. כמו שמצינו שיש יתרונות לבני אדם על מלאכים

מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק לאור דמותם ותפקידם של הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל
שיעור מיוחד לרגל סיום ספר אורות במסגרת התוכנית הישיבתית - סקירה על תפקידם הגדול של הראי"ה קוק ובנו הן ברובד המעשי והן ברובד השמיימי.













