ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- שבת הראי"ה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הגאון ר' יעקב ב"ר אברהם דוד רוזנטל זצ"ל
וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ [כו, ב].
"בית המקדש בתור מרכז הרוחני של האומה ומקור החיים הרוחניים של כל יחיד ממנה, מצד החזיון המורגש המרהיב עין ביפיו ומנשא את הרעיון בעזוז איומו צריך הוא להבנות ברוח בכל יום אצל כל יחיד מישראל, כדי להשאיב את נפשו במלא חייה בתוכיות האומה במצבה השלם. אז ישובו ליחיד כחותיו הנפשיים הרעננים, שחיי האמונה וחום ההרגש ואורו פורחים בהם בפרחי חמד של שלל צבעים נחמדים למאד. תעודה זו מתכוננת בפועל ע"י סדר היום של הקרבנות הנאמרות לפני התפלה: פרשת הכיור, התמיד, הקטורת. זורעים הם את הגודל האלהי שבבית הגדול והקדוש במעמקי הנשמה, קרוב למדת השיגוב שהיתה לכל יחיד בעת היות האומה חיה, ומקדשה בתוכה על אדמתה. גרעיני התשוקה אל השלמתה של האומה בתכונתה הרוחנית, הולכים הם ועושים את פירותיהם על תלמי הלב, הם הולכים ורבים, משתרגים עם כל המון הרעיונות הטובים המתיחשים לתכונה המרכזית הזאת, וכנסת ישראל נבנית ברוח בנין איתן בכחה לאלהים, אשר יתן לה עצמה מצד ההוד הנצחי האצור בסגולת מאוייה, יותר מהמון בנינים חמריים ומוסדות לאומיים של חול, המאמצים כח כל לאום, אשר רק על בשרו וחילו הגשמי יחיה. אהבת אלהים התמימה והנשאה מתעוררת ומתיצבת, חיה בעז גדול בנשמת האומה, ע"י זכרונותיה מימי קדם, בהיות נר אלהים תמים עמדה. והאידיאליות של זכר נשגב זה, דולה ממעמקים כל רעיון נחמד וכל משאת נפש כבירה וקדושה, ומצבת לעיני האומה בכללה את ערכה האלהי הגדול, שממלא הוד והדר את כל חדרי לב של כל יחידי בניה" [מרן הראי"ה, 'שמונה קבצים', קובץ א' פסקה קמד].
אורות הראי"ה
מרן הראי"ה קוק
והגאון ר' יוסף גרשון הורביץ זצ"ל
רבה של שכונת וישיבת מאה שערים (פרק ט')
בין שני הועדים
סיפרנו בשבוע שעבר על הקמת 'ועד העיר האשכנזי' בירושלים, שעמד תחת נשיאותו של מרן הראי"ה, ועל גלגוליו השונים.
הזכרנו כי באותה תקופה הוקם גם 'ועד העיר ליהודי ירושלים' אשר בו השתתפו שומרי תורה לצד כאלה שהשתייכו למחנה 'החפשים'. בשטף הימים נוצרו חיכוכים בין שני הוועדים, בדבר השאלה מי זכאי לייצג את הציבור היהודי בירושלים.
הנה קטע מתוך העתון 'דואר היום', המספר על כך:
"כשהתיצבו חברי הועד האשכנזי לפני הנציב העליון ביום השישי שעבר, מסרו לו תזכיר זה בתוכן זה: העדה האשכנזית מתקיימת בירושלים זה מאה ועשרים שנה. היא סידרה בתי חסד רבים לחינוך, לצדקה וכו', החל מגאולת הקרקע של חורבת ר' יהודה החסיד, ובנין בית הכנסת הגדול עליה, ועד יסוד המושבה בארץ ישראל פתח תקוה.
הועד האשכנזי מכיר את "ועד העיר ליהודי ירושלים" בתור בא-כח העדה העברית לעניינים הכלליים והמדיניים, והוא משאיר בגבולו רק את העניינים הפנימיים הנוגעים לעדה האשכנזית לבדה. הוא מקווה לרגע המאושר שתבוא התמזגות שלמה בין העדות העבריות, ואז לא יהיה עוד מקום לאשכנזי, ספרדי, תימני, וכו', אבל עד אז הוא מבקש שהממשלה תכירהו בתור ב"כ העדה לנהל את כל מוסדותיה בראשות הרב הראשי הגאון מוהרא"י קוק" ['דואר היום', ח' אב תר"פ].
מניעת הפירוד
אך לא רק כלפי ועד העיר הכללי היה צורך לגבש עמדה מוצקה. גם בתוך מחנה שומרי התורה היו מי שאיימו על המשך תפקודו של הועד.
כפי שסיפרנו בשבוע שעבר, בשלב מסויים השתלט המיעוט הקיצוני שבעדה האשכנזית על הנהגת הועד האשכנזי. בעקבות כך פרשו מהועד רוב חבריו ומנהיגיו, ובעצה אחת עם רבני ירושלים הקימו מחדש את 'ועד העדה האשכנזית', שבנשיאותו עמד מרן הראי"ה.
מלחמה גדולה הייתה נטושה בין שני הועדים, הישן והחדש. אותם קיצוניים שנותרו בועד הישן, פגעו שוב ושוב ברבני ירושלים ומוסדותיה.
בתוך כך דרש הועד הישן לקבל זכויות להקמת מערכת שחיטה נפרדת, שלא תהיה כפופה למערכת השחיטה הקבועה של ירושלים שבראשה עמדו גדולי רבני העיר. דרישה זו לוותה במסע תעמולה מצידם של הקיצוניים, נגד אותם רבנים.
גדולי ישראל יצאו בתקיפות נגד נסיונות אלו להכניס פירוד בשחיטה. בכרוז מיוחד שפרסמו באותם ימים, הם כותבים בין היתר כך:
"זה שנים אחדות שאיזה אנשים בלתי אחראים, המתימרים לקנאי התורה והדת, לקחו להם קרנים לנגח בהם את קהל היראים והשלמים, ומהרסים את בית ישראל בארץ ישראל. בשם "התורה" האם משפילים את כבוד התורה. בשם "יראת שמים" הם מחללים שם שמים. [...] ועם זה ההינו להוציא דיבה על אמונת וכשרות השחיטה הכללית העומדת תחת השגחת גדולי ההוראה שבאר"י, היא השחיטה המקובלת בירושלם מגאוני דקדמאי ואשר כל שלומי אמוני ישראל שאינם מבעלי המחלוקת אוכלים ממנה.
ומביעים [אנו] את צערנו הגדול על חילול וביזוי כבוד ירושלם, כבוד הישיבות הקדושות וכבוד התורה. [...] [עברו] בזדון על הלאו הנורא והאיום של "ולא יהיה כקורח וכעדתו" (הוא הלאו שעשה וגרם כל השמות והתלאות בישראל).
[...] ולאלה מחרחרי הריב אנו קוראים מנהמת ליבנו: גורו לכם מפני חרב העוון! התבוננו מה עוללתם לירושלים ולמוסדותיה!
חדלו ממעשיכם, והיו גם אתם מ"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", והוא רחום יכפר עוון וגו'.
הכותבים וחותמים לשם כבוד התורה וכבוד ירושלים עיר קדשנו ודוויים ומצטערים על כבוד שגלה מהן".
על כרוז זה (שצילומו קיים בידינו) חתמו כל גדולי ירושלים, ביניהם: רי"מ טוקצינסקי, ר' אליהו ראם, ר' משה חסקין, ר' מאיר סטלוביץ, ר' שלמה יוסף זוין, ר' יצחק יעקב וכטפויגל, ועוד.
הצעת הפשרה
הגוף שעמד באומץ כנגד סכנת המתבדלים, היה 'ועד העדה האשכנזית' החדש. מפעם לפעם ערך הועד אסיפות של רבני ירושלים, לטכס עצה כיצד להגן על אחדות העדה האשכנזית-החרדית.
הנה, למשל, ידיעה קצרה שהתפרסמה בעתונות של אותם ימים:
"ביום ד' בערב הייתה אספת השבעים (חברי הועד החדש) בנוכחות הרב קוק. דנו בה בעיקר על דרישת הועד השני (הועד האשכנזי הישן) בנוגע לסידור החדש של "ועד השחיטה". מתוך הויכוחים החמים הובלט כי ההצעה, באם תתקבל, תביא לידי פירוד יותר מובלט בתוך העדה האשכנזית.
הרב קוק הציע, שבאם יסכים הועד השני לצאת בגילוי-דעת רשמי שהעדה האשכנזית כלפי חוץ היא עדה אחת, שישנן בה סיעות שונות, אזי אפשר יהיה לבוא לידי הסכמה בנוגע לפרטי הדרישות של הצד השני.
נבחרו שלושה חברים שימסרו את ההחלטה להרבנים זוננפלד וולנשטיין, ולהוסיף כי בעניין הכשרות יתעסקו רק הרבנים בעצמם ולא ע"י ועדים. בנוגע לעניני הכספים של "ועד השחיטה", מרוצים הם לבוא לידי איזו הסכמה שהיא".
['דואר היום' י"ג אלול תר"פ].
אספת הועד בבית הרב
בחודש ניסן תרפ"ד, נערכו בחירות מחודשות לנשיאות ועד העדה האשכנזית (החדש). באותם ימים שהה מרן הראי"ה באמריקה, לצורך גיוס כספים למוסדות התורה בירושלים.
הנה תיאור האסיפה, כפי שהוא הופיע בעתון 'התור' מאותם ימים:
"באור ליום הרביעי הייתה באולם ביתו הפרטי של ראש הרבנים הגרא"י קוק, האספה הכללית הראשונה של 'ועד העדה האשכנזי' שנבחר בבחירות האחרונות לפני חג הפסח. אספה ראשונה זו נקראה ע"י ועדת הבחירות, ונכחו בה כל הנבחרים, מלבד אחדים שבמקרה אינם בירושלים. הוזמנו ובאו אל האסיפה גם הרבנים חברי הרבנות הראשית לא"י והבד"צ לעדת האשכנזים. האספה נפתחה בשם ועדת הבחירות ע"י מר א.ח. צוובנר. הוא הודיע באופן רשמי לנבחרים את דבר היבחרם לועד-העדה האשכנזי באופן חוקי עפ"י סדר הבחירות שנקבע ע"י "ועד העיר לעדת האשכנזים" הקודם. הוא באר בקצרה את ערכו הגדול של ועד העדה ותפקידו לארגן ולסדר ולהביא את השלום בתוך העדה הגדולה הזאת, להגן על רכושה העשיר הרוחני והחומר ומוסדותיה הצבוריים הנותנים כבוד ותפארת לעיר קודשנו, ולעבוד בהסכמה הדדית עם כל אלה העובדים לשם בנין הארץ עפ"י התורה הכתובה והמסורה.
הרב רבי יוסף גרשון הורביץ [...] נבחר פה אחד ליו"ר האספה. הוא נשא נאום מלבב מתובל בדברי תורה על תפקידו החשוב של ועד העדה בעיר הקודש. לבסוף מבאר הרב הנואם כי לפנים בירושלים היה נהוג לא לבחור ברב העדה, אלא הרב היה נעשה לרב בלי בחירה. הראשון בין רבני ירושלים שעלה לכהן במשרתו ע"י כל העדה הוא רבנו הגדול רבי אברהם יצחק הכהן קוק. עוד לפני היבחרו באופן רשמי לרב הראשי של א"י ע"י האספה הגדולה של רבני א"י וראשי הקהילות הייתה הסכמה לרבנותו. הוא היה נשיא "ועד העיר האשכנזי" הקודם, ולכן צריך גם ועד העדה שנבחר עתה לעמוד תחת נשיאותו, ולכן הוא קם ממקומו ומשאיר את כסא הנשיאות פנוי עד שישוב רבנו הראשי לשלום מאמריקה ויכהן לנו גם בתור נשיא העדה" [התור, פסח תרפ"ד].
בשבועון החרדי 'קול יעקב' מופיעים פרטים נוספים על אסיפה זו:
" הרב הגאון ר' יוסף גרשון הורביץ נבחר (לנשיא הועד) במספר קולות של קרוב לאלף וארבע מאות איש. מ"מ הרב הראשי הרב הגאון הראב"ד ר' צבי פסח פראנק - שבא בלוית המזכיר הכללי של הרבנות הראשית לא"י הרה"ג ר' שמואל אהרן ובר, - ברך את הועד להצלחה בעמדתו לאחדות ולשלום ולחיזוק עמדת החרדים בלתי-התלויה.
כשהקהל עמד על רגליו לכבוד שמו של רבנו ראש הרבנים לא"י הגאון רא"י קוק שליט"א נתקבלה ההחלטה פה אחד לשלוח לו תלגרמה של ברכה בשם היהדות הצרופה לעבודתו במסירות נפש להרמת קרן התורה והיראה באה"ק בפרט ובעולם כולו בכלל" [כ"ז ניסן תרפד, קול יעקב].
נשיא הכבוד - הראי"ה
ואמנם הרי"ג הורביץ ביקש להשאיר את משרת הנשיאות למרן הראי"ה, נשיאו הקודם של הועד, אך הראי"ה לא היה בארץ באותם ימים, כך שבפועל קיבל הרי"ג את המינוי. אכן, הראי"ה נבחר להיות נשיא-הכבוד של הועד. במכתב גלוי שפרסם הועד בשבועון 'קול יעקב' כתוב כך:
"ב"ה יום א' לחודש אייר תרפ"ד
מע"כ מערכת 'קול יעקב', כאן
א.נ.
הננו מתכבדים להודיע למע"כ כי באור ליום כ"ז ניסן הייתה אסיפה הכללית הראשונה של ועד-העדה באולם בית ראש הרבנים לא"י, ובאסיפה זו נבחרה הנשיאות המורכבת מחמישה חברים: הרה"ג ר' יוסף גרשון הורביץ נשיא; ה"ה ר' עקיבא אליאש ור' אברהם חיים סגנים; ר' חיים יעקב קרק גזבר; ור' יצחק יעקב ילין מזכיר.
רבנו הגאון ר' אברהם יצחק הכהן קוק ראש הרבנים לא"י נבחר לנשיא הכבוד.
באסיפה הכללית הבאה יבחר הועד הפועל שיהיה מורכב מעשה חברים מלבד הנשיאות.
בתקוה לעבודה פוריה בעזרתו המסורה של הצבור כולו לתועלתה ולכבודה של העדה האשכנזית בפרט ועיר קדשנו בכלל. הננו בכל הכבוד והברכה
יוסף גרשון הורוויץ נשיא
יצחק יעקב ילין מזכיר"
['קול יעקב', י"ב אייר תרפד. ובדומה: 'דואר היום' ד' אייר תרפ"ד].
ולמרות שבבחירות אלו זכה הרי"ג הורביץ בתואר 'נשיא ועד העדה', ואילו הראי"ה קיבל מבחינה רשמית רק את תפקיד 'נשיא הכבוד', הרי שלמעשה במשך כל תקופות חייו נחשב הראי"ה בפועל לנשיא 'ועד העדה האשכנזית' ['הרבנות הראשית לארץ ישראל', ד"ר אריה מורגנשטרן, עמ' 107].
"מורא רבך כמורא שמים"
סיפר הגאון רבי יעקב רוזנטל זצ"ל:
זכורני כי פעם אחת הגיע ר' אריה לוין לתלמוד תורה 'עץ חיים', כשכף ידו מוכתמת בדיו. סיפר ר' אריה לתלמידיו: "לבטח תמהים אתם מדוע הנני מגיע לשיעור כשכף ידי מוכתמת? ובכן מעשה שהיה כך היה: כבכל ראש חודש נוהג אני לערוך ביקור קבוע אצל מרן הראי"ה קוק. והנה היום, בעת שהותי בחדרו, נכנסה אשה וביקשה מהרב קוק שימליץ ויחתום על מכתב בקשה, שהיא עומדת להגיש לאחד המוסדות בעיר. הרב הוציא מיד את עטו והתכונן לחתום. ואולם, לאחר שעבר וקרא את הכתוב - לא נראה לו סגנון המכתב. נטל גליון נייר וכתב לאישה מכתב חדש ולאחר מכן חתם עליו. תוך כדי כתיבה, התהוו כתמי דיו רבים על ידיו של הרב. לאחר שהאישה יצאה - ביקשתי מהרב שירחץ ידיו בטרם ייבש הדיו ויקל יותר לנקותו, כי ידעתי שעוד מעט ירצה ליטול ידיו לסעודת ראש חודש ואז יקפיד וודאי בדיני 'חציצה', כתוצאה מהדיו היבש שעל ידיו.
השיב לי הרב בפלפול ארוך על דיני 'חציצה' בעת נטילת ידים, וכי להלכה בדיו יבש אין שום חשש ל'חציצה'. אך אני, משום מה, המשכתי להפציר בו שירחץ ידיו. רק לאחר הפצרות מרובות ניגש לכיור ושטף ידיו.
לאחר צאתי מבית הרב - הרגשתי, כי נהגתי שלא כשורה בהפצרותי המרובות ברב, וכי הרב נראה מקפיד קמעא על שאיני מרפה ממנו. המשכתי בדרכי לבית החולים 'ביקור חולים'. ניגשתי למשרדים כדי לכתוב פתק כלשהו ולפתע נתקלתי בשולחן עבודה וקסת דיו שעמדה על שולחן זה נפלה וכל הדיו ניתז על ידי... תליתי מקרה זה בכך, שבאתי על עונשי כיון שהרהרתי אחר מורי ורבי בשאלתי הבוקר אודות הברכה, לפיכך החלטתי לבוא אליכם כשכף ידי מוכתמת, כדי להראותכם וללמדכם עד כמה חייב אדם להיות זהיר בכבוד רבו"...
['צדיק יסוד עולם' עמ' 58].
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת
הלכה למעשה
השיעור מאיר את מהות ראש השנה מתוך גישה של ביטחון, אהבה ושמחה לצד כובד הראש והרצינות הנדרשים ביום הדין. במרכזו הדרכה הלכתית ומעשית לקראת החג שחל בשבת, כולל התרת נדרים, הכנות מוקדמות, סדר התפילות והקידוש, והלכות החג והשבת בהרחבה.
הלכות ראש השנה הלכות ראש השנה שחל בשבת - מדריך מקיף
הלכה למעשה
השיעור סוקר את סדר ההלכות והמנהגים מליל ערב ראש השנה, תוך התמקדות בדינים הייחודיים לשנה שבה החג חל בשבת וביום ראשון. הדברים כוללים דגשים מעשיים לגבי התרת נדרים, הכנות מראש, שבת ויום טוב, תפילות, קידוש וסדר הסימנים.
הלכות יום הכיפורים עליות לתורה של חולה ביום כיפור
רבי עקיבא איגר סובר כי חולה שאכל ביום כיפור אינו יכול לעלות לתורה, כיוון שברכות הקריאה נתקנו על יום הצום ומאחר שאכל – הצום אינו מתקיים לגביו דיו כדי לברך, ואילו החתם סופר סובר כי החולה רשאי לעלות לתורה, מכיוון שאכילתו הותרה על פי דין תורה משיקולי פיקוח נפש, ולכן קדושת היום והחובות ההלכתיות שבו נשארות בתוקפן לגביו באופן מלא.
כינוסי אברכים שו"ת בוגרים תשפ"ו
איך להמשיך לעלות בקודש גם כשרחוקים מהישיבה | הפער בין ההצלחה להתיישבות לבין מינוי רבני ערים
