ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פורים וחודש אדר
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אשר ישעיהו בן רבקה
מובא בגמרא (שבת פח:):
"ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם. אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא. אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט) קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר".
ופירש רש"י:
"מודעא רבה - שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם - יש להם תשובה, שקבלוה באונס".
המפרשים (תוספות על אתר, ועוד) עמדו על השאלה מדוע היה צריך לכפות עליהם לקבל את התורה, הרי הם קבלו אותה עליהם ברצון, ואמרו על כך אמירה מופלגת "נעשה ונשמע", אמירה שמתאימה למלאכי השרת, ועל כך זכו לשני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמה, ולשם מה היה צריך לכפות אותם?
ועוד קשה, מדוע נענשו עד ימי אחשורוש, ונחרב בית המקדש, הרי רק אז קבלו אותה עליהם ברצון?
תשובות רבות נאמרו על כך, אולם התשובה הקדומה ביותר היא במדרש תנחומא 1 פרשת נח סימן ג:
"...לפי שלא כרת הקב"ה ברית עם ישראל אלא על התורה שבע"פ שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שמות ל"ד) ואמרו חז"ל לא כתב הקב"ה בתורה למען הדברים האלה ולא בעבור הדברים האלה ולא בגלל הדברים אלא ע"פ הדברים וזו היא תורה שבע"פ שהיא קשה ללמוד ויש בה צער גדול שהוא משולה לחשך שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול (ישעיה ט) אלו בעלי התלמוד שראו אור גדול שהקב"ה מאיר עיניהם באיסור והתר בטמא ובטהור, ולעתיד לבא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה), ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנאמר ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו'), ומנין אתה למד שאין אהבה זו אלא לשון תלמוד, ראה מה כתיב אחריו והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ואי זה זה תלמוד שהוא על הלב הוי אומר ושננתם לבניך זו תלמוד שצריך שנון, ללמדך שפרשה ראשונה שבק"ש אין בה פירוש מתן שכרה בעולם הזה כמ"ש בפרשה שנייה והיה אם שמוע תשמעו... ונתתי מטר ארצכם, זה מתן שכר עוסקי מצות (ס"א תורה שבכתב) שאין עוסקין בתלמוד, ובפרשה שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד שנאמר (ירמיה ל"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי אי זה הוא ברית שנוהג ביום ובלילה זו תלמוד...".
יש לעיין בתשובת המדרש שהכפיה היתה על תורה שבעל פה שנרכשת ע"י עמל:
א. מה הרמז בכתוב שהכפיה היתה על תושבע"פ?
ב. וכיצד תוקן הדבר בימי אחשורוש?
ג. המהר"ל (אור חדש) אומר, שקבלת התורה מחדש וברצון היתה בעצם העובדה שחידשו הלכה ותקנו יו"ט וקריאת המגילה לדורות, ואם כן יש כאן הוכחה שקבלו על עצמם תושבע"פ, שהרי חדשו הלכה על ידי חכמי ישראל, וזהו מכוחה ויחודה של תושבע"פ! אך האם היה חידוש זה מלווה בעמל התורה?
נראה להגדיר תחילה מהי תורה שבע"פ, לפי המדרש הנ"ל, המכוון כאן הוא לא לדברים שנמסרו במפורש מסיני, אלא לדברים הנעלמים בתורה, שיש לגלותם בעמלה של תורה, ועל זה נאמר "העם ההולכים בחשך ראו אור גדול", והנה הדברים הנעלמים שבתורה, אינם רק סוגיא קשה בתלמוד או בפוסקים, אלא גם הנהגת ה' בעולמו, זו היא סוגיא שיש ללמוד אותה ולהבינה, ככתוב "בינו שנות דור ודור", ועל פי זה לדעת "את המעשה אשר יעשון".
והנה במעמד הר סיני, ישראל קבלו תורה באופן מפורש מפי הגבורה, והם מבחינתם היו פסיביים רואים ושומעים את הקולות ואת הלפידים, ולפיכך היו מודעים רק לתורה שבכתב, וכמו כן הנהגת ה' עמם היתה באופן של גלוי פנים של שכינה, כולם התנבאו וראו את המחזה הנורא והנשגב הזה, וכן הם היו כתינוקות הסמוכים על שלחן אביהם שבשמים וניזונים מהמן וממי באר, כעין אדם הראשון בגן עדן לפני החטא, ועל מציאות כזאת הם אמרו נעשה ונשמע, אבל לא יכלו באותו מעמד לשער בנפשם מציאות שונה של הסתר פנים, שיהיה עליהם לחדש הלכה שלכאורה אין כמותה בכתוב, (כפי שיבואר), דבר שצריך עמל ויגיעה כדי להשיגו, וכן להתבונן בהנהגת ה' עמם בזמן הסתר פנים, ולעובדו ולקיים מצוותיו, ועל מציאות כזו קבלת התורה שלהם היתה כאילו מתוך כפיה לקבל דבר שאינם מודעים לו. וכל זה התקיים בימי אשחורוש, שישראל היו בגלות במציאות של גזרות והסתר פנים, וכיון שהם קיימו וקבלו על עצמם תורה ברצון, וחדשו יו"ט לכבוד הנס, הוכיח סופן על תחילתן שהם מקבלים עליהם תורה שבעל פה ברצון ולא בכפיה.
הנהגה של הסתר פנים
הנהגת ה' בימי אחשורוש היתה הנהגה של הסתר פנים כמו שנאמר בגמרא (חולין קלט:) "אסתר מן התורה מנין? (דברים ל"א )ואנכי הסתר אסתיר", דבר בולט במגילה ששם שמים אינו מופיע בה, ולכאורה דוקא בנס כזה של פורים, שהיה בדרך הטבע, היה צורך להדגיש ולכתוב שם שמים, להראות ולגלות הנס שנעשה ע"י הקב"ה, אלא הסיבה לכך היא כדי להראות עד כמה היה הנס הסתר בתוך הסתר, וכדי להכניס את קורא המגילה לאותה החויה של הסתר פנים, שיצטרך לדרוש אותה ולחפש את דרכי ה' הנעלמות שרקמו את הנס, ולכן נתנה מגילה להדרש כאמיתה של תורה, וכך אמרו ברושלמי (מגילה פרק א דף ע עמוד א):
"רבי חלבו רבי חונה בשם רב: והימים האלה נזכרים ונעשים נזכרים בקריאה ונעשים בסעודה זאת אומרת שמגילת אסתר ניתנה להדרש. רבי חלבו רבי יסא בשם רבי לעזר: נאמר כאן דברי שלום ואמת ונאמר להלן אמת קנה ואל תמכור הרי היא כאמיתה של תורה מה זו צריכה סירטוט אף זו צריכה סירטוט מה זו ניתנה להידרש אף זו ניתנה להידרש".
והיכן יש רמז במגילה לשמו של הקב"ה? "יבוא המלך והמן היום", ראשי תיבות של שם הוי"ה ב"ה, בא ללמד עד היכן ירדה שכינה לשכון בסעודת הטמאים הללו אחשורוש והמן! וכמו כן אמרו חז"ל בגמרא (מגילה טו:): "בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם", וקיימא לן שכל מקום שנאמר במגילה מלך, רומז למלכו של עולם, היינו שהקב"ה הנהיג את העולם ע"י אחשורוש. רעיון דומה נאמר באחד ה"פתיחתות" למגילה, (מגילה י:) "רבה בר עופרן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא: (ירמיהו מ"ט )ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים. מלך - זו ושתי, ושרים - זה המן ועשרת בניו". עילם היא שושן הבירה (רש"י שם), עילם – רומז להעלם, ורצונו לומר, שהקב"ה שם את כסאו בעילם כיון שישראל היו שם, והנהיג משם את העולם ע"י מלכות אחשורוש.
מקום נוסף במגילה שנרמז בו הקב"ה "כי אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר...", המלים מקום אחר מרמזים לקב"ה, והנה הביטוי הזה "מקום אחר" בדרך כלל מתיחס לסיטרא אחרא, וכאן הוא מתיחס לקב"ה, להראות עד כמה הקב"ה מתגלה אלינו באותו הזמן בדרכים עקלקלות הנראות דרך מקרה.
ישראל שבאותו הזמן היו צריכים להתבונן במתרחש ולהבין שכל הצרות והגזרות המתרחשות עליהם הם יד ה' ולפעול בהתאם, וכך עשו מרדכי ואסתר, מרדכי "לא יכרע ולא ישתחוה", ואסתר אמרה "לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי וגו'", וע"י תשובתם פעלו את הישועה. התבוננות זו היא התבוננות של תורה, שדורשת מסירות נפש, עמל ויגעה של תורה שבעל פה.
חידוש של תורה
מובא הגמרא (מגילה יד.) "תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה".
היה כאן חידוש מרחיק לכת, מפני שאינו קשור עם מצוה אחרת בתורה, והחכמים שבאותו הדור עמלו למצוא לו מקור בתורה עד שה' האיר את עיניהם ומצאו לכך אסמכתא בכתוב.
נראה לקשר חידוש זה עם מאמר דומה בגמרא שהנביאים לא פעלו אותו, נאמר בגמרא (מגילה יד.) "ויסר המלך את טבעתו, אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב". וכמו שתשובתן נבעה מתוך מרדות שבתוך לבם, כך החידוש שחידשו נבע מתוך לבם פנימה שהרגישו צורך להודות על הנס. וחידוש זה הוא במהותו תורה שבעל פה.
קיימו וקבלו היהודים
אמרו חז"ל (שבת פח.) "הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב (אסתר ט )קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר". וכתב המהרש"א שיש כאן רמז לנעשה ונשמע, וכך אמרו בגמרא (שבועות לט.): "ואין לי אלא מצוה שקיבלו עליהם מהר סיני, מצות העתידות להתחדש, כגון מקרא מגילה, מנין? ת"ל: (אסתר ט') קימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר". היינו שגם על תורה שבעל פה היה קבלה בחינת נעשה ונשמע, ולכאורה הרי תורה שבע"פ היא הבנת הדברים בחינת נשמע? נראה שכדי להגיע לדרגה זו של הבנת התורה צריך לבטל את דעתו לדעת המקום, ולרצות לעשות את דבריו, וכך יזכה להארה משמים, וכמו שהיה בימי מרדכי ואסתר, שאמרו חז"ל (מגילה ז.) "אסתר ברוח הקודש נאמרה... אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, שנאמר קימו וקבלו - קימו למעלה מה שקיבלו למטה", שכוונו חז"ל למה שרצה הקב"ה מלמעלה.
^ 1 יש בו אוסף של דברי תנאים ואמורים, ולפי משך חכמה פר' וישב, התנחומא הוא האמורא רבי תנחום המופיע בגמרא.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
