ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- תשובה
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
אברהם בן רוחמה
בשעת קודש זו, שעת המנחה של שבת קודש שבין כסה לעשור ובעוד קצת יותר ממעת לעת יכנס יומא רבה יום הכיפורים.
זה הזמן שבו עלינו לעשות חשבון נפש כנה ונוקב האם המדרגה הרוחנית שאנו נמצאים בה מספקת אותנו, את המדרגה הזו נבסס, נשפץ, ובה נתקדם, או שאנו רוצים מדרגה אחרת לחלוטין.
תפילה בכוונה
ואבאר את דברי. האם מספקת אותנו התפילה שאנו מתפללים, האם העובדה שאנו מתפללים ולא רואים באופן ממשי איך התפילה מתקיימת ומתגשמת, האם בתת ההכרה עובדה זו לא ממעטת את אמונתנו בכוחה של התפילה.
הנה הגמרא בראש השנה י"ח. אומרת: היה רבי מאיר אומר: שנים שעלו למטה וחוליין שווה וכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינם שווה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל, מפני מה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל, זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענה. ומפני מה זה נענה וזה לא נענה - זה התפלל תפילה שלימה נענה וזה לא התפלל תפילה שלימה לא נענה.
כאשר מתפללים תפילה בכוונה כן נענים ואם לא נענים יש כנראה חיסרון בשלימות הכוונה בתפילה. יש כוונה ויש כוונה. כשהיה רבי עקיבא מגיע למקרא זה בתורה היה בוכה – "ודורש אל המתים" זה שמרעיב עצמו והולך ולן בבית
קברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה היה בוכה, ומה המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב את עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה. אבל מה אעשה שעונותינו גרמו לנו שנאמר: כי אם עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלקיכם. אמר רבא אי בעו צדיקי ברו עלמין שנאמר עונותיכם היו מבדילים. רבה ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא הוה קא משתעי בהדיה ולא הוה מהדר ליה אמר ליה מן חבריא את הדר לעפרך. רב חנינא ורב אושעיא הוו יתבי כל מעלי שבתא ועסקי בספר יצירה ומיברו עיגלא תילתא ואכלי ליה 1 . מכאן אתה למד שאפשר להגיע למדרגות רוחניות של כוחות נפלאים אבל המטרה אינה לעשות מופתים אלא לעלות למדרגה חדשה של עבודת ד', של דבקות שהיא מלאת תוכן שהיא פועלת בעולם.
הגמ' בתענית 2 מספרת: רב נקלע למקום אחד שהייתה בו בצורת קשה. גזר תענית ולא ירדו גשמים ירד אדם אחד לפני התיבה אמר: משיב הרוח ונשבה הרוח, מוריד הגשם וירד הגשם, שאלו מה מעשיך אמר מלמד תינוקות אני ומלמד אני לבני העניים כבני העשירים ומי שאינו יכול לשלם איני נוטל ממנו מאום ויש לי מחילות של דגים וכל תלמיד שמתקשה בלימודו משחד אני אותו מהם ומסדר את יומו ונפשו ומפייסו ומתחשב במצבו עד שחוזר ולומד.
התפילה יש לה כוח אבל רק כשהיא בכוונה ויש לה כיסוי במעשים.
עניית אמן
תנו רבנן בברכות מ"ז: אין עונים לא אמן חטופה ולא אמן קטופה ולא אמן יתומה ולא יזרוק ברכה מפיו.
בן עזאי אומר כל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים, חטופה יתחטפו ימיו, קטופה יתקטפו ימיו, וכל המאריך באמן מאריכים לו ימיו ושנותיו.
צריך להבין מדוע כה חמור העונש על עניית אמן שלא בשלמות. מדוע אם חטף את האות הראשונה והבליע אותה כלומר לא ביטא את האות א' בפתח אלא בחטף - בגלל זה יתקצרו ימיו. ומדוע אם אמר אמן יתומה דהיינו לפי רש"י שלא שמע את הברכה אלא שמע שעונים אמן ואינו יודע על איזה ברכה וענה אמן זו אמן יתומה - מדוע עונשו כה גדול שיהיו בניו יתומים. מה חמור בזה שאדם אמר אמן סתם בלי קשר עם ברכה הרי אין כאן הזכרת שם שמיים לבטלה. ואכן אור החיים בספרו ראשון לציון על מסכת ברכות מקשה קושיא זו ומתרץ שמדובר במקרה שהיה יכול לשמוע את הברכה ולא שמע, כלומר הוא גרע מהאמן את מקורה שהיא הברכה שהיא כביכול אביה ועשה את האמן יתומה - כאשר עשה כן יעשה לו שיתיתמו בניו. אך גם זה צריך ביאור: הרי הוא ביטל עשה דרבנן האם בגלל זה ראוי הוא לעונש חמור כזה. הקושיא מחריפה כאשר מתבוננים בדברי הזוהר על חומרת מי שמזלזל באמן. וכך אומר הזוהר: מי ששמע ברכה ולא התכוון באמן עליו נאמר: ובוזי יקלו, ועונשו חמור כמי שלא פתח פתחים של מעלה כך כשהוא זקוק לבקשה אין פותחין לו ועוד מורידין אותו למדור התחתון בגהינום. יש בגהינום מדורים מדורים והמדור התחתון ביותר הוא כפול, חלקו העליון נקרא שאול וחלקו התחתון נקרא תחתית וגם נקרא אבדון וממנו אי אפשר לצאת. מהשאול אפשר לעלות שנאמר: מוריד שאול ויעל, אבל מאבדון אי אפשר לצאת ולשם מורידין את מי שמבזה לענות אמן ודנים אותו על אמנים שאבדו לו ושם נאבד ואין משם פתח לעלות אלא מי שעשה תשובה. וזה מה שכתוב: אותי עזבו מקור מים חיים לחצוב להם בורות נשברים. אלו דברי הזוהר בפרשת וילך ל"ו.
ושוב נשאלת השאלה וגדולה התמיהה: מדוע המבטל אמן נענש בעונש כה חמור.
אמנם כאשר לומדים על המעלה הגדולה שיש באמירת אמן יותר מובן איזה חיסרון נוצר בביטולו. וכך אומר הזוהר באותו מקום: כאשר מכוונים באמן כפי שצריך נפתחים המון פתחים של ברכה, וטובה נמצאת ושמחה בכול. אמירת אמן ממשיכה ברכה מהמקור העליון ומשם נמשכים ברכות לעליונים ולתחתונים, וקול יוצא שתו משקה ברכה שהוציא פלוני שהוא עבד של המלך הקדוש, ושכרו בעולם הזה ובעולם הבא, בעולם הזה בשעה שיש צרות בעולם על ידו נפתחים פתחים, נפתחים השערים לשמוע ולקבל את תפילתם של ישראל. וממשיך הזוהר לבאר שלכל אות יש משמעות מיוחדת כפי שדרשו חכמים - אל מלך נאמן. נוטריקון של אמן דהיינו מאות א' שהיא מרמזת על המקור העליון, המבוע של הברכות, נמשכות ברכות למדרגת המלך ומשם למדרגה שתחתיה שממנה ועל ידה מתחלקות הברכות לכול.
זאת אומרת אמן זהו כרטיס מגנטי שעל ידיו אפשר לפתוח פתחי ברכה ושפע לעולם, לעולמות עליונים ולעולם הזה. שימוש בלתי נכון בכרטיס זה מסוכן מאוד כי יש לכרטיס הזה עוצמה אדירה ואם הפתחים נפתחים בצורה לא נכונה זה חמור מאד מאד. על כן מי שבולע את האלף של אמן זו אמן חטופה ובאופן זה אינו ממשיך את הברכה ממקורה העליון וזה חמור ומשבש את הסדר, וכן מי שקוטף את האמן שאינו מסיים את האות נון ובולע אותה - כאשר עשה כן יעשה לו.
עוד רמזו חכמים בדרך הרמז. הגמטריה של אמן היא 91 ושווה היא לשני שמות - שם הויה ושם אדנות. שניהם ביחד גם בגימטריה 91. הרמז הוא אחד מדרכי לימוד התורה וכל אדם צריך ללמוד את התורה בארבעה דרכים בפשט בדרש ברמז ובסוד. והרמז הזה מלמד שבאמירת אמן מתחברים שני שמותיו של ריבונו של עולם. כל שם הוא הופעה אלוקית ובהתאחדות שני השמות נמשכת השפעה משם אל שם מבחינה לבחינה - וכך מתגלה השפע ונמשכת הברכה.
וכך אמרו רבותינו במסכת שבת קי"ט אמר ריש לקיש: כל העונה אמן בכל כוחו פותחין לו שערי גן עדן שנאמר: פתחו שערים ויבוא גוי צדיק שומר אמונים, אל תקרי שומר אמונים אלא שאומרים אמנים. מאי אמן, אל מלך נאמן. ומבאר המהר"ל בנתיב העבודה פרק י"א: מי שמברך בלי כוונה יצא כי אמר דבר בעל משמעות, אבל מי שאומר אמן בלי כוונה לא יצא כי כל עניין האמן הוא אמונה ובלי הבנה ותשומת לב אין אמונה. הוי אומר: אמן משמעותו אמונה, דבקות עמוקה בקדוש ברוך הוא שהוא כל יכול - וזה כמובן מחבר אותו אל הנצחיות אל גן העדן הנצחי. ופותחין לו שערי גן עדן.
ואפשר לבאר שכבר עתה בעולם הזה הוא זוכה למעין עולם הבא כי על ידי האמונה והדבקות כל ההסתכלות שלו על העולם מתעלה והוא רואה את טוב ד', והוא רואה שהכול לטובה, ורואה על ידי האמונה השלימה את עולמו בחייו.
ואפשר גם לומר שמה שאמרו חז"ל העונה אמן יתומה יהיו בניו יתומים ואמן חטופה יתחטפו ימיו ואמן קטופה יתקטפו ימיו - הדברים אמנם אינם יוצאים מידי פשוטם, אבל אולי עומק הפשט שלהם הוא במובן הרוחני מי שאמונתו פגומה חייו הרוחניים ריקים, יבשים, מחוסרי טעם, מחוסרי סיפוק, חיים של לאות רוחנית, עייפות נפשית, חיים של קוצר רוח - אלו חיים של סבל. יש אנשים שזוכים לאורך ימים במובן זה שימיהם מלאים בתוכן עשיר מספק שנותן אושר ושמחה. ויש אנשים שימיהם מתקצרים לא במובן שחיים מעט שנים אלא שהימים נבובים, מתוחים, הימים כאילו מתקצרים הימים מתקטפים הימים מתחטפים - כשם שהם קצרו את אמונתם, קצרו את האמן. באור זה מאיר לנו את דברי חכמים על עונשו של מי שמזלזל באמירת אמן. אכן גם אם נפרש כפשוטו של דבר שהחיים בעצמם מתקצרים וכו' אחר שהבינונו את עומק המשמעות של אמן יותר קל להבין מה גדול עונשו של מי שמבזה את עניית אמן. נמצא שאדם יכול לחיות שנים רבות בלי שיחדור לעומק המשמעות של מעשיו וכל חייו חיצוניים ורדודים. אדם עושה את כל המצוות, מתפלל, מברך, עונה אמן, מניח תפילין, מתעטף בציצית ועושה הכול - ובעצם הכל רדוד הכל דל משמעות. ואמנם גם מעשים אלו הם רבי ערך לגבי מי שכלל אינו מקיים מצוות. אבל אפשר לחשוף שכבות עמוקות יותר, להגדיל את משמעות החיים, להעשיר אותם, ולהגיע לכך שהתפילה ממלאה את החיים בתוכן פנימי מרומם והתפילה נענית כי היא בכוונה והמחיצות המבדילות בין האדם ובין קונו מסתלקות - והוא נעשה שותף לקדוש ברוך הוא בבריאת עולמו ושורה עליו שכינה ורוח הקודש מקשקשת לפניו כזוג.
^ 1.סנהדרין סה:
^ 2.כד.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.
יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.
