ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- גאולה ונבואה
- גאולה - מצב בלתי הפיך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
א. אין נבואה אולם יש ודאות
כתבו חז"ל שאין לנו נבואה, אולם חכם עדיף מנביא. ניתן על פי דברי חכמים להכריע בנושאים בצורה ודאית יותר ממה שתכריע הנבואה בעת הזאת. החכמים הם ממשיכי נבואת משה רבנו שהיא באספקלריה המאירה, לעומת שאר נביאים שנבואתם באספקלריה שאינה מאירה.
אמנם בנושא בו אנו עסוקים - יש בידינו גם נבואות מפורשות על כך, שצריך לדעת לשמוע אותם.
ב. גאולה ותשובה
לכאורה, עם ישראל עדיין לא שב בתשובה שלמה, אם כן כיצד יתכן להגדיר את תקופתנו כתקופת גאולה? על כך יש לעיין בסוגיא במסכת סנהדרין 1 :
אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו כתנאי רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין אלא הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.
יוצא מהגמרא, כי לפי דעת רבי יהושע ושמואל יש מציאות של גאולה, המתחילה מה' ללא תשובה של עם ישראל. היא נקראת גאולה התלויה בקץ מסוים, והיא גאולת ב"עתה". אולם לדעת רבי אליעזר ורב, התנאי הבסיסי לגאולה הוא בעשיית תשובה מצד ישראל. ולפי זה, כל דברינו נכונים, רק אם הלכה כרבי יהושע ושמואל. על כך נכתבו מאמרים רבים, שהרחיבו לבאר, כי רוב הדעות סוברות כרבי יהושע. והוסיף מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, שאף רבי אליעזר הודה לדעת רבי יהושע. כך הוכיח מהגמרא, המספרת שבתום הויכוח בין רבי יהושע לרבי אליעזר, כתוב: "שתק רבי אליעזר". ומוכח מדברי הגמרא בהמשך, ששתיקתו זו של רבי אליעזר הינה שתיקה של הודאה 2 .
אולם נראה שגם לדעת רב, יש גאולה שהיא גאולה של "קץ". יש זמנים המוּעדים לגאולה, אלא שבפועל, תהא תחילת התשובה מצד עם ישראל, אז הקב"ה ישלים. ומכל מקום, לאחר שעם ישראל יעשה תשובה במה, תהיה הגאולה מעתה תהליך בלתי הפיך. כך משמע בלשון רב: "כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה" - משמע מדבריו שיש קיצים, אלא שנחלקו רב ושמואל, האם צריך אתערותא דלתתא על מנת להניע את התהליך, או כשמואל, שאין הדבר תלוי באתערותא דלתתא.
גם בדעת רבי אליעזר, לפני שחזר בו, ניתן לומר שבכל אופן, אין הגאולה רק מכוח מעשיהם של ישראל. זאת ניתן להוכיח מדברי הזוהר הסבור, כי גם לרבי אליעזר, לא תהיה הגאולה דוקא אחר שכל עם ישראל כולו יחזור בתשובה, אלא אפילו מועטים מישראל, או אפילו קהילה אחת עושים תשובה - הקב"ה יגאלם, מפני שהוא מצפה תמיד, אימתי ישובו בניו אליו, ויוכל להשפיע עליהם רוב טוב.
ג. גאולת "בעתה"
ההוכחה הניצחת לכך, שהתהליך בו אנו נמצאים בלתי הפיך, ועם ישראל בשום מקרה לא יגלה מכל ארץ ישראל, תלוי במה שנוכיח מעל לכל ספק, כי אנו מצויים עתה בתהליך גאולה שאיננו תלוי במעשיהם של ישראל, וכל כולו הוא החלטה אלוקית לבדה. כלומר, אם יתברר לנו כי אנו מצויים עתה בגאולת "בעתה", שאינה מחמת זכותם של ישראל, יהיה הדבר הוכחה לכך שהגאולה וודאית בכל אופן שהוא.
אולם, מנין נדע שעתה זו גאולת "בעתה"?
על שאלה זו צריכים אנו לחבר ספרים גדולים, יש להביא את כל דברי התורה, דברי הנביאים ודברי חז"ל בנושא. יש להביא את כל פרושי הקדמונים העוסקים בכך, ועדיין אין לדבר סוף. אנו בחרנו לציין בקצרה, את הדרכים השונות לבסוס ידיעה זו, ביודענו כי אפילו קצה מזלג אין כאן.
ד. מסורת מגדולי ישראל
רבים מגדולי ישראל בדור הקודם, קבעו מפורשות כי אנו נמצאים עַתה בגאולת "בעתה". הזכרנו לעיל את דברי רבי יהושע מקוטנא ("ישועות מלכו") ואת דברי הרב קוק. הצטרפו לדעתם עוד רבים מגדולי ישראל, ובראשם תלמידי הגאון רבי עקיבא איגר ותלמידי הגאון מוילנא. למרות שרבים מגדולי ישראל לא אמרו כך. כל אדם רשאי לבחור את רבו ואת בית המדרש שממנו הוא יונק תורתו. ניתן לציין, כי רוב גדולי הדור שלמדו את כל מקצועות התורה, ובמיוחד תורת הקבלה, וכמובן, היו גדולים גם בהלכה - סברו שהגיע עת גאולה. כאן יש להזכיר את דברי הגאון, הרב אלישיב, בעל "לשם שבו ואחלמה", שנחשב לגדול המקובלים העיוניים בדור הקודם. על הגמ' הדנה, האם תבוא הגאולה בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, כתב בעל הלשם: " ודאי באופן השני " 3 . ופשוט, כי בהכרעות בסוגיית הגאולה, שעיקר הבנתה אינה תלויה רק בלימוד השולחן ערוך ועיסוק בארבע אמות של הלכה, יש ללכת אחרי המומחים בדבר.
עוד יש להוסיף, שאותם גדולים שסברו, כי אנו בגאולת ה"בעתה", ביססו דבריהם בדרך כלל על מקורות חז"ל, ואילו שאר הגדולים - או שלא הביעו דעתם בנדון כלל ועיקר, והמעטים שהביעו דעתם, ביססו דבריהם בעיקר על סברתם (טענה זו יש לבסס כמובן על ידי סקירה מדוקדקת, שלא כאן מקומה).
(כאן ניתן להזכיר דברי רבנו, הרצ"י זצ"ל, על נבואת ישעיה מ"ב, יח-יט: "החרשים שמעו והעורים הביטו לראות, מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח..", ישנו מצב שתלמידי החכמים שהם עבדי ה' ומלאכיו, הם עורים וחרשים, ואינם תופסים את שמתרחש בעולם).
ה. מאחרי שנה מסוימת כל גאולה תחשב גאולת "בעתה"
בספר "פרי הארץ", הביא המחבר את דעת האר"י שזמן "בעתה" התחיל בשנת של"ה. דעת האור החיים שהזמן התחיל משנת ת"ק, ודעת החתם סופר 4 הסכימה לדעת אור החיים. וכן הובא בשם הגאון, בפירושו על דברי חז"ל לענין יצירתו של אדם הראשון.
ו. דברי חז"ל שגאולה שלישית אין לה הפסק
הזכרנו לעיל מאמר חז"ל האומר במפורש, כי לא תהיה עוד גלות אחרי גאולה שלישית. מדרש זה אינו מדרש יחידי ויש עוד רבים כמותו. גם בדברי הנביאים ישנו תיאור יציאה מגלות רומא, שאין עוד גלות לאחריה. אנו נמצאים עתה באמצעה של הגאולה, כשתהליך קיבוץ גלויות הולך ומתעצם, ורבים מאחינו, בני ארצות המזרח, באים אלינו. זה מכבר עלתה מציאותנו, מבחינת העוצמות המדיניות, על זו שהיתה בימי הבית השני. וכשם שימי הבית השני הוגדרו כביאה שניה , כך ודאי, על אחת כמה וכמה, תוגדר שיבת ציון בימינו כביאה שלישית . על פי הערכות רבות, בעוד עשור לכל היותר, רוב העם היהודי כבר יישב בארץ ישראל. גם מבחינה הלכתית תהיה לכך משמעות, לענין רבות מהמצוות התלויות בארץ. אנו בטוחים שכל מה שעושה הקב"ה עימנו, אינו לחינם. כל האומר על כל שעינינו רואות, שהוא מעשה שטן, נראה ששטנו הוא גדול מאד... אנו מכל מקום לא מצאנו, שלשטן יכולת כה גדולה... יכולתו מסתכמת בכריית נחל לאברהם בדרכו לעקוד את יצחק בנו 5 .
ז. מתוך עיון בתורה ובחז"ל אנו למֵדים שאנו בגאולת בעִתה
דרך זו הינה דרך המלך, על מנת לבסס את ודאות הגאולה. כפי שהזכרנו לעיל זוהי דרך רחבה מני ים. נזכיר מספר בירורים שהובאו בבית מדרשנו:
א. הרב קוק זצ"ל והרב צבי יהודה זצ"ל, ביססו דבריהם על דברי רבי אבא 6 :
ושתק רבי אליעזר ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל וגו' רבי אלעזר אומר אף מזה שנאמר כי לפני הימים ההם שכר האדם לא נהיה ושכר הבהמה איננה וליוצא ולבא אין שלום מן הצר... מאי ליוצא ולבא אין שלום מן הצר רב אמר אף תלמידי חכמים שכתוב בהם שלום דכתיב שלום רב לאהבי תורתך אין שלום מפני צר.
הרב צבי יהודה דקדק, מדוע כתוב בדברי רבי אבא "ואמר" בו"ו החיבור? מכאן אנו למדים, כי לאחר שהובאה מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע לגבי השאלה, האם גאולה תלויה בתשובה, הביאו את דברי רבי אבא, שיש גאולה "בעתה" שהיא תלויה "בקץ" - דהיינו, בזמן מסוים - ולא בתשובת עם ישראל.
באה עתה הגמרא לברר, כיצד נדע אימתי הוא זמנה של גאולת "קץ"? גאולה שתלויה בתשובה, ניתן להבחין בה, שכן היא תגרור בעקבותיה ניסים גלויים, עד שיהא ברור כי זהו עת גאולה. אולם גאולה התלויה בזמן, כיצד נדע מתי זמנה? על כך מודיענו רבי אבא, שתקדם לתקופתנו תקופת הגלות הארוכה, שבה ארץ ישראל תעמוד בשממונה, ותצמיח קוצים וברקנים בלבד. לשון אחרת, ארץ ישראל תהיה מקום שאי אפשר לשבת בו! וכן היה. והנה תגיע עת, שארץ ישראל "תשנה התנהגותה", ולפתע תחל להוציא פירותיה בעין יפה - זה הסימן המובהק שחזרה שכינה לציון, וכל ישראל נקראים לשוב לארצם, להיות סמוכים על שולחן אביהם.
על כך מוסיף רבי אליעזר עוד קץ מגולה. לפני בוא הגאולה עתיד להיות מצב, בו חיי היהודים בגלות יהיו ללא נשוא, עד שאפילו תלמידי חכמים לא יזכו לשמירה מפגעי הגלות - זהו אות שהשכינה עזבה את הגלות ואין קיום עוד לעם היהודי בין הגוים.
שני סימנים אלו התקיימו במלואם! ראשית החלה ארץ ישראל להצמיח פירותיה על ידי המושבות הראשונות, וזאת עוד בטרם שבו אליה המוני בית ישראל. לאחר מכן באה השואה האיומה, בה התברר על ידי ניתוח אלקי איום ונורא, כי אין עוד קיום לעם ישראל בין הגוים. וכיון שכך, שוב לא הבחין המשחית בין מי שיש בידיו זכויות, לבין מי שהוא "מלא כרימון" - תלמידי חכמים, קהילות הקודש, סופרים וחכמים, לצד רבבות עמךָ בית ישראל הרחוקים מתורה ומצוות - כולם כולם עלו בסערה השמימה, וטומאת ארץ העמים הפכה לבית קברות ענקי לקדושי עמֵנו.
ב. הגמרא בסנהדרין שם מציירת שני מהלכי גאולה:
ואמר רבי יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב בדור שכולו זכאי דכתיב ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ בדור שכולו חייב דכתיב וירא כי אין איש וישתומם כי אין מפגיע וכתיב למעני אעשה.
הזכרנו את דברי ה"ישועות מלכו", וכך כתב האדמו"ר מפילוב באגרתו, המובאת בחוברת "שיבת ציון": אין לומר שהגאולה היא בדור שכולו זכאי, שהרי אנו רואים שדוקא הרחוקים מתורה ומצוות הם אלו המביאים את הגאולה. ועל גאולה בדור שכולו חייב מביאה הגמ' את הפסוקים בספר ישעיה המזכירים את דברי הקב"ה, "וירא כי אין איש" - כלומר, אין צדיקים שבעבורם ראוי להביא גאולה, ואשר על כן מחליט הקב"ה להביא את הגאולה משום חילול ה': "ותושע לי זרועי", או כמובא בספר יחזקאל: "למעני אעשה".
דרך גאולה זו מתוארת גם בסופה של שירת האזינו 7 :
כִּי יָדִין ה' עַמּוֹ וְעַל עֲבָדָיו יִתְנֶחָם כִּי יִרְאֶה כִּי אָזְלַת יָד וְאֶפֶס עָצוּר וְעָזוּב: וְאָמַר אֵי אֱלֹהֵימוֹ צוּר חָסָיוּ בוֹ: אֲשֶׁר חֵלֶב זְבָחֵימוֹ יֹאכֵלוּ יִשְׁתּוּ יֵין נְסִיכָם יָקוּמוּ וְיַעְזְרֻכֶם יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה: רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אלוקים עִמָּדִי אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל: כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי וְאָמַרְתִּי חַי אָנֹכִי לְעֹלָם: אִם שַׁנּוֹתִי בְּרַק חַרְבִּי וְתֹאחֵז בְּמִשְׁפָּט יָדִי אָשִׁיב נָקָם לְצָרָי וְלִמְשַׂנְאַי אֲשַׁלֵּם:
"על השירה הזו כתב הרמב"ן 8 :
"והנה אין בשירה הזאת תנאי בתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה, ויכפר על חטאתינו למען שמו אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה".
מכך שבחרה שירת האזינו לתאר את גאולת ישראל בדרך גאולה של "לא זכו", יש בכך עדות התורה, שאכן כך יהיה בפועל.
ג. עוד שם בגמרא:
אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע בן לוי רמי כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה וכתיב עני ורוכב על חמור זכו עם ענני שמיא לא זכו עני רוכב על חמור.
גאולת "אחישנה" מתגלית כגאולה ניסית, ואילו גאולת "בעתה" היא גאולה, הבאה בדרך הטבע. על כך כותב אור החיים 9 :
יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין צח, א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קיט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט ט) שהגואל יבא עני ורוכב על חמור.
ובודאי גאולתנו, חֵרף כל הניסים והנפלאות שראו עינינו, הופעתה היא בדרך הטבע' והיא מתאימה לגאולת "בעתה".
ד. שנינו 10 :
בְּעִקְּבוֹת מְשִׁיחָא חֻצְפָּא יִסְגֵּא, וְיֹקֶר יַאֲמִיר. הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהַיַּיִן בְּיֹקֶר, וְהַמַּלְכוּת תֵּהָפֵךְ לְמִינוּת, וְאֵין תּוֹכֵחָה. בֵּית וַעַד יִהְיֶה לִזְנוּת, וְהַגָּלִיל יֶחֱרַב, וְהַגַּבְלָן יִשּׁוֹם, וְאַנְשֵׁי הַגְּבוּל יְסוֹבְבוּ מֵעִיר לְעִיר וְלֹא יְחוֹנָנוּ, וְחָכְמַת סוֹפְרִים תִּסְרַח, וְיִרְאֵי חֵטְא יִמָּאֵסוּ, וְהָאֱמֶת תְּהֵא נֶעְדָּרֶת. נְעָרִים פְּנֵי זְקֵנִים יַלְבִּינוּ, זְקֵנִים יַעַמְדוּ מִפְּנֵי קְטַנִּים (מיכה ז), בֵּן מְנַבֵּל אָב, בַּת קָמָה בְאִמָּהּ, כַּלָּה בַּחֲמֹתָהּ, אֹיבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ. פְּנֵי הַדּוֹר כִּפְנֵי הַכָּלֶב, הַבֵּן אֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ מֵאָבִיו. וְעַל מִי יֶשׁ לָנוּ לְהִשָּׁעֵן, עַל אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמָיִם.
תיאור תקופת עקבות משיח, כתקופה של התדרדרות רוחנית אפשרית רק בתהליך גאולה של "לא זכו". המציאות שאנו חוזים בעינינו, בודאי עשויה להתאים יפה לתיאור המשנה בסוטה (וכן כתב ה"חפץ חיים" 11 ).
ה. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צח, ב:
אמר עולא ייתי ולא איחמיניה וכן אמר רבה ייתי ולא איחמיניה רב יוסף אמר ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה.
הגמרא מתארת את דור הגאולה כדור, שעיקר התעסקותו בענייני החומר. זוהי משמעות דברי רב יוסף, המתאוה להיות בדור הגאולה, ואפילו יהיה שקוע בענינים חומריים, עד למדרגת הפסולת היוצאת מן החמור, ועד לצלליה של פסולת זו. בודאי יש כאן תיאור לגאולה שהיא בדרך של "לא זכו".
ו. מקורות רבים מתארים דרך גאולה, המַתחילה מבנין החומר ורק לאחר מכן עוברת לבנין הרוח. בספר "קול התור", מביא על כך את דברי התלמוד 12 :
תנו רבנן משיח בן דוד שעתיד להגלות במהרה בימינו אומר לו הקדוש ברוך הוא שאל ממני דבר ואתן לך שנאמר אספרה אל חוק וגו' אני היום ילדתיך שאל ממני ואתנה גוים נחלתך וכיון שראה משיח בן יוסף שנהרג אומר לפניו רבונו של עולם איני מבקש ממך אלא חיים.
על פי הגר"א, משמעות הגאולה - שראשיתה בהופעת משיח בן יוסף - היא גאולה הבאה בדרך ההשתדלות האנושית, ללא נסים שמיימים, אך בעזרת סיעתא דשמיא רבה. על פי הרב קוק, משמעות הגאולה - בה קודמת מציאות משיח בן יוסף למשיח בן דוד - היא, גאולה שתחילתה בנין החומר ורק לאחר מכן בנין הרוח.
גם את הריגת משיח בן יוסף מבאר הרב קוק, כמשבר רוחני שיהא כתוצאה מעיסוק יתר בצדדים החומריים של בנין האומה.
ז. מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל, ביאר את נבואת יחזקאל 13 כנבואה המתארת את מהלך הגאולה בא אנו נמצאים. שם מבואר כי גאולת הארץ קודמת לגאולת העם. גאולת העם גם היא תהיה בשני שלבים עיקריים: גאולת החומר וגאולת הרוח. בפרק זה מחזק הנביא יחזקאל את ההדגשה, כי סיבת הגאולה אינה אלא משום חילול ה' , בעובדה שעם ישראל נמצא בין הגוים. ה' גואל את עם ישראל כדי לקדש את שמו . ממילא, בודאי אין כל חשש שמא ישיבנו ה' לגלות, שהרי סיבת הגאולה גופא היא חילול ה', הקיים בכל זמן.
מורנו ורבנו הרב צבי יהודה זצ"ל הראה בהקבלה יפהפיה, היאך מתאים תיאור מהלך הגאולה בפרשת ניצבים, לזה שביחזקאל.
ח. במאמר "אנשי אמונה בירושלים". הרחבנו לבאר את שיטת הגר"א על מלחמת גוג ומגוג. ביארנו שם, שמלחמה זו היא רק במהלך גאולה של "לא זכו". מאבקינו ומלחמותינו עם שכנינו, מבססים כולם את הטענה שאנו בגאולת "בעתה".
ח. אמונה - טביעות עין והבנת הלב
בנוסף לכל הדרכים שהזכרנו, ישנה דרך נוספת, הקשורה בכשרון האמונה הנטוע בעם ישראל, ובמיוחד בגדוליו. האמונה היא טביעות עין שבתלמידי חכמים, להבין בהכרה פנימית, ללא ראיות וסימנים, בין אמת לשקר, בין חיים למות. "ניכרים דברי אמת", ועימם הולכת ומתבררת איזו מן האמירות עתידה להיות ניכרת באמיתה, איזו מבין כולן היא אמירה של אמת וחיים - ואיזו מהן, לא השכילה להבחין כלל את נקודת חייו של הדור. הולך ומתברר - מיהי "אם האמת"!
בכל הדורות נחלקו הדעות בדבר הדרכים להבנת והדרכת הדור. מתתיהו עשה מעשה, שרבים התנגדו לו. מרדכי סיכן את שלומו של עם ישראל במעשהו, אך בכך גאל את ישראל. כי הוא "ידע את כל אשר נעשה" - ידע בהבנה פנימית, ללא נבואה. רבי עקיבא מצא בבר-כוכבא כוח גאולה וכן הלאה. היחס לדור ולתקופה, אינו נבנה רק מכוח מקורות, ראיות וסימנים.
כן הדבר בדורנו. יש גדולים בתוכנו, ויש גם מפשוטי העם, המריחים ריחה של גאולה, אף כי "לא למראה עיניהם ישפטו ולא למשמע אזניהם ישפוטו". אלא יש בהללו חוש פנימי מפותח, ודבר זה רצוי מאד לפני המקום - אלו הם גדולי האמונה, שבכוחם לתקן את בִזְיון קטנות האמונה, המצוי בחלקים אחרים באומה.
^ 1 צו ע"ב.
^ 2 ראה לנתיבות ישראל, עמודים 190-192.
^ 3 הקדמות ושערים, שער ו' פ"ט.
^ 4 ח"ו סוף סימן ס"א.
^ 5 מפי הגאון מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א.
^ 6 סנהדרין צח ע"א.
^ 7 דברים, פרק ל"ב.
^ 8 בפירושו לדברים לב, מ.
^ 9 במדבר כד, יז.
^ 10 משנה, מסכת סוטה, פרק ט.
^ 11 בספרו "שם עולם", שער ההתחזקות, פרק י"ב.
^ 12 סוכה נב ע"א.
^ 13 פרק ל"ו, טז-כז.
^ 2 ראה לנתיבות ישראל, עמודים 190-192.
^ 3 הקדמות ושערים, שער ו' פ"ט.
^ 4 ח"ו סוף סימן ס"א.
^ 5 מפי הגאון מו"ר הרב אברהם שפירא שליט"א.
^ 6 סנהדרין צח ע"א.
^ 7 דברים, פרק ל"ב.
^ 8 בפירושו לדברים לב, מ.
^ 9 במדבר כד, יז.
^ 10 משנה, מסכת סוטה, פרק ט.
^ 11 בספרו "שם עולם", שער ההתחזקות, פרק י"ב.
^ 12 סוכה נב ע"א.
^ 13 פרק ל"ו, טז-כז.
מדוע פורים גדול מכיפורים?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
אוי ויי!
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
אנחנו קודש למענך
כיצד הצפירה מובילה לאחדות בעם?
איך ללמוד אמונה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
דברים פרשת דברים – השם אוהב אותך
הדור שסרב להיכנס לארץ טען שהשם שונא אותו ומכאן יש ללמוד על חשיבות האמונה בטוב ד' ואהבתו והמנוע לכיבוש וישוב הארץ
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת דברים
איך יתכן דמשה רבינו ע"ה וכל ישראל יסתפקו בטעות גדולה כזאת שהוא במשך ששה ימים. מט' באב ועד ט"ו באב. ומדוע לא נתייחד הדיבור עמו מיד כשכלתה גזרת מתי מדבר בעשירי באב. שֶׁיְּהֵא חָבִיב עָלֶיךָ דִּין שֶׁל פְּרוּטָה כְּדִין שֶׁל מֵאָה מָנֶה, שֶׁאִם קָדַם וּבָא לְפָנֶיךָ, לֹא תְּסַלְּקֶנּוּ לָאַחֲרוֹנָה. מה ההוה אמינא דיש להקדים הדין של מאה מנה לדין פרוטה. והשכל מחייב כן שהרי לעני חשיב. וכן קי"ל דאין מעבירין על המצוות. סמוך למיתתו הוכיחן. למה חשש משה אם יוכיחם כמה פעמים. וגם אם אינם מקבלים תוכחה בפעם אחת מה יפעול אם יוכיחם קודם למותו פעם אחת, הלא סוף סוף לא יועילו ולא יתקנו את מעשיהם.
אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.
תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות
מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.
מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.
אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.
יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.
