ישיבהבשביל זה יש אינטרנט בית המדרש
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- קדושים
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
השבוע נקרא בפרשיות אחרי מות - קדושים. פרשת קדושים עוסקת במצוות החלות על כל איש ישראל באשר הוא, ומדריכה אותו כיצד לעלות במדרגות הקדושה, וזה בא לידי ביטוי בכל צרכי האדם, בין בתאוותיו, ובין במאכלים שהוא אוכל, וכל כיוצא בזה.
עיקר תפקידו של כל איש ישראל הוא להתרחק תכלית הריחוק מכל דרכי ותועבות הגויים, ועל זה מזהירה התורה (ויקרא כ, כו) "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי". כל אדם צריך לדעת שאין באזהרה זו מידת חסידות בעלמא, אלא דרך חיים גמורה, שכן כל מי שלא הולך בדרך זו מְסַכֵּן את עצמו בנפילתו לידי האויבים, וכדברי רש"י (שם):
"ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי - אם אתם מובדלים מהם הרי אתם שלי, ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחבריו",עכ"ל.
מכאן ידע כל אדם לשמור עצמו מכל משמר בכל הנהגה שהוא נוהג, שתהיה על פי ההלכה והכשרות, כי רק כך יתקדש ויתעלה, וכל מכשול מביאו ל"ע לידי חוסר קדושה ומסכן את עצמו. לרש"י היה קשה, מדוע כאן נאמר "דבר אל כל עדת בני ישראל", ולא "דבר אל בני ישראל"? אלא מאחר "ורוב גופי תורה תלויין בה", על כן אסף את כולם כולל הנשים, שלא יאמרו אם אני הייתי שם, הייתי שואל את משה רבנו מה המצוה הזאת וכו'. היית ולא היה לך מה לשאול, ואם שאלת קבלת תשובה (עיין לשפתי חכמים).
אפשי ואפשי והתורה אסרה
על הפסוק "וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי", מביא רש"י (שם) פירוש נוסף, וז"ל:
"רבי אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם נפשי קצה בבשר חזיר, אי אפשי ללבוש כלאים, אבל יאמר אפשי, ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי, תלמוד לומר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שתהא הבדלתכם מהם לשמי, פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים", עכ"ל.
כלומר, האדם צריך לקיים כל מצווה, ולהימנע מכל עברה, אך ורק בגלל שכך ציוה הקב"ה, ולא בגלל שיש מצוות שהוא מבין אותם בשכלו, או שיש עברות שנפשו קצה בהם - ובזה הוא מקבל עליו עול מלכות שמים. והביאו משם הרמב"ם שזה נאמר על מצוות שהם "חוק" בלא טעם, אבל על מצוות כעין גניבה, אסור לאדם לומר 'אפשי' כי זה גובל בתכונה נפשית פסולה לומר על גנבה או גזלה 'אפשי'.
הגמרא בחולין (דף ק"ט ע"ב) מספרת על ילתא אשתו של רב נחמן (בתו של ראש הגולה והיא היתה פקחית מאד וצדקת מופלגת) שאמרה לו: כל מה שאסרה תורה התירה לנו כמותו, והיא הצליחה להכיר ולטעום את טעמם של האיסורים בדברים המותרים, אך עדיין לא הצליחה לטעום את טעמו של איסור בשר וחלב. וז"ל הגמרא:
"אמרה ליה ילתא לרב נחמן מכדי כל דאסר לן רחמנא שרא לן כוותיה, אסר לן דמא, שרא לן כבדא (התורה אסרה דם והתירה כבד) נדה - דם טוהר, חֵלֶב בהמה - חֵלֶב חיה, חזיר - מוחא דשיבוטא (מוח של דג ששמו שיבוטא וטעמו כטעם חזיר), גירותא (עוף טמא)- לישנא דכוורא, אשת איש - גרושה בחיי בעלה, אשת אח - יבמה, כותית - יפת תאר. (כלומר, על כל איסורים הללו ידעה ילתא את ההיתר שהתירה התורה כנגדם, אבל בשר וחלב לא ידעת היכן התירה התורה כנגד איסורו, ואמרה לו) בעינן למיכל בשרא בחלבא (כלומר, שהיא ביקשה לאכול בשר וחלב באופן המותר). אמר להו רב נחמן לטבחי זויקו לה כחלי" (רב נחמן, כששמע את בקשת אשתו הצדקנית, ביקש מהטבחים לצלות לה כחל [דדי הפרה] כדי שתרגיש טעם בשר וחלב) עכ"ל הגמרא.
ויש להבין מה באה הגמרא ללמדנו בזה? ומדוע התחשב רב נחמן ברצונותיה של אשתו, וכי יעלה על הדעת שהיתה מפונקת וכדי להשביע את תאוותיה ביקשה כן? וביותר יקשה, שאם כן הדבר, וכי תקדיש הגמרא מעשה שלם כדי להביא דבר זה שעל פניו נראה כי אין בו תוספת כבוד והדר לאשתו של רב נחמן?!
והנראה לבאר הוא על פי דברי ר"א בן עזריה שהביא רש"י לעיל, שלא יאמר אדם אי אפשי באכילת חזיר והוא מאוס עיני (וכן בכל שאר דברים אסורים), אלא יאמר אפשי ואפשי והתורה אסרה. ואמרה ילתא אשתו של רב נחמן, כיצד ניתן לקיים את דברי חז"ל ולומר אפשי ואפשי על אכילת בשר וחלב והרי אינני מכירה בטעמו, לכן רצתה לטעום את טעמו בהיתר ואז תקיים את מצות התורה בבירור. ורב נחמן שידע את צדקותה של אשתו הרבנית, ביקש מהטבחים לצלות לה כחל, כדי שתקיים "אפשי ואפשי" גם באיסור בשר בחלב, ותקבל עליה עול מלכות שמים גם בגין איסור בשר בחלב.
כבד מותר לאכול, ורש"י שם כתב "הכבד כולו דם קרוש הוא וטעם דם לו". ובאמת מנין לנו שכבד מותר באכילה? עיין בחידושי הגהות יו"ד סי' ע"ג משם הלבוש הטעם:
"משום שלא אסרה תורה אלא דם הנשפך כמים שנאמר 'על הארץ תשפכנו כמים', וכבד קרוש ועומד בגופה של בהמה ואינה נשפכת כמים", עכ"ל.
והגמרא בחולין (דף קי) מביאה שבעיר פובדיתא אוכלים כחל, ובעיר סורא לא אוכלים כחל. פעם אחת בערב יוה"כ נקלע לשם רמי בר תמרי שהוא גם נקרא בשם רמי בר דיקולי, והוא היה מעיר פומבדיתא ששם אוכלים כחל (הכוונה כדין לאחר קריעה וצליה), ואנשי סורא הוציאו בערב יוה"כ את הכחל מחוץ לעיר, והלך רמי בר תמרי וקרע וצלה ואכל. הביאו אותו לפני רב חסדא ושאל אותו: מדוע עשית כך לאכול את הכחל? ענה לו: אנו מעירו של רב יהודה שמתיר לאכול כחל. אמר לו רב חסדא: ואתה לא יודע את הדין שנותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם? ענה לו: אכלתי אותם מחוץ לתחום העיר. ושוב שאל אותו רב חסדא: ובמה צלית אותו? ענה לו: בחרצנים שזרקו בעלי היקב. ושוב שאל אותו: ואתה לא חושש שהם לחים ויש בהם חשש של יין נסך? אמר לו: ראיתי שהם יבשים שעבר עליהם י"ב חודשים. שאל אותו: ואלי זה גזל? ענה לו, הם היו ישנים עד שגדלו מהם צמחים וברור שהבעלים התיאשו. ראה אותו רב חסדא שאינו מניח תפילין ואמר לו: מדוע אינך מניח תפילין? ענה לו, שיש לו חולי מיעיין שפטור מתפילין. ראה שלובש בגד עם ארבע כנפות בלי ציציות ושאל אותו, למה? ענה לו שהטלית היא שאולה (עין בתוס' שם ע"ב ד"ה טלית בדין טלית שאולה) וכו'. אמר לו רב חסדא, אני רואה שאתה חריף. ענה לו, אם הייתי בעירי הייתי יותר חריף.
מים אחרונים הרגו את הנפש
הגמרא דורשת על הפסוק "והייתם קדושים" שיש בו אזהרה על מים ראשונים ומים אחרונים. וז"ל (ברכות דף נג:):
"והתקדשתם - אלו מים ראשונים, והייתם קדשים - אלו מים אחרונים", עכ"ל.
והגמרא מביאה מעשים חמורים על מי שלא נזהר בהם, וז"ל (יומא פג:, חולין קו.):
"רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי הוו קא אזלי באורחא, (היו מהלכים בדרך וחיפשו מקום להתאכסן). רבי מאיר הוה דייק בשמא, רבי יהודה ורבי יוסי לא הוו דייקו בשמא (רבי מאיר היה לומד את אופיו של כל אדם על פי שמו, ורבי יהודה ורבי יוסי לא היו מדייקים בכך). כי מטו לההוא דוכתא, בעו אושפיזא, יהבו להו אמרו לו מה שמך, אמר להו כידור (כשהגיעו לבית מלון, אמר להם בעל המלון שקוראים לו 'כידור'). אמר (ר"מ), שמע מינה אדם רשע הוא, שנאמר כי דור תהפכת המה (כיון שרבי מאיר היה לומד משמו של האדם את אופיו, הוא הבין שאותו בעל מלון היה רשע, שהרי כתוב "כי דור תהפוכות המה", ושמו של אותו בעל מלון היה "כידור"). רבי יהודה ורבי יוסי אשלימו ליה כיסייהו, רבי מאיר לא אשלים ליה כיסיה (רבי יהודה ורבי יוסי הפקידו בידי בעל המלון את כספם - כי היה ערב שבת - והאמינו ביושרו, אבל רבי מאיר חשד בו ולא הפקיד בידיו את כספו). אזל, אותביה בי קיבריה דאבוה (רבי מאיר בחר להחביא את כספו בקברו של אביו של אותו בעל מלון שקראו לו "כידור"). אתחזי ליה בחלמיה, תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא (נגלה אליו אותו נפטר ואמר לו בא ותיטול כיס מלא מעות שתחת ראשי). למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי, אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא (סיפר בעל המלון את החלום לר"מ לר' מאיר ולר' יהודה ולר' יוסי את החלום, וכדי לדחותו שלא ילך לקחת את הכסף אמרו לו שחלום כזה אין בו ממש). אזל רבי מאיר ונטריה כולי יומא ואייתיה (רבי מאיר בכל אופן הלך לשמור על כספו מרחוק עד שיצאה השבת ובמוצאי שבת לקח את כספו). למחר אמרו לו הב לן כיסן, אמר להו לא היו דברים מעולם (במוצאי שבת ביקשו רבי יהודה ורבי יוסי את כספם מבעל המלון, אך הוא הכחיש ואמר שאין בידו מאומה). אמר להו רבי מאיר אמאי לא דייקיתו בשמא, אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר, אמר להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי. משכוהו ועיילוהו לחנותא חזו טלפחי אשפמיה, אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו (רבי יהודה ורבי יוסי החליטו להערים עליו, וראו שיש על שפמו של אותו בעל מלון שיירי מאכל עדשים, עלו לביתו כשהוא לא היה שם, ואמרו לאשתו של אותו בעל מלון שבעלה ציוה עליה להחזיר להם את כספם, ואף נתן להם סימן שבצהרים בישלה לו עדשים. אשתו האמינה להם, ומסרה להם את כספם). אזל איהו וקטליה לאיתתיה (כשסיפרה לו אשתו את שאירע, הוא כעס עליה ורצח אותה). היינו דתניא מים ראשונים האכילו בשר חזיר (עיין חולין שם ברש"י ד"ה האכילו), מים אחרונים הרגו את הנפש (מכאן הבינו את חכמת חז"ל, כי אילו היה אותו איש מקפיד על מים אחרונים, ושוטף את שפמו, לא היה להם סימן למסור ולא היתה אותה אשה נהרגת).

למה ללמוד גמרא?

אנחנו קודש למענך

יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?

מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?

הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת

הלכות קבלת שבת מוקדמת

איך עושים קידוש?

הלכלוך הקדוש

כאב הגלות ותקוות הגאולה

איך נראית נקמה יהודית?

מה אכפת לך?
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אחדות ומחלוקות אחדות ישראל - ערך עצמי
האם לאחדות בעם ישראל יש ערך עצמי בפני עצמו או שהיא כלי בלבד, האחדות היא יסוד רוחני והלכתי עצמאי ותמצית התורה כולה. האחדות והשלום הם תנאי הכרחי להשראת השכינה ולקבלת שפע וברכה, ואף דוחים גזרות קשות גם כאשר העם שרוי בחטא או בעבודה זרה. בשל מרכזיותה של האחדות, חכמים אף הקלו באיסורים הלכתיים כדי למנוע פירוד, בעוד שגישה של פירוד והתרחקות מהכלל נתפסת כחמורה ביותר ופוגעת ביכולת להופיע את השכינה בעולם.

תפילה ובית כנסת סודות התפילה
איך להעלות את התפילה שלכם רמה?
מתי חולצים תפילין? | סיום התפילה של השליח ציבור בקדיש תתקבל | מעלת "ברכו" על פני שאר הברכות | סיום הוויה בקריאת שמע | קידוש ה' במניין ובמסירות נפש | הבדלים בין סוגי הקדושות

מאמר שלישי המשך עבודת החסיד
מאמר שלישי המשך סיכום פסקאה י"א
השיעור עוסק בתפיסתו של ספר הכוזרי אודות החשיבות המכרעת של השבת והמועדים בשמירה על קיומו וייחודו של עם ישראל לאורך שנות הגלות. בנוסף, השיעור מנתח את דמות "החסיד" המקפיד על קיום המצוות האלוהיות (העל-שכליות), ומשלב דיון וסיפורים מרתקים אודות מהותם ומקורם של חלומות.

מלחמת "חרבות הברזל" סולם יעקב בקיבוץ כרם שלום
השיעור עוסק בחזון היהודי של חיבור בין העולם הרוחני והגשמי, רעיון עמוק המשתקף דרך סולם יעקב וסודם של הכרובים בזמן חורבן בית המקדש. חזון אידיאלי זה בא לידי ביטוי מעשי בסיפורו מעורר ההשראה של קיבוץ כרם שלום, שהפך מקהילה חילונית מובהקת בקצה הארץ לסמל של אחדות, אמונה וחיים משותפים בין חילונים לדתיים.

אורות התשובה - הרב הראל כהן דור מסובך
אורות התשובה פרק ו פסקה ד'
הרב מלמד אותנו שהשיקוע בגסות החיים החומריים הוא השורש לפגמים המוסריים הטבעיים, והוא זה שמביא לנטיה מהמוסר האלוקי ומרידה במצוות ה'. אך כיוון שזה לא הטבע שלנו אלא זו מחלה- זה לא יתמיד, "התשובה היא תמיד מוכרחת לבוא ולהתגלות".

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו סמכות, אחריות ומשפט התורה
הקשר ההכרחי בין סמכות לאחריות במערכות המדינה, לצד בירור הזהות העמוק שמביאה עמה המלחמה הנוכחית לעם ישראל. השבת סמכות הדיון בדיני ממונות לבתי הדין הרבניים מהווה הזדמנות היסטורית לחשוף את הציבור הרחב לצדק, ליושר וליעילות של משפט התורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו מעמד בתי הדין בדיני ממונות
הרב מנתח את השלכות החוק החדש המשיב לבתי הדין הרבניים את הסמכות לדון בדיני ממונות כבוררים, ומשווה את מעמדם הרשמי לזה של בתי הדין הפרטיים. דרך בחינת מושגים הלכתיים ומשפטיים כגון "בית דין קבוע" ויכולת האכיפה של פסקי הדין, מוסבר כיצד פניית הציבור לבתי הדין השונים היא הדרך האמיתית להצמחת משפט התורה בישראל מלמטה למעלה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו אחריות הדיינים ודין אמת לאמיתו
השיעור עוסק באחריותם הכבדה של הדיינים ובתפקידם להשכין את השכינה בישראל על ידי פסיקת "דין אמת לאמיתו". הרב מדגיש כי על פסיקת ההלכה להתאים למציאות המשתנה ולהתיישב עם השכל הישר והסברה, בפרט בתחום דיני הממונות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו דיני בוררות ומעמד בתי הדין
השיעור עוסק בדיני בוררות ובסוגיית "זה בורר לו אחד" (זבל"א), תוך בחינת ההבדל ההלכתי בין פנייה לבורר מוסכם לבין התדיינות בפני בית דין קבוע. המרצה מציג את שיטותיהם של גדולי הפוסקים בנושא, ומדגיש את מעמדם הייחודי של בתי הדין הרבניים הממלכתיים כבתי דין קבועים המייצגים את כלל הציבור. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת סמכות בתי הדין לממונות
השיעור עוסק במאבק ההיסטורי והמשפטי להשבת סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות כבוררים מוסכמים, תוך סקירת פסקי דין ותהליכי חקיקה מרכזיים בהיסטוריה של מדינת ישראל. הרב מדגיש את תפקידו הקריטי של בית המדרש בפיתוח משפט התורה והתאמתו למציאות המודרנית, לצד קריאה לציבור הרחב לבחור להתדיין על פי דין תורה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת דיני ממונות לבתי הדין
בשיעור זה עומד הרב על חשיבותו המכרעת של משפט התורה לזהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית, ומתאר את המאמצים ההיסטוריים להקמת בתי דין לדיני ממונות בארץ ובתפוצות. בהמשך לכך, הרב קורא לנציגי הציבור לפעול להענקת סמכות ותוקף חוקי עצמאי לבתי דין אלו, במטרה להנגיש את משפט התורה לכלל הציבור ולחזק את מעמדו העצמאי במדינה. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו תפקידם של בתי הדין בתיקון המציאות
לימוד דיני ממונות אינו נועד רק לפתרון סכסוכים אקראיים בקודש, אלא מהווה כלי מהותי להדרכת הכלל ולתיקון החברה. תפקידו של בית הדין הרבני הוא ליזום ולפעול בשיתוף עם המחוקקים לתיקון המציאות מראש, ובכך להביא לחברה מתוקנת וערכית יותר המונעת מחלוקות. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

"ציון במשפט תיפדה" – דיני הממונות בבתי הדין - תשפ"ו השבת משפט התורה: מאבק של אמת מול שקר
במהלך שיעורו, מציג חה"כ שמחה רוטמן את מאחורי הקלעים של הליכי החקיקה להשבת סמכויות בתי הדין הרבניים, תוך חשיפת הפער בין הטיעונים המשפטיים הרשמיים לבין המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי פסק הדין ששלל סמכויות אלו. בדבריו הוא מדגיש את החשיבות ההיסטורית והערכית של חיזוק משפט התורה במדינת ישראל כחלק מתהליך שיבת המשפט העברי למקומו הראוי. השיעור מתוך כנס "ציון במשפט תיפדה" – השבת דיני הממונות לבתי הדין הרבניים שהתקיים ע"י כולל דיינות בישיבת בית אל לציון השבת הסמכות לבתי הדין הרבניים לדון בדיני ממונות בהסכמה, ולחיזוק משפט התורה במדינת ישראל.

יסודות התורה והאמונה חזרת עשרת השבטים והשותפות עם הציונות החילונית
בהמשך וכהשלמה לשיעורים הקודמים על משיח בן יוסף וסגולת ישראל בא השיעור הנוכחי. בהמשך להבנה שמשיח בן יוסף הוא מנהיגם של עשרת השבטים עסקנו גם בסוגיית חזרתם לעתיד לבוא. וכמו כן, בהמשך ובדומה לדברינו על משיח בן יוסף גם בדברינו על חזרת עשרת השבטים הבחנו בין העניינים העיקריים לבין הדקדוקים המשניים שבסוגייה. עוד עסקנו בקשיים שהיו בשותפות עם הציונות החילונית, וביארנו את דרכם של רבותינו שהדריכו להשתתף עימהם מתוך הכרעותיהם בסוגיית נקיטת היוזמה המעשית לקידום הגאולה בידינו, ובסוגיות מהות סגולת ישראל והיחס לכופרים מישראל בדורותינו.

מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן השגות רוח הקודש
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ז'
השיעור עומד על הפער שבין השגות החול המפוצלות, המפעילות את כוחות האדם (כמו שכל, רגש ודמיון) בנפרד, לבין השגות הקודש – המאחדות את כלל הכוחות לחוויה רוחנית שלמה שנובעת ממקור אלוקי עליון. לאור הבדל זה מסביר הדובר כי בימי "בין המצרים", האבלות העמוקה על חורבן המקדש היא למעשה על אובדן אותה מדרגת תפיסה רוחנית ואחדותית, שרק מתוך הבנת חסרונה נוכל באמת להצטער ולשאוף לתיקון.

כללי מלאכות האם מותר ליהנות מאיסור שבת בשוגג או במזיד?
הלכה למעשה
האם מותר לנו ליהנות ממאכל שבושל בשבת באיסור? מה הדין אם פתחנו את המקרר בשוגג והדלקנו את האור או המאוורר, והאם יש הבדל בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן? בשיעור זה צולל הרב משה בר ציון לתוך סוגיית "הנאה ממעשה שבת" במסכת חולין (טו ע"א), ומבאר את מחלוקות התנאים (רבי מאיר ורבי יהודה) והראשונים שנפסקו להלכה. במהלך השיעור נלמד: מהו זמן צאת הכוכבים המדויק ומדוע חשיבות תלמוד התורה ברבים משפיעה על קביעת זמני התפילות? ההבדל ההלכתי בדין מעשה שבת בין שוגג למזיד לדעת השולחן ערוך והגר"א. מהן שלוש הגדרות השונות ל"שוגג" בהלכה וכיצד הן מיושמות בחיי היום-יום? מעשה שבת במחלוקת הפוסקים (כמו חימום מרק לח שהצטנן) והאם ספק דרבנן לקולא במעשה שבת?

הלכות שלושת השבועות מדריך הלכתי לתשעת הימים: כל מה שמותר ואסור לעשות
הלכה למעשה
בשיעור זה, הרב משה בר ציון עושה סדר בהלכות תשעת הימים הלכה למעשה, ומסביר את היסוד הרוחני של האבלות על חורבן בית המקדש ואת הגבולות ההלכתיים שבין הרווחה לבין צורך הכרחי. בין הנושאים בשיעור: מהו היסוד של האבלות ואיך הרצון שלנו בונה את ירושלים? מיעוט משא ומתן וקניות (מתי מותר לקנות דירה, רכב או מכשירי חשמל?). הלכות בנייה ושיפוצים בתשעת הימים (קבלן יהודי לעומת נוכרי). דיני בשר ויין בסעודות מצווה ובחיי היום-יום. הלכות כיבוס ובגדים מכובסים (איך מכינים בגדים ללבישה?). הלכות רחיצה ומקלחות במזג האוויר החם בארץ.

מטות מקום היחיד בתוך כלל ישראל
השיעור עוסק במעבר מעבודת הכלל לעבודת הפרט, דרך התבוננות בכוח הדיבור והרגש האישי הבאים לידי ביטוי בהלכות נדרים. בהמשך, מתוך בקשת בני גד וראובן בפרשת מסעי, מודגש כיצד הייחודיות של כל שבט ועדה משתלבת יחד לכדי פסיפס שלם הבונה את אחדות האומה האמיתית.

אורות ישראל ותחייתו השאיפה הפנימית להתעלות
פסקה ל"ב
הנשמה הפנימית והטהורה של האדם הפרטי, של עם ישראל ושל הבריאה כולה, אשר זועקת ומשתוקקת ללא הרף לצאת מהצמצום אל עבר שלמות, גאולה ותיקון. בנוסף, מוסבר כי כל התנועות והמאבקים בעולם נובעים למעשה מאותו רצון עמוק לאחדות, בניגוד לתפיסת המינות השטחית שמבקשת לנתק את הקדושה מתוך החיים הגשמיים.







