^ 1.. הטעם משום קרבן מבואר בירושלמי ריש פרק מקום שנהגו, וכ"כ תוס' ורמב"ם ורוה"פ. מדברי תוס' נראה שהאיסור מהתורה, אבל הרמב"ם ושאר הפוסקים כתבו שהוא מדברי חכמים. לאחר שנחרב הבית נראה שכולם מודים שהאיסור מדברי חכמים. והעיקר כטעם הראשון, ולכן אם חל ערב פסח בשבת, ביום שישי מותר לעשות מלאכה עד מנחה כדין כל שבת, למרות שההכנות לפסח וביעור חמץ מתבצעים ביום שישי. וכ"כ בבאו"ה תסח, א. דין איסור מלאכה בערב שבת מן המנחה מבואר בפסחים נ, ב, ונחלקו הראשונים אם הכוונה למנחה גדולה או קטנה, והואיל והדין דרבנן הלכה כמיקל (עי' שו"ע רנא, א, מ"ב; פנה"ל שבת ב, ח).
לגבי המנהג כיום בערב פסח לפני חצות, עי' מ"ב תסח, יב, כה"ח לב. ומעצם זה שהסתפקו על המנהג בירושלים, עולה בבירור שאין מנהג קבוע לאיסור, כי במקום שיש איסור אף לאורחים אסור לעשות מלאכה, וק"ו שלא יהיו מבני המקום שיעשו מלאכה. וגם בשאר המקומות, לא שמענו על מקום שכיום נוהגים בו איסור לפני חצות.
אמנם גם כשאין נוהגים איסור, לדעת שו"ע תסח, ה, עפ"י רמב"ם, רק לשלושה בעלי מלאכה מותר להתחיל לעבוד עד חצות והם: חייטים, ספרים וכובסים, שמלאכתם לקראת החג. ושאר המלאכות, אם התחיל בהן קודם בוקר י"ד והן לצורך הפסח - רשאי לגומרן עד חצות, ואם לא התחיל - אסור להתחיל בהן. ולדעת רמ"א עפ"י רוב הראשונים, וביניהם רש"י, ראב"ד, רא"ש, ר"ן, דין זה נכון למקום שאין נוהגים לעשות מלאכה (כפי שנהגו במקום הרמ"א), אבל במקום שנהגו לעשות מלאכה עד חצות (כמו אצלנו) - הכל מותר. וכן נוהגים אשכנזים. ואף במנהגי הספרדים יש דעות, ויש שהורו כרמ"א, עי' כה"ח לב. וספיקא דרבנן לקולא.
^ 2.. ההיתר לעשות מלאכת הדיוט בדרך ארעי אפילו תמורת תשלום מבואר בשעה"צ תסח, י, ובכה"ח כד. ובזה הוא קל יותר מחול המועד, שלדעת מ"ב בשעה"צ תקמא, כו, אסור בחול המועד ובערב פסח התיר, כפי שהוא מותר בערב שבת אחר זמן מנחה קטנה. אמנם שועה"ר מחמיר בזה גם בערב פסח.
כיבוס, אף שנזכר בין המלאכות הגמורות, לא הזכרתי, מפני שכיום כשהכיבוס נעשה במכונה יש ספק אולי יחשב כמלאכת הדיוט לצורך המועד, וכ"כ בשש"כ פרק מב הע' קלט. ובערב שבת לאחר המנחה מותר.
^ 3.. במ"ב תסח, ה, כתב שלכתחילה יגזוז ציפורניים לפני חצות, אלא שרבים התירו לגזוז ציפורניים אפילו בחול המועד, וכ"כ בשו"ע תקלב, וחזו"ע ח"ב עמ' פט-צא. וצחצוח נעליים התיר גם בשערים מצויינים בהלכה קיג, ו. ולעניין גילוח כן דעת הרב אליהו (קצוש"ע קיג, ה) שמותר להתגלח אחר חצות, והמהדרים יתגלחו לפני חצות. מי ששכח להסתפר לפני חצות ומראהו אינו מתאים כל כך לחג, רשאי להסתפר אצל ספר גוי, מפני שאיסור המלאכה חל על יהודי ולא על גוי. ואף שהיהודי קצת מסייעו, התירו כדי שיכנס לחג מסופר (מ"ב תסח, ה).
^ 4.. בירושלמי ר"פ ערבי פסחים יש שתי גרסאות, לפי גרסא אחת נהגו הבכורים לצום בערב פסח, וכן מובא במס' סופרים כא, ג (שנסדרה בסוף תקופת הסבוראים בא"י). וכן כתבו רמב"ן ור"ן. ולגרסא אחרת בירושלמי לא נהגו לצום, וכן גרסת ראבי"ה וכן דעת הגר"א. ובמאירי כתב שנוהגים באשכנז וצרפת לצום אך אין בה סרך הכרח, וכעין זה כתב בברכ"י עפ"י הראשונים, ולכן אפשר להקל בצום זה לסמוך על סיום. והמרדכי כתב בשם ר' יחיאל שמנהג הבכורים הוא רק שלא לאכול לחם ומיני מזונות, אבל מיני תרגימא כבשר, דגים, פרות וירקות מותר. ולמעשה כתב בשו"ע תע, א, שהמנהג לצום. אמנם בשעת הצורך כתב במ"ב ב, שעה"צ ו, שבכור שקשה לו מאוד לצום יכול לנהוג כר' יחיאל.
^ 5.. כפי שהוזכר בהערה הקודמת - מנהג זה אינו מוסכם על הכל. ואף לדעות שהוא מנהג מחייב הרי זה מדרבנן וספק דרבנן לקולא. ק"ו שיש סוברים שאין כאן מנהג מחייב כלל, וכך סבר הגר"א. ק"ו בזמננו שאין רגילים להתענות, וקיום מנהג התענית יפגע בקיום מצוות ליל הסדר, וכ"כ בשו"ת עולת שמואל נ"ח. לכן אנו נוהגים לסמוך על סיום מסכת, ובזה מתעוררים הבכורים לזכור את עניינם שהם מקודשים ומוטלת עליהם אחריות, וכעין זה כתב בשו"ת ערוגת הבושם קלט.
גם בסיום ספר נביאים בעיון אפשר לעשות סעודת מצווה (אג"מ או"ח א, קנז). וכן נראה שכל מי שמסיים חלק בשולחן ערוך או ספר חשוב אחר יכול לעשות סעודה, כי ביסוד הדבר לא הגדירו דווקא מסכת בבלי, עי' חוות יאיר ע. אלא שאם הסיום הוא חשוב לפי המקובל אצל הלומדים, כל המשתתפים בסיום זה פטורים מהצום. וכאשר הסיום חשוב ללומד אך אינו נחשב כל כך בעיני הכלל, רק המסיים עצמו יכול לעשות סעודה ולפטור את עצמו מהצום. לפיכך, מי שמתחיל ללמוד, ועדיין קשה לו ללמוד מסכת משנה בעיון, כבר בלימוד פשוט של מסכת משנה או ספר קודש אחר יכול לערוך סעודת סיום, אבל אחרים אינם נפטרים בסיום שלו (עי' יבי"א או"ח כו; פס"ת תע, ט).
^ 6.. לרא"ש ולרז"ה, האיסור מתחיל מחצות היום. למהר"ם חלאוה וכן פרש המגיד משנה את הרמב"ם ולתשב"ץ, האיסור מעלות השחר. לאורחות חיים, מעת בדיקת חמץ בליל י"ד. למעשה, פסק הרמ"א מעלות השחר, וכן מוסכם על רוב האחרונים. אמנם הבן איש חי צו כו מחמיר מליל י"ד.
^ 7.. יש אומרים שכל מצה שאינה כשרה למצת מצווה מותר לאכול בערב פסח, וכן דעת מאירי ורבי ישעיה מטראני וריב"ש ת"ב. ויש אומרים שכל שיש בה טעם מצה אסורה ואפילו אם היא עצמה אינה ראויה למצווה, וכך נראה מכמה ראשונים שהתירו מצה עשירה בלבד, היינו קמח שנילוש במי פרות (ר"ת בתוס' פסחים צט, ב, רא"ש, מרדכי, תשב"ץ ומהרש"א). (עי' לעיל ח, א). ואם פוררו מצה ולשו אותה בדברי מתיקה או בשמן, בין אם אפו ובין אם לא אפו, יש סוברים שכל זמן שברכתה 'המוציא' אסור, ואם נשתנתה לברכת 'מזונות' מותר, ודין זה מבואר בשו"ע או"ח קסח, י. ושיטת המחמירים, שכל פירורי מצה אפויים, כעוגות ועוגיות, אסור לאכול בערב פסח, מפני שיש להם שייכות עדיין לברכת 'המוציא', שאם יאכלו מהם שיעור סעודה דינם כדין פת הבאה בכיסנים וברכת 'המוציא', וכ"כ בעולת ראיה ח"ב עמ' רמג סעיף כב. ואם בישלו את המצה, אף שהיא כזית וברכתה 'המוציא', כיוון שנשתנה טעמה, מותר לאוכלה בערב פסח. וכך סובר מ"ב תעא, כ, ושעה"צ יט. ויש מחמירים, עי' להלן יד, 1, וביחו"ד א, צא הערה י. מ"מ לכל הדעות פירורי מצה פחות מכזית שבישלום מותר לאכול בערב פסח וכך כתבתי למעלה.
^ 8.. סוף ארבע שעות לפי המ"א הוא כ-24 דקות לפני זמן הגר"א, עי' פנה"ל תפילה יא, 14, ורבים טועים בזה.