ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בשלח
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז).
ידועים דברי הגמרא במגילה (דף י' ע"ב) "אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן, דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער (כי במילה ויהי טמונה קריאת צער 'וי'. והגמרא הקשתה מכמה מקומות שכתוב "ויהי" והיתה שם שמחה גדולה כמו "ויהי ביום השמיני" וכדו' ולכן) אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי", עכ"ל הגמרא.
נשאלת השאלה: מי שהוא שאמר "וי" כשיצאו ישראל ממצרים ? והתשובה היא: פרעה אמר כן, וכדלהלן.
שלחיך פרדס רמונים
כתוב בשיר השירים (ד, יג-טו): "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן".
חז"ל דורשים את הפסוקים הללו בעניין יציאת עם ישראל ממצרים, וז"ל המדרש (ש"ר כ, ה): 'ויהי בשלח פרעה, הה"ד שלחיך פרדס רמונים. א"ר לוי משל לאחד שהיה לו שדה והיה בה גל של צרורות (היתה השדה מוזנחת מאוד ומלאה באבנים), עמד ומכרה לאחר. עמד אותו האיש שקנאה והעביר אותו הגל מתוכה ומצא תחתיו מים חיים, נטעה גפנים, עשאה שורות שורות, נטע בה כל מיני בשמים, נטע בה רמונים, העמידה על קנים, בנה מגדל בתוכה והושיב בתוכה שומר, כל מי שהיה עובר עליה היה משבחה. עבר עליה אותו האיש שמכרה, ראה אותה מליאה כל טוב, אמר אוי לי שכך מכרתי אוי לך שכך הוצאתי מידי.
כך היו ישראל במצרים גל של צרורות שנאמר 'גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום', כיון שיצאו נעשו פרדס רמונים שנאמר שלחיך פרדס רמונים וגו' נעשו כגפן היין, נעשו שורות שורות, ראובן שמעון לוי ויהודה, וכן כולם, נטע בה כל מיני בשמים שנאמר נרד וכרכום קנה וקנמון, נטע בה תפוחים שנאמר תחת התפוח עוררתיך, סמכה על הקנים אלו קני המנורה, מצא בה מים חיים שנאמר מעין גנים באר מים חיים, בנה בה מגדל שנאמר ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו, הושיב בתוכה שומר שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, כל הימים שהיו הבריות רואים את ישראל היו משבחין אותן. ומי היה משבחן בלעם הרשע שנאמר (במדבר כד) מה טובו אהליך יעקב כנחלים נטיו, בלעם ראה אותן ותמה, פרעה ראה אותם שורות שורות כהנים לוים וישראלים דגלים דגלים התחיל צווח ואמר אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו לכן נאמר ויהי בשלח פרעה".
אילו קרע לנו את הים
בהגדה של פסח אנו אומרים: "אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים - דיינו".
ויש לשאול, הרי המצרים היו רודפים אחרינו ולוקחים את ממונם? איל הים לא היה נקרע, היה הקב"ה עושה עמנו נסים כמו "אבוחצירא", כמו שאירע לר' יעקב אבוחצירא זיע"א שהניח מחצלת על גבי הנהר ועבר את הנהר.
ועוד אנו אומרים בהגדה של פסח: "אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה - דיינו".
מה הרווח? הרי היו המצרים רודפים אחרינו? אלא התשובה כדלעיל, שהקב"ה יכול לעשות נס גם ללא שיקרע הים, והיינו כמו 'אבוחצירא' ('פני דוד' משם מהר"י אלגזי זלה"ה).
ויורהו ה' עץ
לאחר שעברו שלושה ימים ולא מצאו מים, כתוב (שמות טו, כג)
"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה".
כשראו כך ישראל, התחילו לצעוק כי פחדו שמא ימותו בצמא במדבר היבש והצחיח
, "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה".
משה רבנו הבין שהמצב קשה, וחשב שהקב"ה דורש מהם להתפלל ולזעוק, ועל כן: "וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ". הראה הקב"ה למשה רבנו עץ, (י"א ששמו 'הרדוף' - שעליו מרים יותר מלענה, עיין פסחים ל"ט ע"א ברש"י ד"ה הרדוף), וביקש ממנו שיקח ממנו וישליך אל המים. והנה רק התקרב משה, החל לנדוף מהעץ ריח חזק של מרירות נוראה. אך משה רבנו לא הרהר מאומה על דבר זה, כי כך נצטוה מפי הקב"ה - " וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ", ואמר לעם ישראל: יש לי ציווי לזרוק את העץ הזה!
אך עם ישראל תמהו על כך, ואמרו: הרי לשם המתקת המים צריך להשליך דבר מתוק כסוכר או דבש, אבל להשליך דבר מר אל דבר מר, זה רק יחמיר את מרירותו!
והנה, ברגע שהשליך משה רבנו את העץ למים מיד הומתקו המים, והיו ישראל תמהים על הפלא הנורא הזה, והתחזקה אמונתם בבורא עולם.
חוק ומשפט - פרה אדומה והשבת
לאחר פרשת 'מי מרה' נאמר "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות טו, כה).
אומר רש"י :
" שם שם לו - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין".
ויש להבין, בשלמא פרה אדומה היא חוק, כידוע, שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. אלא מדוע שבת נקראת "חוק"? אלא, שכל דיני השבת הם חוק, ויש בהם דינים המעוררים תמיהה, ואין הסבר לדבר, וכמו שהתורה כותבת כאן. לדוגמא, אם יש ישיבה המונה כמאתיים בחורים בלעה"ר, וקונים לכבודם לחמים שלמים (שהם זולים מלחם פרוס), וצריכים לפרוס אותם לארוחות השבת, והדבר מהוה טרחה עצומה לאחראי, עד שידו כואבת ומתנוונת - ואע"פ שהוא עושה טרחה גדולה מאד, אין בזה כל איסור. ומאידך, על לחיצה קלילה על מתג החשמל, שהוא לעצמו מעשה נטול כל טרחה ומאמץ לחלוטין - חייב סקילה.
והנה מצרים נוסע אחריהם
כתוב
"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן. וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (שמות יד, ט - י).
ויש להבין, מה היה הפחד של ישראל, הרי הם ראו את הנסים והנפלאות שעשה ה' במצרים, וכעת נכנס פחד ללבבם ?
ועוד יש לשאול, הרי פרעה יצא עם צבא עצום ברודפו אחרי ישראל, ומדוע כתוב בלשון יחיד "והנה מצרים נוסע "? היה צ"ל כתוב "נוסעים". וכן מדוע כתוב "וישאו" את עיניהם, היה מספיק לכתוב ויראו והנה מצרים וכו'?
ועל כך אומר רש"י : " נוסע אחריהם - בלב אחד כאיש אחד. דבר אחר, והנה מצרים נוסע אחריהם, ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים", ומזה חששו בני ישראל.
ה' ילחם לכם ואתם תחרישון
כתוב
"אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד, יג-יד).
כשראה משה רבנו שעם ישראל זועקים לה' שיציל אותם מהמרדף של מצרים אחריהם, אמר להם "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".
ויש להבין מדוע משה רבנו "השתיק" את ישראל שלא יצעקו, הרי מן הראוי היה להניח להם להתפלל ולזעוק לשמים?
אלא, בא לרמוז, אם באמצע התפילה תשתקו, בלי דיבורים - אז ה' ילחם לכם.
ידוע שלפני שהיו יוצאים למלחמה, היו השוטרים אומרים לעם (דברים כ, ח) "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב אל ביתו". אומרים חז"ל (סוטה מ"ד ע"ב): ירא מעבירות שבידו - אפילו שַֹח בין תפילין של יד לתפילין של ראש - חוזר מעורכי המלחמה.
ולכן אם תשתקו באמצע התפילה, וכן אם תיזהרו שלא לדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אז "ה' ילחם לכם" ותנצחו במלחמותיכם.
דבר אל בני ישראל ויסעו
כאשר משה רבנו צעק והתפלל אל ה', אמר לו ה': "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד, טו).
ובאר זאת רש"י ע"ה:
"למדנו שהיה משה עומד ומתפלל אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה. ד"א מה תצעק אלי - עלי הדבר תלוי ולא עליך...".
אמר הקב"ה למשה: שעם ישראל יכנסו לתוך המים ובזכות מסירות נפשם אני אציל אותם.
אמר הקב"ה למשה: שעם ישראל יכנסו לתוך המים ובזכות מסירות נפשם אני אציל אותם.
והמים להם חומה מימינם ומשמאלם
כתוב "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות יד, כט).
אומר בעל 'דעת זקנים מבעלי התוספות', וז"ל: "חמה - חסר כתיב, לפי שבתחילה נתמלא הים חמה עליהם עד שבא המלאך גבריאל ושמם כחומה בתוך הים, והיה מכריז על הים ואומר למים שבימינם - הזהרו בישראל שעתידין לקבל את התורה שניתנה בימינו של הקב"ה שנאמר "מימינו אש דת למו" (דברים לג, ב). חזר ואמר למים שבשמאלם - הזהרו בישראל שעתידים להניח תפילין בשמאל. חזר ואמר למים שלאחריהם - הזהרו בישראל שעתידים להתעטף בציצית מאחוריהם. והמים שומעים דבריו ועומדין חומות", עכ"ל.
תיקון מאכלים במחשבה בשבת
משה רבנו מצווה לבני ישראל ללקט את המן לפי המידה הראויה לאותו היום בלבד, ורק ביום הששי ילקטו לחם משנה גם לשבת, ועוד אמר להם (שמות טז, כג)
"שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר".
אומר רש"י :
"את אשר תאפו אפו - מה שאתם רוצים לאפות בתנור אפו היום הכל לשני ימים ומה שאתם צריכים לבשל ממנו במים בשלו היום. לשון אפייה נופל בלחם ול' בישול בתבשיל".
שואל הרב חיד"א ע"ה (משם מהר"ש פרימו זלה"ה), והלוא בפועל לא היו אופים או מבשלים כלל את המן אלא היה זה רק במחשבה, ומדוע הוצרך משה להזהירם על כך שלא יעשו כן בשבת?
ועונה הרב על פי דברי התוספות במסכת גיטין דף ל"א האומר שתרומה ניטלת גם במחשבה שנאמר "ונחשב לכם תרומתכם", ואף על פי כן אסור בשבת כי זה מתקן. ולפי זה גם בעניין האפייה או הבישול, למרות שהוא לא אופה או מבשל אותם בפועל אלא במחשבתו בלבד, נאסר עליו הדבר (ועיין בספר 'פני דוד' לחיד"א פרשת בשלח אות ט"ז).
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
