בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • בשלח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גליון 434

"ויהי בשלח"

"ויהי בשלח" - לשון צער, שלחיך פרדס רמונים, אילו קרע לנו את הים, ויורהו ה' עץ, חוק ומשפט - פרה אדומה והשבת, והנה מצרים נוסע אחריהם, ה' ילחם לכם ואתם תחרישון, דבר אל בני ישראל ויסעו, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, תיקון מאכלים במחשבה בשבת.

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

י שבט תשס"ח
6 דק' קריאה
"וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹקִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא כִּי אָמַר אֱ-לֹקִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה" (שמות יג, יז).


ידועים דברי הגמרא במגילה (דף י' ע"ב) "אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן, דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה, כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער (כי במילה ויהי טמונה קריאת צער 'וי'. והגמרא הקשתה מכמה מקומות שכתוב "ויהי" והיתה שם שמחה גדולה כמו "ויהי ביום השמיני" וכדו' ולכן) אמר רב אשי כל ויהי איכא הכי ואיכא הכי", עכ"ל הגמרא.
נשאלת השאלה: מי שהוא שאמר "וי" כשיצאו ישראל ממצרים ? והתשובה היא: פרעה אמר כן, וכדלהלן.

שלחיך פרדס רמונים
כתוב בשיר השירים (ד, יג-טו): "שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים עִם פְּרִי מְגָדִים כְּפָרִים עִם נְרָדִים. נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם קָנֶה וְקִנָּמוֹן עִם כָּל עֲצֵי לְבוֹנָה מֹר וַאֲהָלוֹת עִם כָּל רָאשֵׁי בְשָׂמִים. מַעְיַן גַּנִּים בְּאֵר מַיִם חַיִּים וְנֹזְלִים מִן לְבָנוֹן".


חז"ל דורשים את הפסוקים הללו בעניין יציאת עם ישראל ממצרים, וז"ל המדרש (ש"ר כ, ה): 'ויהי בשלח פרעה, הה"ד שלחיך פרדס רמונים. א"ר לוי משל לאחד שהיה לו שדה והיה בה גל של צרורות (היתה השדה מוזנחת מאוד ומלאה באבנים), עמד ומכרה לאחר. עמד אותו האיש שקנאה והעביר אותו הגל מתוכה ומצא תחתיו מים חיים, נטעה גפנים, עשאה שורות שורות, נטע בה כל מיני בשמים, נטע בה רמונים, העמידה על קנים, בנה מגדל בתוכה והושיב בתוכה שומר, כל מי שהיה עובר עליה היה משבחה. עבר עליה אותו האיש שמכרה, ראה אותה מליאה כל טוב, אמר אוי לי שכך מכרתי אוי לך שכך הוצאתי מידי.
כך היו ישראל במצרים גל של צרורות שנאמר 'גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום', כיון שיצאו נעשו פרדס רמונים שנאמר שלחיך פרדס רמונים וגו' נעשו כגפן היין, נעשו שורות שורות, ראובן שמעון לוי ויהודה, וכן כולם, נטע בה כל מיני בשמים שנאמר נרד וכרכום קנה וקנמון, נטע בה תפוחים שנאמר תחת התפוח עוררתיך, סמכה על הקנים אלו קני המנורה, מצא בה מים חיים שנאמר מעין גנים באר מים חיים, בנה בה מגדל שנאמר ויבן מגדל בתוכו וגם יקב חצב בו, הושיב בתוכה שומר שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, כל הימים שהיו הבריות רואים את ישראל היו משבחין אותן. ומי היה משבחן בלעם הרשע שנאמר (במדבר כד) מה טובו אהליך יעקב כנחלים נטיו, בלעם ראה אותן ותמה, פרעה ראה אותם שורות שורות כהנים לוים וישראלים דגלים דגלים התחיל צווח ואמר אוי לו לאותו האיש שכך הוציא מתחת ידו לכן נאמר ויהי בשלח פרעה".

אילו קרע לנו את הים
בהגדה של פסח אנו אומרים: "אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים - דיינו".
ויש לשאול, הרי המצרים היו רודפים אחרינו ולוקחים את ממונם? איל הים לא היה נקרע, היה הקב"ה עושה עמנו נסים כמו "אבוחצירא", כמו שאירע לר' יעקב אבוחצירא זיע"א שהניח מחצלת על גבי הנהר ועבר את הנהר.

ועוד אנו אומרים בהגדה של פסח: "אלו קרע לנו את הים ולא העבירנו בתוכו בחרבה - דיינו".
מה הרווח? הרי היו המצרים רודפים אחרינו? אלא התשובה כדלעיל, שהקב"ה יכול לעשות נס גם ללא שיקרע הים, והיינו כמו 'אבוחצירא' ('פני דוד' משם מהר"י אלגזי זלה"ה).

ויורהו ה' עץ
לאחר שעברו שלושה ימים ולא מצאו מים, כתוב (שמות טו, כג)
"וַיָּבֹאוּ מָרָתָה וְלֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מַיִם מִמָּרָה כִּי מָרִים הֵם עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ מָרָה".

כשראו כך ישראל, התחילו לצעוק כי פחדו שמא ימותו בצמא במדבר היבש והצחיח
, "וַיִּלֹּנוּ הָעָם עַל מֹשֶׁה לֵּאמֹר מַה נִּשְׁתֶּה".

משה רבנו הבין שהמצב קשה, וחשב שהקב"ה דורש מהם להתפלל ולזעוק, ועל כן: "וַיִּצְעַק אֶל ה' וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ". הראה הקב"ה למשה רבנו עץ, (י"א ששמו 'הרדוף' - שעליו מרים יותר מלענה, עיין פסחים ל"ט ע"א ברש"י ד"ה הרדוף), וביקש ממנו שיקח ממנו וישליך אל המים. והנה רק התקרב משה, החל לנדוף מהעץ ריח חזק של מרירות נוראה. אך משה רבנו לא הרהר מאומה על דבר זה, כי כך נצטוה מפי הקב"ה - " וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ", ואמר לעם ישראל: יש לי ציווי לזרוק את העץ הזה!
אך עם ישראל תמהו על כך, ואמרו: הרי לשם המתקת המים צריך להשליך דבר מתוק כסוכר או דבש, אבל להשליך דבר מר אל דבר מר, זה רק יחמיר את מרירותו!
והנה, ברגע שהשליך משה רבנו את העץ למים מיד הומתקו המים, והיו ישראל תמהים על הפלא הנורא הזה, והתחזקה אמונתם בבורא עולם.

חוק ומשפט - פרה אדומה והשבת
לאחר פרשת 'מי מרה' נאמר "שָׁם שָׂם לוֹ חֹק וּמִשְׁפָּט וְשָׁם נִסָּהוּ" (שמות טו, כה).
אומר רש"י :
" שם שם לו - במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין".


ויש להבין, בשלמא פרה אדומה היא חוק, כידוע, שהיא מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים. אלא מדוע שבת נקראת "חוק"? אלא, שכל דיני השבת הם חוק, ויש בהם דינים המעוררים תמיהה, ואין הסבר לדבר, וכמו שהתורה כותבת כאן. לדוגמא, אם יש ישיבה המונה כמאתיים בחורים בלעה"ר, וקונים לכבודם לחמים שלמים (שהם זולים מלחם פרוס), וצריכים לפרוס אותם לארוחות השבת, והדבר מהוה טרחה עצומה לאחראי, עד שידו כואבת ומתנוונת - ואע"פ שהוא עושה טרחה גדולה מאד, אין בזה כל איסור. ומאידך, על לחיצה קלילה על מתג החשמל, שהוא לעצמו מעשה נטול כל טרחה ומאמץ לחלוטין - חייב סקילה.

והנה מצרים נוסע אחריהם
כתוב
"וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל הַיָּם כָּל סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן. וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְׂאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל ה'" (שמות יד, ט - י).

ויש להבין, מה היה הפחד של ישראל, הרי הם ראו את הנסים והנפלאות שעשה ה' במצרים, וכעת נכנס פחד ללבבם ?
ועוד יש לשאול, הרי פרעה יצא עם צבא עצום ברודפו אחרי ישראל, ומדוע כתוב בלשון יחיד "והנה מצרים נוסע "? היה צ"ל כתוב "נוסעים". וכן מדוע כתוב "וישאו" את עיניהם, היה מספיק לכתוב ויראו והנה מצרים וכו'?
ועל כך אומר רש"י : " נוסע אחריהם - בלב אחד כאיש אחד. דבר אחר, והנה מצרים נוסע אחריהם, ראו שר של מצרים נוסע מן השמים לעזור למצרים", ומזה חששו בני ישראל.

ה' ילחם לכם ואתם תחרישון
כתוב
"אַל תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת מִצְרַיִם הַיּוֹם לֹא תֹסִיפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד עוֹלָם. ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִישׁוּן" (שמות יד, יג-יד).


כשראה משה רבנו שעם ישראל זועקים לה' שיציל אותם מהמרדף של מצרים אחריהם, אמר להם "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון".

ויש להבין מדוע משה רבנו "השתיק" את ישראל שלא יצעקו, הרי מן הראוי היה להניח להם להתפלל ולזעוק לשמים?
אלא, בא לרמוז, אם באמצע התפילה תשתקו, בלי דיבורים - אז ה' ילחם לכם.

ידוע שלפני שהיו יוצאים למלחמה, היו השוטרים אומרים לעם (דברים כ, ח) "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב אל ביתו". אומרים חז"ל (סוטה מ"ד ע"ב): ירא מעבירות שבידו - אפילו שַֹח בין תפילין של יד לתפילין של ראש - חוזר מעורכי המלחמה.
ולכן אם תשתקו באמצע התפילה, וכן אם תיזהרו שלא לדבר בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אז "ה' ילחם לכם" ותנצחו במלחמותיכם.

דבר אל בני ישראל ויסעו
כאשר משה רבנו צעק והתפלל אל ה', אמר לו ה': "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" (שמות יד, טו).
ובאר זאת רש"י ע"ה:
"למדנו שהיה משה עומד ומתפלל אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא עת עתה להאריך בתפילה שישראל נתונין בצרה. ד"א מה תצעק אלי - עלי הדבר תלוי ולא עליך...".
אמר הקב"ה למשה: שעם ישראל יכנסו לתוך המים ובזכות מסירות נפשם אני אציל אותם.


והמים להם חומה מימינם ומשמאלם
כתוב "והמים להם חומה מימינם ומשמאלם" (שמות יד, כט).
אומר בעל 'דעת זקנים מבעלי התוספות', וז"ל: "חמה - חסר כתיב, לפי שבתחילה נתמלא הים חמה עליהם עד שבא המלאך גבריאל ושמם כחומה בתוך הים, והיה מכריז על הים ואומר למים שבימינם - הזהרו בישראל שעתידין לקבל את התורה שניתנה בימינו של הקב"ה שנאמר "מימינו אש דת למו" (דברים לג, ב). חזר ואמר למים שבשמאלם - הזהרו בישראל שעתידים להניח תפילין בשמאל. חזר ואמר למים שלאחריהם - הזהרו בישראל שעתידים להתעטף בציצית מאחוריהם. והמים שומעים דבריו ועומדין חומות", עכ"ל.

תיקון מאכלים במחשבה בשבת
משה רבנו מצווה לבני ישראל ללקט את המן לפי המידה הראויה לאותו היום בלבד, ורק ביום הששי ילקטו לחם משנה גם לשבת, ועוד אמר להם (שמות טז, כג)
"שַׁבָּתוֹן שַׁבַּת קֹדֶשׁ לַה' מָחָר אֵת אֲשֶׁר תֹּאפוּ אֵפוּ וְאֵת אֲשֶׁר תְּבַשְּׁלוּ בַּשֵּׁלוּ וְאֵת כָּל הָעֹדֵף הַנִּיחוּ לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת עַד הַבֹּקֶר".

אומר רש"י :
"את אשר תאפו אפו - מה שאתם רוצים לאפות בתנור אפו היום הכל לשני ימים ומה שאתם צריכים לבשל ממנו במים בשלו היום. לשון אפייה נופל בלחם ול' בישול בתבשיל".


שואל הרב חיד"א ע"ה (משם מהר"ש פרימו זלה"ה), והלוא בפועל לא היו אופים או מבשלים כלל את המן אלא היה זה רק במחשבה, ומדוע הוצרך משה להזהירם על כך שלא יעשו כן בשבת?
ועונה הרב על פי דברי התוספות במסכת גיטין דף ל"א האומר שתרומה ניטלת גם במחשבה שנאמר "ונחשב לכם תרומתכם", ואף על פי כן אסור בשבת כי זה מתקן. ולפי זה גם בעניין האפייה או הבישול, למרות שהוא לא אופה או מבשל אותם בפועל אלא במחשבתו בלבד, נאסר עליו הדבר (ועיין בספר 'פני דוד' לחיד"א פרשת בשלח אות ט"ז).
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il