ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- חבל קטיף
- שיחות לפני הגירוש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- א"י נקנית ביסורים
אמונה במבחן
אפשר להיחלש בגלל משברים ואפשר גם להתחזק; אדם חזק ומלא אמונה יגייס מתוכו כוחות חדשים כדי להתגבר על משבר; להתחזק עוד לפני בוא הצרה; להתחזק בקביעות עיתים לתורה, בבניית המשפחה ובקירוב רחוקים; הבוגדים בבני עמם יבגדו גם במשפחתם ובעצמם; כאשר מדברים על הרס וחורבן - כמה טוב להוסיף חיים.
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
אשר בן חיים
אנחנו עוברים משבר בתקופה האחרונה. ממשלת ישראל מתכננת להחריב יישובים מפוארים ולגרש מתנחלים יקרים מבתיהם. מפעל ההתיישבות הקדוש שעמלנו להקים נמצא תחת איום. ציבור רחב אינו מבין אותנו, ויש שאף שמחים לאידנו.
התקשורת יחד עם גורמים שלטוניים עוסקים בהוצאת את דיבתנו רעה, כאילו אנחנו אלימים, גסי רוח, עוסקים באיזה פולחן אדמה. ואנחנו הרי יודעים שאנו לא כאלה. איננו מושלמים, אבל בוודאי הננו טובים, מוסריים וצודקים מכל אלה שמשמיצים אותנו.
ימים יוכיחו זאת, אולם בינתיים אנו נמצאים במשבר גדול. עמל של קרוב לשני דורות נמצא תחת איום חמור. גם אם בעזרת ה' נינצל מגזירת חורבן היישובים, המשבר הנוכחי הוא עובדה.
כיצד נעבור את המשבר? האם נצא ממנו מחוזקים או מוחלשים?
משבר יכול לחזק ולהחליש
משבר יכול לחזק ולהחליש. הוא יכול לשבור והוא יכול להוליד, כאשה היושבת על משבר הלידה.
כאשר האדם שעובר את המשבר חזק בבסיסו, המשבר יחזק אותו. הוא יוציא מתוכו כוחות נוספים, הוא ידרוש ממנו להיות יותר עמוק ויותר חד. למרות הכאב, המשבר ימלא אותו בחיוניות, ומתוך כך הוא יצליח לפרוץ לאופקים חדשים, גבוהים יותר.
אבל כאשר בא משבר על אדם חלש, הוא מחריף את ספקותיו ומחליש את אמונתו בה' ובעצמו. כוחות החיים שבו ידעכו, ויישאר בו תסכול מריר שיבוא לידי ביטוי בכל תחומי חייו. אם קשריו עם אשתו היו רעועים - נישואיו יתפרקו, כי לא תהיה בו חיוניות לתת בהם משמעות, וכבר לא יישאר טעם להמשיכם. אם לפני המשבר לא ידע כיצד לדבר עם ילדיו, אחרי המשבר לא יצליח בכלל לדבר עמם. לא יהיה לו מה לומר להם. כל שיחה עימהם תהיה מלאת תסכול ותסתיים בפיצוץ.
הכול תלוי בטיב האישיות
הכול תלוי בטיב האישיות. אדם שמלא אמונה וחיוניות, מתחזק מכל דבר. אם פיטרו אותו מהעבודה, למרות הכאב והעלבון לא יישבר, אלא להיפך: בעקבות הפיטורים יחשוב לעומק מה הכיוון המתאים לו, ומתוך כך ימצא לעצמו עבודה יותר טובה. ואם לא פיטרו אותו, ימצא דרכים להתקדם בעבודתו.
ואם הוא אדם שאמונתו חלשה, אם יפוטר - יישבר ויתקשה מאוד למצוא מקום עבודה חדש. הוא יחשוש שמא לא ירצו בו, ולכן יתעצל מלחפש עבודה. ואף לאחר שימצא עבודה הוא לא ישקיע בה, מתוך חשש שממילא יפטרוהו לבסוף, ולמה לו להשקיע את עצמו בעבודה לחינם. ולבסוף אכן יפטרוהו שוב, כי היה עצלן ורשלן.
כך גם בחיי המשפחה. אדם מלא אמונה שזכה לברכה וילדיו נולדו בקלות, ישמח בהם ויגדלם לתורה ולמצוות. ואם נגזר עליו שימתין שנים ארוכות עד שיזכה לפרי בטן, יעמיק בנפשו וילטש את אופיו, עד שלבסוף יוכל להבין דברים שאחרים לא מבינים, ולבסוף כשיגדל את ילדיו ייתן להם חינוך עמוק ורגיש יותר.
אבל אם אמונתו חלשה - לא ישמח ויודה לה' אם ילדיו ייוולדו בקלות, כי יטען שממילא לכולם נולדים ילדים, ואין בזה דבר מיוחד. ולהפך, עוד יהיו לו תלונות על ילדיו וימצא בהם פגמים שונים, ויתמרמר שהטיפול בהם קשה ומייגע. ואם לא יזכה במשך שנים לפרי בטן, יתמרמר ויטען: מדוע לכולם נולדים ילדים ורק לו לא. הוא לא יהיה יותר עמוק אלא רק יותר מתוסכל. ולאחר שיזכה לילדים, יוציא עליהם את כל מררתו.
הקב"ה נותן לפנינו את הבחירה: אם נתמלא באמונה וחיוניות, נדע לקבל את הנהגתו ולהתחזק.
להתחזק לפני הצרה וצריך אדם להתחזק לפני בוא הצרה, מפני שאחר שהצרה כבר באה קשה מאוד להתחזק. אז מתחילה המערבולת, ומי שלא הכין לעצמו כוחות לעמוד כנגדה עלול ליפול.
ועיקר ההתחזקות היא בלימוד תורה, שמתוך לימוד התורה אדם מבין את חייו ואת דרכו, ויודע להתבונן באירועים שעוברים עליו ולהוציא מהם את הטוב.
וכמו שאמרו חז"ל (ברכות סג, א):
"אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: כל המרפה עצמו מדברי תורה - אין בו כוח לעמוד ביום צרה, שנאמר (משלי כד): התרפית ביום צרה - צר כחכה (כוחך)". "אמר רב אמי בר מתנה אמר שמואל: ואפילו מצוה אחת".
כלומר אפילו אם התרשל במצווה אחת, כאשר יגיעו ימי צרה, יתכן ויצטרך להתחזק בדיוק מאותה מצווה, אבל כיוון שהתרשל בקיומה, לא יוכל להתחזק.
ומכל מקום, כל עוד אדם חי, יכול הוא לחזור בתשובה. ואפילו שכבר הגיעה אליו הצרה, יכול לבקש מהקב"ה שיעזור לו להתחזק בתורה ובמצוות, ומתוך כך יקבל כוח לעמוד ביום צרה ולצאת מחוזק, ואח"כ ישלים את מה שהחסיר בתורה ובמצוות.
התחזקות הציבור
בעזרת ה', הציבור ככלל ייצא מהמשבר מחוזק. יש בידינו תורה, אמונה וחיוניות, ועל כן יש להניח שהמשבר לבסוף יחזק אותנו. ובמיוחד שה' עשה עמנו חסד ושלח לנו את מרן הרב קוק זצ"ל, שמכוח תורתו המאירה אפשר לצלוח מכשולים ולבקוע מחסומים, ולגלות אורות מאופל.
עם זאת, אסור שנהיה שאננים. ככל שנדע יותר להפיק לקחים, לתקן את מה שצריך, להעמיק בלימוד התורה, ובמיוחד בתחומים שיכולים להאיר ולהדריך את החיים הציבוריים והרוחניים, כך נוכל לעבור את המשבר הזה מהר יותר, ולצאת ממנו מחוזקים יותר.
התחזקות היחיד
אולם המשבר אינו רק ציבורי: הוא נוגע גם לחייו של כל יחיד, הוא משפיע על מצבו הרוחני והנפשי של כל מי שקשור לחזון שיבת ציון. הוא פוגע אמנם יותר במתנחלים היקרים, אבל הוא פוגע גם בכל המעגלים הרחבים שסביבם. ועלינו להתחזק. להתמלא בחיוניות. אם נדמה שדרך אחת חסומה בפנינו, עדיין ישנן דרכים רבות להתחזק, ומתוך ההתחזקות בהן נוכל אח"כ להכריע את המערכה.
מי שתקיף באמונתו ויסודו חזק, מתוך הלחץ שלוחצים אותו הוא מתחזק ומחפש דרכים לפרוץ ולצמוח. ומי שחש חולשה ועצב מדכא, יחזק עצמו באמונה שאשריו שהוא זוכה להיות עצוב על דברים טובים, ויידע כי עדיין הדרך רבה לפנינו, ועוד אתגרים רבים ונפלאים לפנינו.
זה הזמן להוסיף בקביעות עיתים לתורה ובקירוב רחוקים. זה הזמן להוסיף צדקה וחסד. וזה הזמן לטפח את המשפחה, להרבות באהבה ורעות בין בני הזוג, לתת יותר תשומת לב לילדים ולהורים.
מי שיכול, זה זמן מצוין לעסוק בהרחבת המשפחה, ילדים וחתונות, ככוכבי השמים וכעפר הארץ לרוב. כנגד הרצון לצמצם את החיים בארץ חיינו, עלינו להשתדל להרחיבם ולהגדילם.
האם דרך רשעים צלחה?
אשרי מי שזוכה לבחור בחיים. בעצם בחירתו הנכונה כבר זכה להיות צדיק. ולעומתו, הציבור שחוטא היום בתמיכה בהחרבת הישובים, בנוסף לכל הצרות שהוא ממיט על הכלל, בפגיעה בכבוד ישראל וביטחונם, הוא גם בדרך כלל מעניש את עצמו. התכונה של חוסר הנאמנות אינה מתבטאת רק ביחסם כלפי התורה העם והארץ. הם גם אינם נאמנים לבני משפחתם ולעצמם. גם את ברית הנישואין הם מרבים להפר, גם את צו החיים להעמיד לעצמם צאצאים הם מפירים.
לעומתם, הבוחרים בחיים יזכו לראות בנים ובני בנים ונינים עוסקים בתורה ובמצוות, ויזכו לראות את צאצאיהם יורשים את הארץ.
פרו ורבו
יש שאינם אוהבים את הדיבורים על מצוות "פרו ורבו". אולם מנגד, לרבים צומחת תועלת מכך. רבים אינם יודעים, אבל במחקרים רבים נמצא כי הדבר שאנשים מבוגרים מצטערים עליו ביותר, הוא על שיש להם פחות ילדים מכפי שהיו רוצים.
כשהיו צעירים - עסקו במרוץ אחרי דברים חולפים. הילדים הפריעו להם לעבוד עוד קצת שעות כדי לממן עוד טיול; הם גם נדנדו והפריעו להם להתרכז בצפייה בטלוויזיה, ולכן העדיפו שיהיו להם פחות ילדים. אבל אחר שהתבגרו הם הבינו מה באמת חשוב בחיים, והצטערו שלא השקיעו יותר בהגדלת המשפחה ובטיפוחה.
לפעמים נדמה לאדם שאין לו כוח לעוד ילד. ואזי אם כבר קיים את המצווה מדאורייתא (בבן ובת) ומדרבנן (לפי הט"ז בעוד בן ובת), יכול לפטור את עצמו, שכן חשוב מאוד שאדם יחיה בשמחה, שמתוך כך הוא יכול להתחזק באמונה שלמה. אבל השאלה היא האם הוא לא יהיה שמח בעוד ילד מפני שהוא מפונק מדי, או מפני שבאמת אין בו כוח לגדל עוד ילד בשמחה. מתוך משבר אפשר להסתכל על החיים באופן יותר בהיר וחד, ומתוך כך להבין יותר מה חשוב, ולקבל כוח לגדל עוד ילדים בשמחה.
כאשר מדברים על הרס וחורבן, כמה טוב ומשמח לדעת שהחיים נמשכים, מתגברים ומתעצמים. וכבר אמרו שההיריון הוא אחד מהדברים שגם כאשר לא עושים שום דבר, מתקדמים והולכים.
ומהרה יתקיימו בנו דברי הנביא (יחזקאל לו, לז-לח): "כה אמר ה' אלוקים עוד זאת אידרש לבית ישראל לעשות להם - ארבה אותם כצאן אדם. כצאן קודשים, כצאן ירושלים במועדיה, כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'.
------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.
ניווט מהיר
חיפוש שיעורים

אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א ממשבר התעוררות אל אמונה גדולה
אורות התחיה - פסקה ז'
השיעור עוסק בהתעוררות הלאומית ובתהליך שיבת ציון מתוך כתבי הרב קוק, ומסביר כיצד המשבר הרוחני המתלווה אליה הוא שלב מעבר בונה. דרך התבוננות מעמיקה והרחבת הדעת, עם ישראל נקרא להתעלות מעל אמונה מצומצמת ומפוחדת לעבר עבודת השם שלמה, אמיצה וגדולה בארצו.

מאמרים נוספים בארץ אגדה צרעת דויד - ומלחמתו באדום
בתלמוד הבבלי מסופר שדויד הצטרע ששה חודשים והסנהדרין פירשו ממנו. מדובר בצרעת סמלית והבבלי מרומז לשיטה בירושלמי שדויד נלחם באדום בניגוד לדעת הסנהדרין. הרמב"ן פסק כשיטה זו, אך הרמב"ם דחה אותה.

ויצא זריזות, התחדשות וקידוש השם בעולם
שיחת מוצ"ש פרשת ויצא
השיעור עוסק בחשיבות גיוס כל כוחות הנפש להתגברות על קשיים רוחניים, תוך לימוד ממידת הזריזות וההתחדשות התמידית של הנמלה על פי תורת הרב חרל"פ. בהמשך, השיעור מציג את משנתו של הרב צבי יהודה קוק על הערך העליון של קידוש השם הלאומי, ומסביר מדוע תלות במיעוט נוכרי בהנהגת המדינה מהווה פגיעה בכבוד ישראל ובמלכות השם.

מדינה וממשלה קידוש השם או ממשלת מיעוט? למה הרב צבי יהודה זעק?
מתוך שיחת מוצ"ש פרשת ויצא
הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א בהתייחסות לסוגיה הפוליטית של בחירת בעלי תפקידים והקמת ממשלה בישראל בהישענות על מיעוטים, מתוך נקודת מבט תורנית והיסטורית. הרב מביא את דבריו של הרב צבי יהודה הכהן קוק מתקופת ממשלת המיעוט שלאחר מלחמת יום הכיפורים, ומסביר את תפיסתו שלפיה שלטון יהודי עצמאי שאינו תלוי באחרים הוא יסוד מרכזי בקידוש השם ובכבוד ישראל.

שם משמואל על הפרשה יעקב אבינו ושעבוד ארבע מלכויות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ו)
השיעור עוסק במשנתו של בעל ה"שם משמואל" המבארת את חלום סולם יעקב ואת משמעות הברית שנכרתה עמו, שבמסגרתה קיבל יעקב על עצמו ועל זרעו את תפקיד בירור הטוב ותיקון העולם מתוך שעבוד ארבע המלכויות. דרך הקבלה למדרשים ולספר הזוהר, המרצה מסביר כיצד ההתמודדות של ישראל בגלות – ובפרט צרותיו של יעקב בבית לבן כדוגמה מוקדמת לגלות בבל – מהווה תהליך הכרחי של הפרדת הטוב מהרע וזיקוק הקדושה עד לגאולה השלמה

ויצא יעקב אבינו: בין שמיים לארץ
פרשת ויצא
השיעור עוסק בדמותו הייחודית של יעקב אבינו המשלב בין עולמות הרוח והתורה העליונים לבין עשייה ארצית, כישרון מעשי והתמודדות עם קשיי הגלות. דרך התבוננות בחלום הסולם ובנישואיו לרחל ולאה, מוסבר כיצד שילוב זה מניח את היסודות לבניין עם ישראל ומהווה דגם להתמודדות של האומה לאורך הדורות.

שם משמואל על הפרשה עיקר וטפל בעבודת ה' ובחיי האבות
שם משמואל על הפרשה - ויצא (תרע"ג)
השיעור עוסק בחששו של יעקב אבינו מפני אחיו עשו ומפני הכישוף והטומאה שבבית לבן הארמי. על פי פירוש ה"שם משמואל", ההתמדה והשקיעה המוחלטת בלימוד התורה בבית המדרש של שם ועבר הן אלו שהעניקו ליעקב הגנה רוחנית והתעלות מעל כוחות הטבע והכישוף.

שמונה פרקים לרמב"ם דרך האמצע וחטא אדם הראשון
שיעור 8
השיעור עוסק במשנתו של הרמב"ם לגבי דרך האמצע ובפער שבין "המושכלות" (אמת ושקר אובייקטיביים) לבין "המפורסמות" (טוב ורע יחסיים ומוסריים) בעקבות חטא עץ הדעת. דרך ניתוח פרשת בראשית ומגילת אסתר, מוסבר כיצד החטא יצר את ההבחנה הסובייקטיבית ואת התודעה המוסרית בעולם האנושי.

תורה ומדע חירות אמיתית: בין שיעבוד לצמיחה
השיעור עוסק בהגדרת מושג החירות, ובוחן את ההבדל בין חופש פיזי חיצוני לבין חירות פנימית ותבונית המשחררת את האדם מדחפים, מהתמכרויות וממגבלות החומר. דרך משנתם של הכוזרי, המהר"ל והרב קוק, מוסבר כי חירות אמיתית אינה מתמצה בניתוק מוחלט מהעבר, אלא בבחירה חופשית להתחבר לתורה ולצמוח מתוך המהות הפנימית של האדם

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א מידת ההשתוות והכבוד הרוחני האמיתי
טהרת הנפש והמידות י"ז - י"ח
השיעור עוסק בהתמודדות עם מידת הגאווה והזלזול באחרים, שלעיתים צומחים דווקא מתוך תחושת גדלות ועלייה רוחנית, וצורך לזכך אותם באמצעות תשובה וענווה. בהמשך נבחנת מידת ההשתוות כדרגה עליונה שבה האדם אינו מושפע משבח או מגנאי חיצוני, וזוכה לכבוד רוחני אמיתי הנובע מערכה הפנימי של התורה והנשמה.

יסודות הש"ס כללי ספקות בהלכות השבת אבידה
השיעור עוסק ביישום כללי הספקות ההלכתיים (כגון "ספק דאורייתא לחומרא", "ספק ממון לקולא", חזקה ורוב) בהקשר של מצוות השבת אבידה. במהלך הדיון נבחנת השאלה העקרונית והמחלוקת בין הראשונים (הרא"ש מול הרמב"ם) האם מצוות השבת אבידה מוגדרת כדין איסור והיתר או כדין ממונות, וכיצד הגדרה זו מכריעה במקרים של ספק בבעלות או בייאוש.

רביבים ספר חדש: תורה, עם וארץ
בחסדי ה' יצא לאור במסגרת 'פניני הלכה' ספרי החדש 'תורה עם וארץ' | נוכחתי לדעת שאצל רבים הדרכת התורה בעניינים של תלמוד תורה, עבודה, מדע, יישוב הארץ וצבא - אינה מבוררת ומבוססת כראוי | אחר פגישה עם רבנים בארצות הברית גמלה בליבי ההחלטה ליצור את הספר | זאת כדי לבאר את ההשקפה השלמה של התורה על החיים | מגמת ספר זה לבאר שהתורה היא חיינו ואורך ימינו, וממנה שורה ברכה לחיי ישראל בארצו, ומתוך כך תימשך ברכה לתיקון העולם כולו

ויצא מסע הנשמה: תפילה, תורה ושליחות
פרשת ויצא
השיעור מתחקה אחר מסעו של יעקב אבינו מבאר שבע לחרן כמשל לירידתה של כל נשמה לעולם הזה ולשליחותה לבנות את "בית ישראל". דרך סיפור חלום יעקב והמפגש עם "המקום", מוסבר כיצד ההתעצמות בתפילה ובלימוד התורה מעניקה לאדם כוח רוחני להפוך את המציאות החומרית למשכן להשראת השכינה.

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת ויצא תשפז
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וְאֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן מֵעַל פִּי הַבְּאֵר וַיַּשְׁקְ אֶת צֹאן לָבָן אֲחִי אִמּוֹ. מה הטעם שבפסוק זה נכתב ג' פעמים אֲחִי אִמּוֹ. האם באמת הסכים יעקב לעבוד עבור רחל בפעם הראשונה והשניה בשווה? שבע שנים מלאות פעמיים. מה הטעם שלאה לא הודתה לקב"ה בג' לידות הראשונות עד לידת יהודה. מה הטעם לכתיבת שתי אותיות שי"ן בשם יִשָּׂשכָר בעוד שהוגים רק אחת.












