1 - שישרוב תשמישו בצונן, ולפעמים מניחים עליו מאכלי חמץ חמים, ולפעמים מניחים עליו סירים רותחים שהורידו מהאש, ואם גלש מהם רוטב, הרי שהרוטב נבלע בשיש בדרגה של כלי ראשון שאינו על האש.
וכדי להכשירו צריך תחילה לנקותו היטב, ובמיוחד לשים לב לחריצים שלא ישארו בהם שאריות מאכל.
וכיוון שלמדנו שלכתחילה צריך להכשיר כפי תשמישו החמור, לפיכך היה ראוי לערות עליו מים רותחים עם אבן או ברזל מלובנים, מפני שעירוי לבד אינו נחשב כדרגת כלי ראשון, ועל ידי האבן או הברזל המלובנים שמרתיחים את המים נחשב העירוי כדרגה של כלי ראשון שאינו על האש. אלא שקשה ללבן ברזל בבתים פרטיים, ויש חשש שהשיש ינזק ממנו. ולכן נוהגים להסתפק בעירוי של מים רותחים על השיש. וכן אפשר במקום העירוי לצפות את כל השיש בשעוונית או בנייר כסף עבה כדי לחצוץ בין השיש לכלי הפסח. ויש להקפיד שלא להתחיל להשתמש בשיש למאכלי פסח בלא שיעברו עשרים וארבע שעות מהפעם האחרונה שהשתמשו על השיש למאכלי חמץ חמים.
והמחמירים מערים מים רותחים על השיש וגם מניחים עליו שעוונית או נייר כסף עבה.
יש שרוצים להכשיר את השיש על ידי הבערת ספירט עליו, אלא שכח הכשרתו נמוך מעירוי, ולכן יש לערות מים רותחים על השיש. ניקוי בקיטורית מועיל כמו עירוי, אבל במקום שצריך הגעלה בכלי ראשון אינו מועיל.
1 2 - כיורככלל דין הכיור דומה לדין השיש, אלא שמצד אחד דינו קל יותר, מפני שבדרך כלל יש בו סבון שפוגם את טעמי המאכלים, ומצד שני יש בכיור חרסינה צד של חומרה, שלדעת הרבה פוסקים דינו כחרס שאינו יוצא מידי דופיו בהגעלה.
למעשה, ישנם שני מנהגים: המיקלים מנקים היטב את הכיור, ומערים עליו ועל כל חלקיו מים רותחים.
ולמנהג המחמירים, בנוסף לעירוי מניחים בתוך הכיור קערה מפלסטיק או שעוטפים את הכיור בניר כסף עבה, כדי לחצוץ בין הכיור שבלע חמץ לכלי הפסח. ועוד נזהרים שלא להשתמש בכיור במים רותחים.
2 3 - גז - חצובהבכל השנה רגילים להשתמש באותה החצובה לבשר ולחלב, מפני שגם אם גלש מעט מתבשיל בשרי או חלבי על החצובה, האש ששולטת שם תשרוף ותפגום את מה שנשפך.
אבל לקראת פסח, משום חומרת חמץ נוהגים ללבן את החצובה בליבון קל (רמ"א תנא, ד, מ"ב לד). ואפשר במקום זאת לצפות בנייר כסף עבה את הברזלים שעליהם הסירים עומדים, כדי לחצוץ בין החצובה שהעמידו עליה תבשילי חמץ לסירי הפסח. אמנם מי שלא ליבן את החצובה ובישל עליה בפסח, המאכלים כשרים.
ואת שאר הברזלים שאינם נוגעים בסירים, וכן את משטח האמייל שמתחת לחצובה, ואת ראשי הגז, צריך לנקות היטב מכל שאריות האוכל אבל כיוון שכל החלקים הללו אינם באים במגע עם הסירים אין צריך ללבנם או לעוטפם בנייר כסף. ונוהגים להבעיר למשך כחצי שעה את כל הלהבות.
3 עוד צריך לדעת, שבכל השנה יש להחמיר שלא לאכול מאכלים שנפלו על האמייל שמתחת לחצובה, מפני שגולשים שם תבשילים בשריים וחלביים והאמייל נטרף. ואם ידוע שניקו את האמייל היטב, ובמשך עשרים וארבע שעות לא גלש שם תבשיל בשרי וחלבי, יהיה מותר לאכול את מה שנפל עליו. אבל כשלא נתקיימו שני התנאים הללו יש להחמיר שלא לאכול את מה שנגע באמייל הזה, שמא בלע טעמי בשר וחלב. ואם נפלה שם חתיכה עבה, אפשר לחתוך את הצד שנגע באמייל ולאכול את השאר.
4 - תנור אפייהכדי להכשיר את גוף התנור, צריך לנקותו היטב, ואם יש חשש שנפלו פירורי חמץ לתוך דלת התנור, ישטפוה עם הרבה סבון, כדי שהפירורים ששם ייפגמו ולא יהיו ראויים למאכל כלב. לאחר מכן יש להפעיל את התנור על החום הגבוה ביותר למשך חצי שעה.
את התבניות קשה להכשיר, מפני שהן בלעו באור וצריכות ליבון חמור, וכיוון שינזקו מאוד בליבון חמור אין להכשירם (עיין בכללי הלכות הגעלת כלים 7). ולכן צריך לקנות תבניות מיוחדות לפסח, ואת תבניות החמץ צריך לנקות ולשמור כשאר כלי החמץ.
ואם לא ניתן להשיג תבניות מתאימות לפסח, אפשר להשתמש בתבניות חד פעמיות. וכך יעשו: יקחו את הרשת של התנור, יניחו אותה בתוך התנור ויפעילו אותו למשך חצי שעה על החום הגבוה ביותר, בכך הרשת תעבור ליבון קל, שמועיל למקצת הפוסקים, אבל כדי שלא להכנס לספק יניחו על הרשת נייר כסף, כדי שיחצוץ בין הרשת לתבנית החד פעמית של פסח, שאם יגלוש דבר מאכל מהתבנית לא יווצר חיבור בין התבנית של פסח לרשת.
4 5 - פלטה של שבתלפעמים נשפך מהסירים על הפלטה רוטב של תבשיל חמץ, וכיוון שהפלטה מקור החום, אזי מדובר על בליעה בדרגה של כלי ראשון שעל האש. ולפעמים קורה שנופלים עליה מאכלי חמץ בלא נוזלים, כמו גריסים, פשטידות, קוגל, ואזי מדובר בבליעה באור, שהכשרתו בליבון.
ואם מדובר בפלטה מנחושת שעומדת על הגז, אפשר בדוחק ללבנה, למרות שתתעקם ותנזק מעט. אבל אם מדובר בפלטה חשמלית, ליבון חמור ואפילו קל ימיס את חוטי החשמל ויהרוס את הפלטה.
לפיכך יש לנקותה, לחממה על החום הגבוה ביותר למשך שעתיים, ולאחר מכן לעוטפה בנייר כסף כדי לחצוץ בין הפלטה לסירי פסח.
5 6 - מיקרו גלנוהגים להכשירו בארבעה שלבים. א) מנקים אותו היטב משאריות אוכל שאולי נותרו בו מחמת גלישה או זיעה. ב) כיוון שיש לחשוש שאולי גלש איזה מאכל חמץ על הצלחת המסתובבת, יש להניח דבר שיחצוץ בין הצלחת למאכלים שמחממים בפסח. ג) להמתין עשרים וארבע שעות כדי שהטעם הבלוע בו ייפגם. ד) כיוון שבליעת החמץ שבו נעשית על ידי האדים העולים מהמאכלים המתחממים במיקרו גל, לפיכך הכשרתו על ידי הנחת צלוחית מים וחימומה למשך זמן ארוך מעט מהמקובל.
6 7 - מדיח כליםינקו היטב את המסננת שפעמים רבות נתקעים בה שיירי מאכל. ויפעילו את המדיח על החום הגבוה ביותר, וכבולעו כך פולטו. ולגבי המגשים לכתחילה רצוי להגעילם במים רותחים או בעירוי של מים רותחים או להחליפם. וכשקשה להגעילם או להחליפם, אפשר להגעילם בהדחה בתוך המדיח בתוכנית הארוכה והחמה ביותר.
ובכל מקרה צריך להמתין עשרים וארבע שעות אחר ההדחה האחרונה של כלי החמץ.
ויש מחמירים ומחשיבים את המדיח ככלי ראשון שכדי להכשירו צריך להכניס לתוכו ברזל מלובן כדי שירתיח את המים. והמקילים יש להם על מה לסמוך.
7 8 - שולחן האוכלבעבר היו רגילים להכשיר את השולחנות בעירוי של מים רותחים, ויש שהחמירו להכשירו בעירוי של מים רותחים על אבן מלובנת כדי שההכשרה תהיה בדרגה של כלי ראשון. אבל השולחנות שלנו עדינים ורגישים, ואם יערו עליהם מים רותחים ינזקו, פעמים שיתנפחו, או שהציפוי שעל השולחן ינתק ממנו.
לכן העיקר הוא לנקות היטב את השולחן ולהדביק עליו ניילון או נייר, כדי ליצור חציצה קבועה בין השולחן ובין כלי הפסח ומאכלי הפסח, ועל אותו ניילון או נייר יפרסו מפה. וטוב להקפיד שלא להניח סירים רותחים ישירות על השולחן.
מפות שולחן שאכלו עליהם חמץ, ניתן לכבס במכונה, ובזה יוכשרו לפסח.
והרוצים ללוש בצק לפסח, צריכים להכין לעצמם משטחים אחרים, מפני שקשה להכשיר את השולחנות ללישת בצק.
שולחן שכל השנה אין מניחים עליו מאכלי חמץ חמים, צריך לנקותו היטב, ואין צורך לכסותו.
8 9 - מקרר וארונות מטבחכיוון ששימושם בצונן, החשש היחיד הוא שמא נשארו בהם פירורי חמץ, ולכן הכשרתם בניקוי. ובמקומות שקשה לנקות ויש חשש שאולי נתקעו שם פרורי חמץ - ישפכו מי סבון או חומר אחר שיפגום את הפירורים מהיות ראויים למאכל כלב.
כשהיו מדפי הארונות מעץ טבעי, פעמים רבות שהיו בהם סדקים והיה קשה לנקותם באופן מוחלט מחמץ שנדבק בהם, ולכן הורו האחרונים לצפות את המדפים בנייר או מפה (מ"ב תנא, קטו). אבל במדפים חלקים כשלנו, אין חשש שנשאר עליהם חמץ, ולכן אחר נקיון טוב אין חובה לפרוש עליהם נייר או מפה.
10 - סירים מחבתות קערות (שאינן מחרס) וסכו"םדיני הגעלת סירים נתבארו בכללי הלכות הגעלת כלים. העקרון הוא שלפי רמת הבליעה כך ההכשרה (כמבואר שם בהלכה 8), אמנם המנהג לכתחילה להגעיל הכל בכלי ראשון (הלכה 9). לפני ההכשרה צריך לנקותם (כמבואר בהלכה 10). וכן נתבאר כיצד מגעילים בפועל (הלכה 11), וכיצד מכשירים סיר גדול שאין אפשרות להכניסו לתוך סיר אחר (הלכה 13).
הכשר מחבת, לדעת השולחן ערוך לקראת הפסח בהגעלה וכל השנה בליבון, ואילו לדעת הרמ"א גם לפסח בליבון קל (ונתבאר שם בהלכה 4).
מחבת טפלון לא ניתן להכשיר מפני שרגילים לטגן בה בלא שמן רוחש, והכשרתה צריכה ליבון חמור, וכיוון שלא תעמוד בזה אי אפשר להכשירה.
נוהגים להגעיל סכו"ם במים רותחים בכלי ראשון על האש, למרות שעיקר בליעתם בכלי שני, מפני שהמנהג להגעיל לכתחילה את כל הכלים בכלי ראשון שעל האש. ואף אם לעיתים השתמשו במזלג בדבר שעומד על האש, כיוון שיש נזק ללבנו והוא בטל ברוב - מותר להכשירו בהגעלה (עיין בכללי הגעלת כלים 9 והערה 11).
11 - בלנדר ומיקסרמכשירים חשמליים רבים יוצרו לצורך חיתוך ירקות ושאר מאכלים (בלנדר), או לצורך עירוב ולישה (מיקסר). לעיתים מרסקים ומערבים בהם מאכלים חמים, ולפעמים מאכלים חריפים.
ויש לילך על פי הכללים הידועים ולהתייחס תמיד לשתי בעיות: א) חמץ שאולי נותר בחריצים ובחורי המכשיר. ב) טעם חמץ שאולי נבלע בדפנות הכלי.
אם השתמשו בהם למאכלים קרים שאינם חריפים, אין בעייה של בליעת טעם, אלא שישנו חשש שמא נותרו שיירי מאכל בחריצי המכשיר. לפיכך צריך לנקותם ביסודיות. ואם יש חריצים שנותרו בהם דברי מאכל, אין להכשירם, או שישרו אותם באמה או חומר מפגל אחר כדי שלא יהיו ראויים למאכל כלב.
במיקסר יש חורים שנועדו לאיוורור המנוע כדי שלא יתחמם מדי, לחורים הללו ניתז קמח וחלקי בצק, ויש חשש שמא כשיעבדו בו עם מאכלים לפסח, יפלו חלקי חמץ לתוך האוכל. כדי להכשירו צריך לפתוח את בית המנוע ולנקותו היטב, או לסתום לגמרי את החורים הללו. וכן הדין בכל מכשיר שיש חשש כזה.
ואם השתמשו בהם למאכלים חמים, ולא נזהרו מחמץ כל השנה, יש חשש שנבלע בהם טעם חמץ - לפיכך צריך להגעיל את כל החלקים שנגעו במאכלים החמים.
ואם השתמשו בהם בדברים חריפים ולא נזהרו כל השנה מחמץ, אפילו אם המאכלים היו תמיד קרים, יש חשש שעל ידי החיכוך החזק והחריפות נבלעים הטעמים במכשיר - לפיכך צריך להגעיל את כל החלקים שנגעו במאכלים (עיין יו"ד צו, א; כה"ח א').
ואם המכשיר שימש ללישת בצק, למנהג ספרדים צריך הגעלה. ולמנהג אשכנזים צריך ליבון קל (עפ"י שו"ע תנא, יז).
12 - כלים שוניםגביעי כסף: נכון להגעיל את גביעי הכסף ששותים בהם יין של קידוש ושאר משקאות חריפים, מפני שלעיתים נופלים בהם פירורים עם היין או משקה חריף אחר, ואזי לדעת כמה פוסקים נבלע טעמם בשמונה עשרה דקות (כמבואר בהלכות הגעלת כלים 14), ולכן לכתחילה טוב להגעילם.
בקבוק פלסטיק של תינוק: טוב להחליפו, מפני שהוא בולע טעמים בחום של עירוי מכלי ראשון. ובשעת הצורך אפשר לנקותו ולהגעילו.
דוד המים שמחממים בו מים בשבת, צריך להגעילו, שמא נפלו בו פירורי חמץ ונבלע טעמם. ותחילה צריך לנקותו מהאבן המצטברת בו. ואף כשנוהגים להניח על המכסה חלות כדי לחממם לקראת סעודת שבת, אפשר להסתפק בהגעלת הדוד והמכסה.
9 טוסטר צריך ליבון חמור, וכיוון שיתקלקל בזה אין להכשירו.
הכלים העוסקים בלישת בצק חמץ, לשיטת הרמ"א צריכים לכתחילה ליבון קל, וכיוון שיתקלקלו - אין להכשירם (תנא, טז-יז), ולשיטת השו"ע אפשר להגעילם. לכתחילה נהגו להחמיר כשיטת הרמ"א (כה"ח תנא, קצו, רסג).
שיניים תותבות: יש לנקותן היטב לפני שיגיע זמן איסור חמץ, ואין צורך להגעילן, מפני שאין רגילים להכניס לפה מאכלים ומשקים רותחים. וכשם שאוכלים בהן מאכלי בשר וחלב על סמך ניקוי בלבד, כך אפשר לאכול בהן בפסח. ויש סוברים שמשום חומרת איסור חמץ צריך להכשירן בכלי ראשון או שני.
10 13 - כלי חרס ופורצלאן כלי חרס שבלעו חמץ בחום אפילו בחום של כלי שני, אין מועילה להם הגעלה. וליבון אף שהיה מועיל לשריפת הטעם הבלוע בהם, מכל מקום כיוון שיש חשש שכלי החרס יתבקעו בליבון, אסרו חכמים להכשירם בליבון (כפי שהתבאר בכללי הלכות הגעלת כלים 7). אבל אם השתמשו בהם בצונן, אפשר להכשירם בשטיפה טובה. ואם שרו בהם משקאות חמץ במשך עשרים וארבע שעות, אפשר להכשירם בהשרייה של שלוש יממות (כפי שהתבאר בכללי הלכות הגעלה 14).
כלי חרסינה, חימר וקרמיקה דינם כדין כלי חרס.
ולגבי כלי פורצלאן (פרפורי), העשויים ככלי חרס אלא שפניהם חלקים כעין זכוכית, דעת רוב הפוסקים שדינם כדין כלי חרס, ואין להם הכשרה, וכך הלכה (מ"ב תנא, קסג; כה"ח שה). אמנם יש סוברים שכיוון שפניהם חלקות כזכוכית, אינם בולעים כלל, וכשיש ספקות נוספים מצרפים דעתם להקל.
11 14 - כלי זכוכית מחלוקת קוטבית נחלקו גדולי הראשונים בדין כלי זכוכית.
לדעת רבנו תם והרא"ש והרשב"א והר"ן ועוד רבים, הזכוכית חלקה וקשה, ואפילו אם היו בה מאכלים רותחים אינה בולעת את טעמם, ולכן אם השתמשו בכלי זכוכית כל השנה בחמץ רותח אפשר לשוטפם היטב ולהשתמש בהם בפסח. וכן פסק בעל השולחן ערוך (או"ח תנא, כו).
ולדעת הסמ"ג והסמ"ק והמרדכי והאגור ובעל תרומת הדשן, הואיל והזכוכית נעשית מחול דינה כדין כלי חרס העשוים מחול, שהם בולעים טעמים ולא פולטים. ולכן אם השתמשו בכלי זכוכית במאכלי חמץ חמים, אין דרך להכשירם לפסח. וכן פסק הרמ"א.
עוד דעה שלישית ישנה, שדין כלי זכוכית ככלי מתכות, שיכולים לבלוע ולפלוט ברותחים. אלא שמפני עדינות הזכוכית יש חשש שישברו בהגעלה ברותחים, לפיכך אין להכשירם (אור זרוע, שיבולי לקט).
למעשה רבים מיוצאי ספרד פסקו כשולחן ערוך, שכלי זכוכית אינם בולעים, ולכן שוטפים אותם היטב ואוכלים בהם בפסח. אמנם יש מגדולי הפוסקים הספרדים שהחמירו בזה, וביניהם בעל הבן איש חי (ש"א צו יד).
והאשכנזים נוהגים כרמ"א, ואין מכשירים כלי זכוכית לפסח. ויש מן הפוסקים האשכנזים שמורים כיום על פי הדעה האמצעית, להכשיר כלי זכוכית בהגעלה, מפני שהזכוכית שלנו חזקה יותר ויכולה לעמוד בהגעלה. ובמיוחד בפיירקס שהיא עמידה באש נוטים יותר להקל. ויש שהורו להגעיל את הזכוכית שלוש פעמים.
12 15 - כלי אמייללגבי כלי אמייל התעורר ספק גדול. בתחילה נסתפקו הפוסקים בדינו מפני שהאומנים שמרו בסוד את הרכבו של האמייל. ואחר שנתברר שיסודו מחול, חזר הספק האם דינו כדין כלי חרס. כלי האמייל עשויים ממתכת ומצפים אותם בשכבת אמייל דקה כדי ליפותם, את הצד הפנימי של הסיר צובעים בדרך כלל בלבן, ואת הצד החיצוני מעטרים בצבעים שונים. האמייל מיוצר מחול כדוגמת כלי זכוכית, אלא שדרך עיבודו שונה.
למעשה ההוראה שאפשר להגעיל כלי אמייל ככל סירי המתכת, ויש שהמליצו להגעילם שלוש פעמים. ולגבי פסח משום חומרת חמץ יש מורים שלא להגעיל כלי אמייל.
13 16 - כלי פלסטיקכלי פלסטיק שבלעו טעם מאכל ברותחים, הכשרתם בהגעלה ברותחים, כדין כל הכלים. וכן הדין בכל סוגי המתכות ככסף, נחושת, ברזל, אלומיניום וכיוצא בהם. וכן הדין לגבי כלים מעור, עץ ועצם. ורק לגבי כלי חרס, שהרכב החומר שלהם מיוחד, שהוא בולע מאוד ואינו פולט את כל בליעתו, אמרו שאין דרך להכשירם. ויש אומרים שכן דין כלי זכוכית.
אמנם בעל האגרות משה (או"ח א, צב) כתב שאין להגעיל כלי פלסטיק ושאר כלים העשויים מחומרים כימיים שלא הוזכרו על ידי הראשונים, שמא גם הם ככלי חרס שאינם פולטים את בליעתם בהגעלה. אבל רובם המכריע של האחרונים הסכימו שאפשר להכשירם בהגעלה, וכן הלכה. וכלים מפלסטיק קשיח מגעילים בכלי ראשון שעל האש, וכלים מפלסטיק שעלולים להנזק בכלי ראשון שעל האש, הכשרתם באותה הדרגה שבה בלעו את החמץ.
14
בשו"ע תנא, כ, כתב על השולחנות שמניחים עליהם סירים, שמכשירים אותם בעירוי, (ולא הקל עפ"י הכלל שהולכים כרוב תשמישו שהוא בצונן). ובמ"ב קיד, עפ"י מהרי"ו כתב שצריך להכשירו לפי תשמישו החמור שהוא ככלי ראשון שאינו על האש, לפיכך יש לערות עליו מים רותחים עם אבן מלובנת, וכך יכשיר בדרגה של כלי ראשון שאינו על האש. אולם כבר למדנו בכללי הלכות הגעלת כלים הלכה 9 שבשעת הצורך אפשר להכשיר כרוב תשמישו, לפי זה אפילו בשטיפה בלבד היה אפשר להכשיר, שכך רוב תשמישו. ולמעשה גם המקילים לכל הפחות מערים על השיש מים רותחים או מצפים אותו בשעוונית. והמחמירים נוהגים לערות ולצפות, ולא סומכים רק על הציפוי שמא יזוז ממקומו. עוד נזכיר, כי יש חוששים בשיש זול העשוי משברי אבנים שאולי דינו כחרס שאין מועילה לו הגעלה. אלא שאם רוב תשמישו בצונן, גם חרס אפשר להכשיר בשטיפה. בנוסף לכך יותר נראה שאין דינו כחרס. ועיין בס' הגעלת כלים יג, א. ומ"מ בשיש כזה יש יותר מקום להחמיר לצפותו. עוד עיין בספ"כ ח, ב. ופס"ת תנא, מד.
לגבי הכשרה בהבערת ספירט, עיין בס' הגעלת כלים יג, תמג. ומי שעושה כן, אם ניקה היטב את השיש אין למחות בידו, שכן בדיעבד גם ניקוי בצונן מועיל כפי רוב תשמישו, אבל הספירט לבדו אינו מועיל.
בליעתו החמורה ככלי ראשון שאינו על האש, מפני שלפעמים מניחים בתוכו סירי חמץ רותחים, והרוצה להגעילו כתשמישו החמור, צריך לערות עליו מים רותחים עם אבן מלובנת. אלא שאם הוא מחרסינה, לדעת הרבה פוסקים דינו כחרס, ולא תועיל לו הגעלה, ולכן חוצצים בינו לבין כלי הפסח על ידי כיור פלסטיק שמתלבש בתוכו או נייר כסף. וכן נזהרים שלא למלאות את הכיור בפסח במים רותחים, כדי שלא יצא הטעם מהכיור ויבלע בכלי הפסח. ואף שעברו עליו עשרים וארבע שעות וטעמו פגום, לרמ"א תמז, י, נותן טעם לפגם אוסר בפסח.
והמקילים סומכים על שיטת השו"ע תנא, ו, שהולכים אחר רוב תשמישו, והוא בצונן, וזה מועיל אפילו אם הוא מחרס. ועוד שלדעת הכנה"ג חרסינה חלקה דינה כזכוכית שאינה בולעת. ובנוסף לכך, כיוון שבדרך כלל יש בכיור שאריות סבון כלים, כבר מתחילת בליעת טעם החמץ היה פגום, ואין צריך להכשירו. ואף אם נאמר שבלע טעם טוב, אחר שיעברו 24 שעות יהיה פגום. ואמנם לדעת הרמ"א נותן טעם לפגם אוסר בפסח, כאן לכל היותר תהיה בליעה של נ"ט בר נ"ט בר נ"ט, ולמדנו במ"ב תמז, צח, שבמקום שאין מנהג בנותן טעם לפגם המיקל לא הפסיד, ולגבי נ"ט בר נ"ט בר נ"ט אין מנהג. (עוד כתבו על הכיור בס' ספ"כ ח, א. ובס' הגעלת כלים קכד-קכז).
בכל השנה נוהגים לבשל על אותה חצובה סירי בשר וחלב, מפני שאין הטעם עובר דרך מתכות יבשות. למשל סיר בשרי רותח שנגע בסיר חלבי רותח, כל זמן שלא היתה רטיבות במקום שנגעו זה בזה, שני הסירים כשרים. וכן לגבי חצובה, שאף אם בלעה טעם בשר, כיוון שנתייבשה, אין טעם הבשר יוצא ממנה לסיר החלבי. ואף אם מעט מהחלב שבסיר החלבי גלש על מקום שלפני כן גלש הרוטב הבשרי, הסיר כשר, מפני שהאש שולטת שם ומה שגלש תחילה מהבשר כבר נתבער. ומשום חומרת החמץ הצריכו ליבון, אבל אין צריך ליבון חמור, שהרי מדינא אין צריך להכשיר את החצובה. וכ"כ בכה"ח תנא, פב, בשם מאמר מרדכי, וסיכם שלכן מלכתחילה יש להחמיר ללבן ובדיעבד אין לאסור. ובחזון עובדיה ע' ע"ה הסתפק בהגעלה, ולעומת זאת הגר"ז הצריך ליבון חמור. ונלענ"ד שעטיפת החצובה בנייר כסף מועילה לפחות כליבון קל ואולי אף כליבון חמור, מפני שהיא חוצצת לגמרי בין החצובה לסירים, שאפילו אם יגלוש שם רוטב לא יווצר חיבור בינו לחצובה.
כשאין רשת אפשר לעשות זאת עם תבנית רגילה, שיעבירוה ליבון קל ואח"כ יניחו עליה נייר כסף שיחצוץ בינה לבין התבנית החד פעמית.
ואמנם יש מחמירים שלא להכשיר התנור לפסח, או מחשש הפירורים שנפלו בדלת שאולי יחזרו ויתערבו במאכלי פסח, ויש סוברים שצריך להכשיר את כולו בליבון חמור, וזה לא אפשרי מפני שהתנור ינזק. אבל דעת רוב הפוסקים להתיר, שכן מצד הדין רק את התבניות צריך להכשיר בליבון חמור, אבל גוף התנור אינו נוגע בדרך כלל במאכלים שבו, ובולע את זיעת המאפים בלבד, ובליבון קל בחום הגבוה למשך כחצי שעה ודאי יוכשר. ואף אם גלש פעם דבר מאכל חמץ ונבלע טעמו בגוף התנור בליעה באור, כבר למדנו שלפי השו"ע (תנא, ו) הולכים אחר רוב תשמישו, ואף המ"ב (תנא, מח) מיקל בזה בליבון קל. ועוד יש לצרף את הדעה הסוברת שבליעת חמץ היא בליעת היתר, ומועיל לה ליבון קל לכתחילה (כפי שבואר בכללי הגעלת כלים 6). ועוד יש לצרף הדעה הסוברת שכבולעו כך פולטו גם לגבי חום הבליעה באור (כפי שנתבאר בכללי הגעלת כלים 5), נמצא שחימום התנור לחום הגבוה ביותר מועיל. אלא שכל זה אומרים רק לגבי גוף התנור, ואילו לגבי התבניות אנו פוסקים לחומרה להצריכה ליבון חמור. אבל ודאי שאם תעבור ליבון קל תוכל לשמש בסיס להניח עליו תבנית חד פעמית לפסח. וק"ו שאם יניחו עליה נייר כסף שאף אם יגלוש דבר מאכל לא יווצר שום חיבור. ולא כתבתי שצריך להמתין עשרים וארבע שעות, מפני שההכשרה בליבון קל, שמפליט את הטעם הבלוע בכלי ושורפו. עוד עיין בספ"כ ח, ג, שהאריך בזה ובאר סדר הכשרת התנור.
בספ"כ ח, ה, כתב שהעיקר לחממה למשך שעה ולשפוך עליה מים, שזה כמו כלי ראשון על האש, וטוב גם לעוטפה בנייר כסף. וכ"כ בס' הגעלת כלים יג, שפא, שאפשר או לחממה או לעוטפה בנייר כסף. ונלענ"ד שהעיקר לצפות בנייר כסף, משום שבליעתה ככלי ראשון על האש ואולי אף כבליעה באור, ואילו בחימום רגיל של הפלטה יש ספק אם יגיע לרמה של חום רתיחה. גם הרב אליהו כתב שצריך לצפות בנייר כסף.
כתבתי כפי שמקובל כיום להורות. והרב אליהו פסק שבנוסף לכך צריך להקפיד לכסות את כל המאכלים שמחממים בפסח. לעומת זאת הרב נחום אליעזר רבינוביץ ראש ישיבת מעלה אדומים כתב, שדי לנקות היטב את המקרוגל, ולהניח חציצה בין הצלחת המסתובבת לבין המאכל, ואין צורך בהכשרה נוספת. ואף הרב הנקין זצ"ל הסכים לדעתו.
(ובין בשר לחלב, נוהגים או לערוך הכשרה כפי שכתבתי למעלה, או לכסות תמיד את כל המאכלים, או לפחות את אחד הסוגים: או הבשר או החלב. וכמו כן להפסיק בין הצלחת המסתובבת למאכל. ולרב רבינוביץ גם אם לא כיסה המאכלים, די בניקוי המיקרוגל).
החום הגבוה של המים במדיח מגיע לכ- 80 מעלות. ודרגת הבליעה במדיח היא בעירוי מכלי ראשון, שמקום חימום המים הוא הכלי הראשון ומשם המים מוזרמים על הכלים. וכבולעו כך פולטו. ואמנם המנהג להכשיר את כל הכלים בכלי ראשון על האש, ולכן כתב באג"מ או"ח ג, נח, שיכניס שם אבן מלובנת. אולם כשקשה אפשר להגעיל כבליעתו. שרק בכלי ראשון שעל האש צריך להגעיל במים רותחים דווקא, אבל כאשר הבליעה בעירוי, לדעת רוה"פ מספיק שההכשר יהיה בחום שהיד סולדת (כמובא בהערה להלכה 8 בכללי הלכות הגעלה), וודאי שכשברור שהכשרתו נעשתה בחום שאינו פחות מבליעתו שהוא מוכשר. ומדינא גם את המגשים היה אפשר להתיר כך. אלא שכיוון שהם נגעו ממש בשיירי המאכלים, יש שהחמירו להכשירם בהגעלה במים רותחים או לפחות בעירוי של מים רותחים (אג"מ). וכן יש חוששים להחשיב את כל המדיח ככלי ראשון שעל האש, ואזי הכשרתו צריכה להיות בכלי ראשון שעל האש, ורק לגבי גוף המדיח שאינו נוגע בכלים אפשר להקל אבל לא לגבי המגשים (כ"כ הרב פויפר בקצוש"ע בשר וחלב ח"ב ביאורים ו' ז'). ומ"מ העיקר שהבליעה שם כדרגת עירוי, ולכן כשקשה אפשר להכשיר גם את התבניות בתוך המדיח. וכ"כ בס' הגעלת כלים יג, רכה-רכח. ועוד צריך לומר, שיש סוברים שגם בכלי ראשון אומרים כבולעו כך פולטו גם לגבי רמת החום של הבליעה, וממילא בחום הגבוה ביותר של המדיח אפשר להכשירו (עיין בשו"ע הרב תנא, כה, וספ"כ א, ד). ואם גוף המדיח מפורצלן, כתב באג"מ שם שאין לו הכשר. ובפסקי תשובה תנא, כה, שיש חוששים להכשרו מפני שיש בתוכו פלסטיק, ויש פוסקים שאין לפלסטיק הכשר, כפי שהביא בתנא, נג. אולם העיקר שאפשר להגעיל פלסטיק, שכן דעת רוה"פ, וזהו ספק דרבנן מפני שעוברים עליו עשרים וארבע שעות. וכן עיין בס' הגעלת כלים יג, שא, שדעת רוה"פ שאפשר להכשיר כלי פלסטיק. ועוד עיין בספ"כ ח, לב, שמצריך אבן מלובנת לעניין מדיח. וגם דעת הרב ליאור כדעה המקילה.
בשו"ע תנא, כ, כתב שרגילים לערות מים רותחים על השולחנות, מפני שפעמים נשפך עליהם מרק חמץ. ובמ"ב קיד הוסיף עפ"י מהרי"ו קצג, שהואיל ולפעמים מניחים על השולחנות פשטידות חמות, הרי שבליעתם ברמה של כלי ראשון, ולכן צריך עירוי עם אבן מלובנת. ובסעיף י"ז כתב שהדפים שעורכים עליהם בצק כל השנה צריכים הגעלה, מפני שמשהים עליהם הבצק עד שמחמיץ, והם דומים לבית שאור. והרמ"א כתב שהמנהג שלא להשתמש בשולחנות שרגילים ללוש עליהם בצק לצורך לישה לפסח, מפני שצריכים ליבון קל, וגם ולגבי בית שאור דעת הרמ"א בסעיף ט"ז שנוהגים להכשירם בליבון קל.
אלא שברור שיש הבדל בין השולחנות שלהם שהיו עשויים מעץ עבה וחזק שהיו עומדים בעירוי עם אבן מלובנת, לשולחנות שלנו העשויים מסיבית או סנדביץ עם ציפוי פורמייקה או פורניר ותחליפיהם. אלא שמעיקר הדין בשעת הצורך אפשר לילך אחר רוב תשמישו שהוא בצונן, ולכן כתב השו"ע לגבי שולחנות ש"רגילים לערות עליהם רותחין" ומשמע שאין בזה חיוב גמור. וגם לדעת הרמ"א החושש למיעוט תשמישו, אם ניצור בידוד בין השולחן למאכלי הפסח על ידי ניילון או נייר, אין חשש שיעבור דרכו טעם חמץ הבלוע בשולחן, ובמיוחד אם יקפידו שלא להניח ישירות על השולחן סירים רותחים, אלא בכל עת שמביאים סירים, יניחום על צלחת וכדומה. בנוסף לכך, הואיל והשולחנות רגישים יותר, אין מצוי שמניחים כיום סירים רותחים ישירות על השולחן, וממילא גם חשש בליעת החמץ ברמה של כלי ראשון רחוק יותר.
יש להסתפק אולי כיוון שאין שם רוטב והחלה הגיעה לחום שהיד סולדת בו הרי זה כבליעה באור, והכשרתה בליבון חמור, ובליבון חמור מכסה האלומיניום לא יעמוד. ומאידך אולי מפני שאין שם כמעט לחות, אין טעם החלה עובר כלל למכסה, כשם שאין הטעמים עוברים בין שתי מתכות חמות יבשות. והמנהג להקל, ואפשר לצרף כאן הסברה שהחמץ במשך השנה נקרא היתרא, והגעלה מועילה במקום שצריך ליבון (כמבואר בכללי הלכות הגעלה 6). ואחר שעברו עשרים וארבע שעות ספק זה מדרבנן.
בין המקילים שו"ת בית יצחק יו"ד א, מג, יב; מלמד להועיל או"ח צג; וכך הורה הרב פרנק; וכן ביבי"א ג, כד. ובשו"ת המהרש"ם א, קצז, מיקל בבשר וחלב ולעניין פסח מחמיר להכשירן בעירוי רותחים. ובשו"ת ציץ אליעזר ט, כה, כתב שמעיקר הדין די לשפשפן היטב, ויש מחמירים להגעילן בכלי שני או ראשון.
בשכנה"ג או"ח תנא, הב"י ל', כתב שמנהג העולם להשתמש בפורצלאן בפסח, אף שהשתמשו בו בכל השנה בחמץ, שהם כזכוכית. והוא לעצמו החמיר כדברי הרדב"ז, אבל לאחרים לא החמיר. גם בשאלת יעבץ א, סז, התיר. והפר"ח כתב, שגם המקילים היו מקילים בפורצלאן אמיתי, אבל עתה יש מזויפים שבולעים, ולכן לכו"ע צריך להחמיר. וכ"כ מחב"ר תנא, י. והובא בכה"ח תנא, שה. וכן פסק בקול מבשר א, פ. וכן המנהג. אבל בצירוף של ספקות נוספים אפשר להקל, כמובא בדברי האחרונים שנזכרו בס' הגעלת כלים יג, שסח. וביבי"א א, יו"ד ו; וח"ז יו"ד י.
פורצלאן שנשבר, רואים שמרקמו הפנימי מחוספס כחרס, ופניו החיצוניים חלקים. ויש כלי פורצלאן שחלקים בצידם הפנימי ומחוספסים בצידם החיצוני, ונראה שאם בלעו מצידם החיצוני לכו"ע דינם כחרס. וכיום רוב הצלחות מיוצרות מחול, ומרקמם קשה ודומה לזכוכית, אף כי יש מהם שאינם חלקים כזכוכית (אקרופל וכיוצא בהם). ופעמים רבות נשאלתי אם אפשר להכשירם בהגעלה אחר שהשתמשו בהם באיסור או בבשר וחלב. ונראה לענ"ד, שדינם כזכוכית, שכשהם נשברים רואים שהחומר הפנימי שלהם צפוף כעין הזכוכית ולא כפורצלאן. ודינם כדין כלי הזכוכית הטובים שעומדים בהגעלה, שכפי שיתבאר בהלכה הבאה, גם למנהג האשכנזים מקילים בשעת הצורך להכשירם מבליעת איסור. וכדי לצאת מהספק יש להכשירם בשלוש הגעלות (ואין להחמיר בשלושה מימות שונים), שלדעת העיטור מועיל גם לכלי חרס. ונראה שגם למנהג השו"ע, שכלי זכוכית אינם צריכים הגעלה, מ"מ בזה שהם פחות חלקים ויש ספק בהרכבם, נכון להכשירם בהגעלה שלוש פעמים. (לא נכנסתי לשמות הפרטיים של סוגי הצלחות, מפני שכל שנה מתחדשים הרכבים שונים, ודברתי בכלים שמרקמם דומה בקשיותם לזכוכית).
בין הפוסקים האשכנזים שהתירו כלי זכוכית שאפשר להגעילם בלא חשש שישברו הם: ר"ש קלוגר בשו"ת טוטו"ד מהדו"ג ב, כה, מהר"ם שיק יו"ד קמא, וכן בציץ אליעזר ט, כו, נוטה להתיר להגעיל כלי זכוכית, וכתב בשם הרב פרנק שפסק שאפשר להגעיל כלי פיירקס לקראת פסח, ויגעילם שלוש פעמים. ולדעתם גם לאלו הנוהגים כשו"ע ונוהגים להקל בכלי זכוכית, בכלי הזכוכית שעומדים בחום כלי ראשון, יש לחשוש שמרוב החום בלעו וצריך להגעילם. וכ"כ בשו"ת ישכיל עבדי ד, יד. ועוד עיין בס' הגעלת כלים יג, נט, בפירוט הדעות על זכוכית, ועל פיירקס יג, שעה. ולמעשה, האשכנזים נוהגים שלא להגעיל כלי זכוכית לפסח, ורק בשעת הדחק סומכים על הדעה המקילה. ובשאר איסורים נוטים להקל לסמוך על המקילים, וממתינים יממה מעת שהיה בהם מאכל חם, ומגעילים שלוש פעמים, שלדעת העיטור הגעלה שלוש פעמים מועילה אף לכלי חרס אחר יממה.
בעל החתם סופר (יו"ד קיג) סבר שצריך להכשירו בליבון קל. ורבי שלמה קלוגר החמיר שאין להכשירו אפילו בליבון, משום שעלול להזיק לכלי (טוטו"ד מה"ק קפג). ובעל הכתב סופר (יו"ד עח) התיר להכשיר בהגעלה שלוש פעמים. ובשעה"צ תנא, קצא, אחר שהזכיר דעת החתם סופר כתב שנהגו כמה גדולים להחמיר רק לגבי פסח. וכ"כ המהרש"ם א, נג. והאדר"ת פסק להכשירו בהגעלה, ורק לכבוד החת"ס כתב להגעיל שלוש פעמים (שלדעת העיטור מועיל לכלי חרס כשאינו בן יומו). וכ"כ ערוה"ש יו"ד קכא, כז. והרב אליהו כתב שאפשר להכשירם לפסח בהגעלה, וטוב להגעילם שלוש פעמים.
כתבו להקל בשו"ת חלקת יעקב ב, קסג; שרידי אש ב, קס; ציץ אליעזר ד, ו, ועוד רבים. וכ"כ בס' הגעלת כלים יג, שא. וספ"כ ט, כה, התחשב יותר בדעת המחמירים, וכתב שבהגעלה שלוש פעמים נראה שאפשר להכשירם לכל הדעות (צרף דעת העיטור שמתיר כלי חרס בהגעלה שלוש פעמים. אלא שבפשטות צריך להחליף את המים הרותחים בכל פעם. ועי"ש בהערה 10). ונראה שיותר נכון להמתין עשרים וארבע שעות, שאז הטעם הבלוע פגום, וחכמים הם שהצריכו הגעלה, וספק דרבנן לקולא.
גירסת הדפסה
קרא ב - word
שלח לחבר
