ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אמור
סגולה זה עוד לא הכל!
ככל שהדרגה יותר קדושה כך 'הוראות השמירה' של הקדושה הזו יותר קפדניות; קדושת הזמנים של ימינו באה, כקדושת הכהונה, באופן עליון, כפי שכהן מרובה בהקפדות לשמור על סגוליותו, כך גם בכלל העם אנו מצווים לשמור על מהלכי הגאולה ולא להחמיצם.
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
נקודת המוצא של תחילת הפרשה היא שלכהנים ישנה עדיפות מולדת, קדושה שאינה תלויית מעשה. כיון שכן יש להם מסכת הלכות והקפדות שנועדו להתאים אותם למעמדם: היזהרות מטומאות, הרחקת בעלי מומים מעבודות מסויימות ועוד.
אכן, לא רק להם, גם לכל יהודי יש קדושה, אלא שלכהן יש קדושה על גבי קדושה.
זה אינו צריך לגרום לכהנים לחיות מתוך חיוך תמידי זחוח על פניהם. בתפיסה קטנונית משהו, יכול בעל הסגולה לחוש עליונות כלשהיא על פני החסר אותה, בבחינת 'יש לי מה שאין לך', 'אני יותר חשוב או קדוש'.
להיפך. הכלל הוא, שככל שהדרגה יותר קדושה כך 'הוראות השמירה' של הקדושה הזו יותר קפדניות. כך זה לגבי כהן, לגבי המקדש, לענין ארץ ישראל, לגבי הימים המקודשים בשנה ובכלל לגבי כל יהודי. זאת לעומת מערכת השמירה הדלילה של גוי הזוקקת שמירה רק על שבע מצוותיו. (ר' בדרוש הראשון בספר 'ערבי נחל' לרבי דוד שלמה אייבשיץ)
עובדה זו, שבעלי הסגולה אינם יכולים לשקוט על שמריהם הינה בעלת השלכות חשובות על הפרט ועל הכלל.
הפן ההיסטורי
התרגלות להבנה זו מחייבת תשומת לב.
הפער בין ערכים המושגים כתוצאה של מאמץ לבין ערכים המונחלים 'מלמעלה', המוטבעים בטבע, יכול לבלבל. כשאדם מתייגע על מנת להשיג את תאריו, הוא יודע שהתרשלות תוכל לקחת ממנו את הישגיו. לא כן איש הסגולה. הוא יודע שערכו מונחל לו ממרומים. אצלו, הפיתוי הינו גדול לחשוב שכיון שכך הוא אין לו צורך בשמירה יתירה.
אך כפי שהכהן אינו פטור משמירה יתירה אלא אדרבא, הוא יותר מצווה עליה, כך הדבר נוהג לגבי העם כולו, במיוחד בעת גאולתו.
זמננו זמן של גאולה הוא. הארץ הקדושה הולכת ונבנית, מתיישבת ומתפתחת, ובני האומה הולכים ומתלקטים מנפוצותיהם.
מבין שני אופני הגאולה האפשריים, זו שבזכות וזו שבחסד, 'בעתה או אחישנה', אנו עומדים בעיצומה של זו שבחסד, בעתה. כי אכן, לא צדיקים שלמים היינו כשהקב"ה החל להופיע אור חדש על ציון. דוקא אותה תקופה בה החלה התנועה של החזרה אל חיק אימנו, ארץ ישראל שלנו, היתה תקופה של נסיגות גדולות בתחומים המונחלים לנו מעולם: השכלה כפרנית, רפורמה, חילוניות ואף התבוללות היו מנת חלקו של העם בעת ההיא. ומשלמרות זו החל תהליך הגאולה לנוע ידעו גדולי ישראל, צופי הישועה, לקבוע: גאולתנו זו אינה בזכות אלא בחסד אלוקי, היא לא תוצאה של תשובה אלא היא באה למרות שאיננו שבים בתשובה. יש בגאולה כזו צד סגולי, על מעשי, שלמרות שאיננו ראויים אנו נגאלים.
וגם כאן אורב הבלבול לרגלנו. אכן נכון, עת גאולה בלא תשובה היא זו, קדושת הזמנים של ימינו באה במופע אלוקי, כקדושת הכהונה, באופן עליון, אלא שכפי שכהן מרובה בהקפדות לשמור על סגוליותו, כך גם בכלל העם אנו מצווים לשמור על מהלכי הגאולה ולא להחמיצם.
דבר מעין זה כבר קרה במצרים:
בסוף פרשת בשלח אומרת התורה, פעמיים, כי בני ישראל ישבו בארץ מצרים ארבע מאות ושלושים שנה. התמיהה הגדולה, מנין התוספת של שלושים שנה על דבר ה' לאברהם כי גר יהיה זרעו ארבע מאות שנה העסיקה מפרשים רבים.
רבינו הגדול הרמב"ן, האריך בנושא זה והעלה מספר פתרונות. לאחר מסכת בת כמה אפשרויות שהעלה הוא מרצה לבסוף את הדרך הפרשנית שיותר נראית לו:
"ועוד אני אומר כי הפשט המחוור מן הכל הוא שנאמר כי הגזרה היתה ארבע מאות שנה... והשלשים שנה האלו הם תוספת עליהם בעוון הדור ההוא.
כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות ועינוי שנה או שנתיים והוא יוסיף על חטאתו פשע בהם, יוסיפו עליו שבע על חטאותיו וגלות וייסורין כהנה וכהנה, שאין (כי אין) ענשו הראשון הבטחה לו שלא ייענש בעוון שיעשה..., ועוד, שאין שום הבטחה שלא יגרום החטא לבטְלה אלא במקום שבועה:
ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד, ובטלו גם המילה... ואת גלולי מצרים לא עזבו... ועל כן ארך גלותם (עוד) שלשים שנה והיה ראוי שיתארך יותר, אלא שצעקו והרבו תפלה.
ולמה יהיה קשה על הראשונים לפרש כי נתארך גלותם על הקץ שלשים שנה, והנה נתארך עליהם ארבעים שנה בחטא המרגלים... אבל החטאים גרמו הכל "ועונותיו ילכדונו את הרשע" (משלי ה' כ"ב): רמב"ן, שמות פרק י"ב פסוק מ"ב
כי אם נגזר על האדם בחטאו גלות ועינוי שנה או שנתיים והוא יוסיף על חטאתו פשע בהם, יוסיפו עליו שבע על חטאותיו וגלות וייסורין כהנה וכהנה, שאין (כי אין) ענשו הראשון הבטחה לו שלא ייענש בעוון שיעשה..., ועוד, שאין שום הבטחה שלא יגרום החטא לבטְלה אלא במקום שבועה:
ומן הידוע שהיו ישראל במצרים רעים וחטאים מאד, ובטלו גם המילה... ואת גלולי מצרים לא עזבו... ועל כן ארך גלותם (עוד) שלשים שנה והיה ראוי שיתארך יותר, אלא שצעקו והרבו תפלה.
ולמה יהיה קשה על הראשונים לפרש כי נתארך גלותם על הקץ שלשים שנה, והנה נתארך עליהם ארבעים שנה בחטא המרגלים... אבל החטאים גרמו הכל "ועונותיו ילכדונו את הרשע" (משלי ה' כ"ב): רמב"ן, שמות פרק י"ב פסוק מ"ב
רוצה לומר, שהגאולה הבאה מעל הזכויות, עלולה עדין שתיפגם עקב העבירות.
אכן, ביטולה של הבטחה אין כאן, אך עיכובה יש ויש. ועל זאת יש לחרוד, ואין ללהג בזחיחות דעת על כך 'שהגאולה לא תלויה בתשובה', כיון שעדין, למרות הגאולה הסגולית, יש לשמור ולהיזהר בכל חוקות התורה, ממש כפי שהכהן מוזהר לשמר את סגולת קדושתו.
עינינו הרואות, שלמרות שעצת ה' אשר יעץ אחור לא תשוב ריקם, עם כל זאת חלילה, על ידי עוונות מנהיגי הדור ודבריו תיתכן התעכבות מרה מהעליה בהר ה'.
כבכל ציווייה של תורה, המתנה האלוקית, הסגולה המוטבעת, מבקשת מאת מקבליה את שימורה העדין, היומיומי, ככל פרטי הלכותיה של תורה, וזאת על מנת להפריח ולרומם את מעשה אלוקינו, את גדולת סגולת אומתינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
תורה ומדע מהות, קיום ויצירה לפי הרב קוק
השיעור בוחן את המתח בין התפיסה האקזיסטנציאליסטית של סארטר, הגורסת כי הקיום קודם למהות והאדם בורא את עצמו, לבין התפיסה התורנית הרואה באדם מהות נשמתית מולדת. מתוך הגותו של הרב קוק מוסבר כי השיבה אל המהות הפנימית והאינסופית אינה חזרה פסיבית בלבד, אלא היא עצמה מהווה כוח יוצר שמתוכו מתחדשת בריאה חדשה.
בבא מציעא גדרי שבועת עד אחד וכופר בכל
השיעור בוחן את שאלות התוספות וקושיית רבי עקיבא איגר ביחס לפטור שבועה בכופר הכל ודין "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" בסוגיית נסכא דרבי אבא. דרך דברי הראשונים – הרשב"ם, הרשב"ץ והריב"ש – מתבאר ההבדל המהותי שבין שבועת עד אחד שנועדה להכחשה לבין שבועת מודה במקצת שנועדה לבירור האמת.
מאמר שלישי החסיד וסוד מאה הברכות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, המכוון את כל מעשיו לקדוש ברוך הוא ונעזר במצוות המקיפות את האדם – כגון תפילין, ציצית ומזוזה – לשמירת הדבקות והתודעה הרוחנית. בהמשך מתבארת חובת אמירת מאה ברכות בכל יום והמשמעות הפנימית שלהן על פי ספר "שערי אורה", כצינור להורדת שפע לנפש, לרוח ולנשמה וכנגד אדני המשכן המחזיקים את הקדושה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן השתלבות הפרט בתשובת הצדיקים והכלל
אורות התשובה פרק ח, ו' - ז'
השיעור עוסק באופן שבו תשובת הצדיקים מאירה את המציאות כולה, ובאפשרות של האדם הפרטי להיכלל בתשובתם הכללית כדי להתעלות מנפילותיו וממכאוביו. בנוסף, מוסבר כיצד החטא סותר ופוצע את ההרמוניה העולמית, בעוד תהליך התשובה מאחה את הקרעים ומשיב את השלמות והאור לכל סדרי ההוויה.
עולת ראי"ה - הרב זלמן מלמד חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה
עולת ראיה – ברכות
עולת ראיה – ברכות
גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.
מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.
אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.
חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.
שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.
לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.
