בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויקהל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

שמחה בת חנה

יכין ובועז

שלמה המלך הוסיף בחצר המקדש שני עמודים גבוהים מעוצבים ומקושטים – יכין ובועז; השעור עוסק בנסיון להסביר מה פשרם ומה פשר שמותיהם.

undefined

אדר א' התשס"ה
4 דק' קריאה
חכמים תקנו לנו לקרא כהפטרת פרשת ויקהל בפרק ז בספר מלכים א. פרק זה מתאר בעיקר את התוספות שהוסיף שלמה המלך בחצר המקדש, כל התוספות היו עשויות נחושת. עמדו שם:
1. שני עמודים גבוהים מעוצבים ומקושטים – יכין ובועז. 2. ברכת מים - הים של שלמה. 3. בסיס הברכה – שני עשר בקר. 4. עשרה כיורות – לצורך קידוש ידים ורגלים קודם הכניסה לשרת בקודש. 5. עשר מכונות – בסיסים, לעשרת הכיורים.

כל התוספות הללו היו גלויות לעין כל, שהרי עמדו בחצר המקדש שהייתה פתוחה לכל (על פי כללי מורא וכבוד מקדש). אחת השאלות הקשות בהקשר לתוספות אלה היא השאלה מה היה המקור עליו סמך שלמה המלך בבנייתם. בספר דברי הימים א מצוי תקציר של מגילת המקדש שכללה את ההוראות הנבואיות שקיבל שלמה מדוד שקיבל משמואל הנביא. כך מסכמת המגילה את הדברים :
"וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם וְאֶת בָּתָּיו וְגַנְזַכָּיו וַעֲלִיֹּתָיו וַחֲדָרָיו הַפְּנִימִיים וּבֵית הַכַּפֹּרֶת: וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ לְחַצְרוֹת בֵּית יְקֹוָק וּלְכָל הַלְּשָׁכוֹת סָבִיב לְאֹצְרוֹת בֵּית הָאֱלֹהִים וּלְאֹצְרוֹת הַקֳּדָשִׁים...: הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְקֹוָק עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (דברי הימים א כ"ח יא-יט).

תוכניות אלה הועברו כנראה באותו לילה נורא הוד, בו נפגשו שלשלת הענקים, שמואל שאול ודוד, בביתו של שמואל הנביא ברמה. לילה בו עסקו הם בנבואה בעניין "נויו של עולם"=בית המקדש. עיון בפסוקים מגלה שאין ולו רמז לתוספות אלה, והתשובה לכך היא כנראה ששלמה בחכמתו (עיין רד"ק מלכים א' ז' לג ודו"ק) ראה לנכון לבנות תוספות עצומות אלה שהכתוב מתארם בדרך זו "לֹא הָיָה מִשְׁקָל לִנְחֻשְׁתָּם כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה" (ירמיהו נ"ב כ).

ננסה הפעם להבין את התוספת הראשונה – יכין ובועז. נסיונות רבים נעשו בנסיון להסביר מה פשרם ומה פשר שמותיהם.
המיוחס לרש"י על דברי הימים מביא בעקבות המדרש שני פירושים:
1. "יכין ובועז - יכין על שם מלכות בית דוד שנמשל לירח כדכתיב כירח יכון עולם (תהלים פ"ט):בועז - כנגד השמש שהוא יוצא בגבורה ועוז שנאמר ישיש כגבור לרוץ (תהלים י"ט)"
2. "חירם שהיה מבני דן עשה את העמודים קרא את האחד יכין על שם אביו שמשון שנאמר בו (שופטים ט"ז) וילפת שמשון שני עמודי התוך (וגו' נכון וגו') ושלמה קרא לשני בועז ע"ש זקנו בועז" (דברי הימים ב ג' יז).
הרד"ק מסביר ששמות העמודים היו לסימן טוב. יכין שיכון הבית לעולם ובועז שיתן הא-ל בו העוז והקיום.
הרלב"ג טוען שהכל נעשה על פי תורת הסוד. בכיוון מעין זה מפרש גם המלבי"ם. לשיטתו העמודים ושמותיהם רומזים לשתי דרכי הנהגת העולם של הבורא. בועז רומז לדרך הטבעית- חוקי הטבע שנקבעו מששת ימי בראשית. לעומתו יכין רומז להנהגה הניסית שיעשה ד' לפי הצורך והמצב.
מורנו ורבנו הגאון הרב שאול ישראלי זצ"ל קרא לאחד מספריו העוסק בהלכות "תורה ומדינה" בשם "עמוד הימיני". בהקדמה לספר מבאר הוא מדוע בחר בשם זה (ולא רק בגלל הרמז לשם אביו הי"ד). נביא כאן את דבריו החשובים שלא איבדו מהרלוונטיות שלהם גם כמעט ארבעים שנה מיום כתיבתם והם מאירים את דרכנו גם כיום. וז"ל:
"ובבנות שלמה את בית האלקים הקים עמודיו שנים: עמוד הימיני – יכין, ועמוד השמאלי – בועז. סמלים לשמש ולירח, אשר אף הם אינם אלא סמלים – הירח, כנגד מלכות בית דוד, כדברי חז"ל, והשמש – כהמשך עקבי לדבריהם (ואשר משום מה סתמוהו) – כנגד מלכות התורה, אשר על תופסיה נאמר "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"; 'בועז' – בו עוז, ואין עוז אלא תורה (עי' זבחים קט"ז ורש"י שם).

שני עמודים אלה – תורה ומלכות ישראל, הם הם שעליהם ישען בית המקדש של מטה ושל מעלה כאחד. מלכות בית דוד נמשלה לירח, ןכנסת ישראל לירח היא מונה (חולין ס). כי זאת תכונתו, וזאת תכונתם – שאין לו משלו ולא כלום, שיודע ומכיר שאין לו משלו ולא כלום. ומתוך ידיעה זאת מקבל עליו עול מלכות שמים, "למען ילמד ליראה את ה' אלקיו". ומתוך קבלת עול זו משתחרר מקבלת כל עול אחר – שאין על גביו אלא ה' אלוקיו (הוריות י"א). ומכיון שרואה את עצמו כטפל ואת העמוד השני הוא 'בועז' – בו עוז-תורה – כעיקר, מגיע ומביא העולם כולו יחד עמו לכלל תכליתו, ובזה גופא הופך הוא להיות העיקר (הימני לעולם חשוב, רש"י ברכות כ"ח).

מאבק עז נטוש בתקופה זו במדינה, על דמותה ועל זיקתה לעבר המפואר של האומה. העמוד הימיני 'יכין' עומד בסכנת התמוטטות, ח"ו. רועי תוהו מלעיטים את העם בסיסמאות שוא אשר תכנם הכללי הוא "ככל הגוים בית ישראל". וחינוך זה ללא תורה וללא אמונה כבר הבשיל פרי באושיו בפריעת כל חוק מוסר, בריב אחים, בליבוי וטיפוח יצרים אפלים, בהתפרעות והתבהמות של חלקים גדולים מן הצבור, ובמיוחד של הנוער, אשר אליו תלויות עיני האומה, ובו תקוות עתידה בארץ ובגולה. מנהיגים מתגלים בנוולותם, ובנכונותם להפקיר כל עניני האומה, ובלבד, שיבואו על סיפוקם יצרי הכבוד והשלטון שלהם. תנועות חברתיות אשר חרתו על דגלם התמסרות לצרכי האומה, לאורח חיים של צדק ויושר, להקמת חברה החיה בצניעות, ביושר לבב ודאגה לזולת, הפכו למתחרות זו עם זו בזכיה בנתח שמן של תקציבי המדינה, והבטחת חיי רווחה לבעלי מרפקים שבהם על חשבון העם, ואין אומר השב.

אולם אל יפול רוחנו... חזקה על נצח ישראל כי לא ישקר, ועוד עור תתעורר רוח האומה אשר בריתה עם אלקיה לא תופר לעולם. ואכן לפנינו תופעות מרנינות של דור צעיר הנמשך בדביקות ללימוד התורה ולקיום מצוות מתוך הכרה ושמחה. הולך ורב מספר הישיבות הקטנות עם הגדולות, וקול תורה משתפך ומתרונן ברחובות עיר ובחוצות קריה. ואיתנה אמונתנו, שבהתחזק ה'בועז' הוא עמוד התורה בגבורה ובעוז, יתחזק ויתאושש לעומתו גם ה'יכין' הוא עמוד המלכות, להכין ולכונן כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו.

נתפלל כולנו שאכן מגמות אלה רק ילכו ויתחזקו.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il