ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
'מה הבעיה בלהיות יחד אם אני יודע שלא יקרה בינינו שום דבר?'. במבט חיצוני זה עשוי להיראות מיותר ואפילו מגוחך.
לעומת זאת מי שבוחן את המציאות בפתיחות וביושר מגלה את אחד הדברים המדהימים והחשובים ביותר שההלכה בהתבוננותה החודרת לעמקי נפש האדם ובמבטה המפוכח אל המציאות, מעניקה לנו. שמירה נאמנת על ההלכות הללו בונה ומעמיקה את מידת הצניעות בנפשנו, שומרת על האינטימיות שלנו לאנשים הנכונים ומצילה אותנו מלהיכשל באיסורים חמורים. זלזול ואי הקפדה בנושא מביאה לפגיעה בצניעות, במערכות נישואין ובקשרי אהבה, וגם פותחת מדרון חלקלק למגוון בעיות של הטרדות ופגיעות מיניות שמתרחשות כמעט תמיד וגם תלויות בסיטואציה של ייחוד.
(על פי שו"ע אה"ע סי' כב', קדושים תהיו עמ' 138)
מהו ייחוד?
היותם של איש ואישה יחד במקום מבודד.
הייחוד עצמו הוא האיסור ללא כל קשר למה שיקרה ביניהם באותו מקום. גם אם לא קרה שום דבר ביניהם - הם עברו איסור בעצם הייחוד.
ואפילו הם בטוחים בוודאות שלא יכשלו בשום איסור מפאת צדקותם, עקב מחלה, פער גילאים גדול ואף אם אינם מדברים כלל ביניהם.
האיסור חל בין על נשואים ובין על רווקים (ואפילו יותר). וכשמדובר בחברים וידידים יש להקפיד עליו אף יותר.
מקור האיסור
רוב הפוסקים סוברים שיחוד עם אישה נשואה הוא איסור מהתורה.
דוד ובית דינו גזרו אחרי מעשה אמנון ותמר גם על ייחוד עם פנויה.
טעם האיסור
א. חשש שהמציאות יחד תוביל להיכשל בעוון חמור יותר
ב. למנוע חשד הבריות שיחשדו עליהם שנכשלו בעבירה
ג. איסור עצמי. ההתבודדות יחד יוצרת קירבה אינטימית שהיא בעייתית בפני עצמה.
טעם האיסור
החשש לגלישה לדברים אסורים
לאדם נטייה להתקומם כנגד זה. 'מה, לא סומכים עלי?...'
חז"ל קבעו – אין אפוטרופוס לעריות. אל תאמין בעצמך עד יום מותך.
אדם לא מכיר את עצמו בכל המצבים ובוודאי שלא את הצד השני, לא יכול לדעת בוודאות לאן יתגלגלו העניינים.
גם בתחומי החול עושים סייגות רבים ולא סומכים על אף אחד – בבסיס צבאי מסביב למחסן חומר נפץ אסור לעשן במרחק 50 מטר, למרות שיש גדר ועוד גדר, והכול נעול וסגור בקופסאות.
חשד הבריות
"והייתם נקיים מה' ומישראל". וגם לשמור על אווירה ציבורית-חברתית כללית של צניעות.
היחוד בעייתי מצד עצמו ללא קשר לשאלה למה יוביל.
שאלה להתבוננות : כותבת אישה (מתך מדור ייעוץ זוגי באתר "אש התורה"):
"לבעלי יש חברה וירטואלית, איתה הוא מקיים קשר קבוע דרך האינטרנט. בעיני זו הפרה של הקשר בינינו, אך הוא טוען שמדובר בידידות בלתי מזיקה היות ואותה אישה חיה בארץ אחרת ואין כל קשר פיזי ביניהם.
אני לא רוצה לאסור על בעלי לקיים קשרי ידידות, אך אני חשה שטבעו של קשר אינטרנט זה מפר את ברית הנישואין שלנו: קשר החברות שלו אתה הוא פרטי, מתקיים מרגע לרגע ומאפשר שיתוף רגשות כמוסים. הוא מפר את האינטימיות שלי עם בעלי, ואני חשה כאילו אדם שלישי מתגורר עמנו תחת אותה קורת גג.
יש לי חברה שנישואיה הסתיימו בגירושין בגלל רומן שהתחיל באינטרנט. חברה אחרת מודעת לקשר שכזה, אך מעדיפה לחכות ולראות מה ילד יום. האם תוכלי לומר לנו מהי דעתך בנושא זה, ואולי גם לספק הנחיות באשר למה ראוי לעשות ומה לא? אני מבולבלת וחסרת ביטחון".
מה דעתכם? האם יש בעיה בקשר שכזה?
החידוש של הלכות ייחוד – לנו נדמה לפעמים שתהיה בעיה בקשר בין גבר ואישה שאינם נשואים כאשר יש יחסי אישות או לפחות מגע של חיבה, אבל ההלכה קובעת לנו ש הרף נמצא במקום אחר לגמרי.
המחשה – סנהדרין עה,א: "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא (רש"י: מרוב אהבה נטמטם לבו והעלה חולי), ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל. אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו. (הציעו הרופאים הצעה אחרת:) תעמוד לפניו ערומה. (אמרו חכמים:) ימות ואל תעמוד לפני ערומה. (הציעו הרופאים הצעה אחרת:) תספר עמו מאחורי הגדר. ימות ולא תספר עמו מאחורי הגדר.
מתברר שם שאפילו לדבר מאחורי הגדר (הכינוי של חז"ל לשיחה אינטימית/שחנ"ש) – גם בגדר יחסי אישות האסורים!
בחתונה השלב האחרון שעושה גבר ואישה לזוג נשוי זה ההתייחדות יחד בחדר נעול. זה יוצר את השלב הסופי של החיבור ביניהם, אפילו שבפועל לא עושים שם כלום, רק נמצאים יחד. עצם המציאות הזו מחברת. לפעמים החיבור הזה רצוי ואז הוא מצווה גדולה, ולפעמים אינו חיובי...
[הערת אגב שיש להרחיבה בפעם אחרת – העיקרון שאמרנו נכון לגבי גזירות חז"ל רבות. העולם לא מחולק רק לשחור-לבן, אסור-מותר.
יש תחום אפור רחב, שגם אם פורמאלית לא ניתן להכניסו בגדר 'אסור', הוא 'מסריח'. וחז"ל, הרוצים לכוון אותנו לחיים של קדושה ודביקות בקב"ה, באים ומרחיקים אותנו גם ממנו]
חומרת המעשה
בזמן הסנהדרין מי שהתייחד עם רווקה בית הדין היו מלקים אותו.
גיל המתייחדים
אין להתייחד עם בת מגיל 3 ועם בן מגיל 9.
מקום הייחוד
לאו דווקא חדר סגור על מנעול ובריח, אלא כל מקום בו יש פרטיות מסוימת. למשל:
א. בית, חדר או משרד, נעול או אפילו סגור אם אין דרך אנשים להיכנס לשם פתאום.
ב. ואדי, שדה, יער או פארק גדול שלא עוברים בו אנשים או מכוניות לעיתים קרובות.
ג. מקלט, חצר אחורית של בנין שמבחוץ לא רואים את המתרחש בו אף אם אינו נעול.
ד. רכב יכול להיות מקום יחוד.
- כשיש חלון פתוח שדרכו ניתן להשקיף פנימה ויש אנשים חולפים בחוץ לעיתים (לא מדובר בשעת ליל מאוחרת)-
אין איסור ייחוד.
- יש מקומות שבשעות היום אינם "מקום יחוד" ובלילה כן.
מספר המתייחדים
שו"ע פוסק שאין להתייחד אפילו אישה אחת עם גברים רבים ולא גבר אחד עם נשים רבות.
רמ"א מתיר אישה אחת עם שני אנשים כשרים . ויש מתירים לאיש אחד עם שלוש נשים ומעלה.
(וכל זה בעיר. אך בטיול בדרך במקום בו לא עוברים אנשים, כיוון שיש חשש שאחד יתפנה והיא תישאר לבד עם השני,
או בלילה שאחד עלול לישון ולהותירם לבד –
צריך שלושה אנשים עם האישה או ארבע נשים עם הגבר, ויש שהתירו בשלוש).
- בכמה נשים עם כמה גברים אין איסור (דעות שונות בין הפוס' מה נחשב 'כמה'. הדעה המקילה ביותר – שתי נשים עם שני גברים).
- השלכה שימושית – שני זוגות מאורסים: אם רוצים להימצא יחד בתוך בית – אין זה ייחוד (אומנם אין לישון באותו בית גם כשאין בעיה של ייחוד כמו שנכתוב בהמשך).
אך אם רוצים לצאת לטיול במקום בו לא עוברים אנשים כלל, יש איסור ייחוד כי בטיול הדרישה גבוהה עוד יותר כמו שהסברנו.
"אשתו עמו"
מותר לאיש להתיחד עם שתי נשים אם אחת מהן זו אשתו - מפני שאשתו שומרתו.
וכן להפך מותר לאשה להתיחד עם שני גברים כשאחר מהם הוא בעלה מפני שהוא משמרה.
ייחוד בבית
כשהדלת סגורה ולא נעולה מותר למישהו להיכנס לבית באופן זמני לתקן מכשיר וכדו' אע"פ שהאישה נמצאת לבד, ובלבד שאנשים עשויים להיכנס לבית. אם הנוהג במקום הוא שלא נכנסים בלי להקיש בדלת וממתינים לאישור כדי להיכנס – הרי זה כחדר נעול ואסור לאיש ואישה להיות בו. במקרה זה אם מגיע מישהו לתקן משהו בבית, עליהם להשאיר את דלת הבית פתוחה לרווחה כדי שהחולפים בחדר המדריגות יוכלו לראות מה קורה בפנים. ויש שהקלו יותר אף כשהדלת נעולה כיוון שאם יבוא מישהו וידפוק יהיה חייב לגשת ולראות מי זה ואולי לפתוח ולכן כל הזמן חושש לזה ולא יחטא (אג"מ).
"בעלה בעיר"
מותר להתייחד עם אישה אם בעלה נמצא בעיר (כיוון שחוששת שמא יגיע פתאום).
במקרה שהבעל מקפיד על קשרי אשתו עם אותו איש וכן באישה שרגיל בה כי גדלו יחד או קרובתו אין היתר זה מועיל.
אם הבעל נמצא מחוץ לעיר או שהוא במקום עבודה שאי אפשר להשתחרר ממנה להפסקה ומישהו בא לתקן מכונה וכדו' בביתה. אם אין איש מבני הבית איתה בבית – הטוב ביותר שתשאיר את הדלת מעט פתוחה או שתקרא לשכנה שתהיה ביחד איתה בבית בעת התיקון. באותה מידה יש היתר הפוך של ' אשתו בעיר ' (ציץ אליעזר ח,כז,ה).
אנשים כשרים
סתם אנשים "כשרים" הם ומותר להתייחד איתם לפי הכללים הנ"ל.
אך אנשים שאינם נרתעים מחיבוק ונישוק ומגע עם נשים אחרות, אין להתייחד איתם אפילו יהיו עשרה גברים ואישה אחת
דין "שומר"
אין איסור ייחוד כאשר יחד עם האישה האחרת נמצאות איתו נשים המותרות לו לייחוד , כמו: אמו, בתו, אחותו (או לאישה - אם נמצא איתה אביה, בנה, אחיה).
וכן אם יש ילד מגיל 9-12 (ולחזו"א מגיל 6) או ילדה בגיל 3-9 ערים (שבגלל גילם הצעיר פחות חשש שיתפתו לחטוא, ומצד שני יכולים לספר לאחרים מה הם רואים...שו"ע סעיף י'). [שימושי ,למשל, עבור נערה העושה בייביסיטר על ילד בן 10 (דבר שמצד עצמו הוא בעייתי, ויש לו עוד אחות קטנה בת 4].
פתרון שימושי נוסף לבעיית ייחוד-
לבקש מחברה לקפוץ במהלך הזמן שאת עם אותו אדם מספר פעמים מתי שהיא רוצה, ללא התרעה מוקדמת ומבלי לדפוק.
מצבים מצויים: במקום העבודה
אחרי שעות העבודה
מפעל, בנק או בית ספר, גדול או קטן - נחשבים כ"מקום יחוד" אחרי שעות הפעילות, אפילו בשעות היום, כיון שאין רשות להיכנס אליהם, ואע"פ שדלת החדר פתוחה או שהשער הראשי אינו נעול. בשעות הפעילות – הכול תלוי האם רגילים להיכנס אנשים לחדר הזה או לא.
משרד המנהל
מקום שאינו נעול נחשב כ"מקום יחוד" רק אם אין סיכוי סביר שיכנס לשם מישהו . למשל "חדר המנהל" בבית ספר או "חדר מנהל" במפעל יכול להחשב "מקום יחוד" אפילו אם הוא לא נעול אם לא רגילים להיכנס לתוכו ללא רשות.
במקומות שהמזכירה נכנסת ל"חדר המנהל" ללא רשות, אין ישיבה בחדר סגור נחשבת יחוד, ובלבד שהמזכירה נמצאת בסביבה והחדר אינו נעול. לכן ראוי לכל מנהל להרגיל את אחד מעובדי המשרד הקרובים אליו להיכנס למשרדו ללא התרעה וללא בקשת רשות על מנת שיוכל לסגור את הדלת בשעה שהוא מדבר עם נשים בענייני עבודה.
בתנועת נוער
ליווי בנות
קל מאוד להגיע למצב של איסור יחוד וקירוב דעת בעת ליווי בנות לביתם, ובמיוחד בשעות הערב המאוחרות. לכן צריך להיזהר שלא להגיע למצב שבן צריך ללוות בנות בשעות מאוחרות בלילה, ולכן יש להימנע ממצב שבו הפעילות מתארכת והבנות צריכות לווי. במקרים של חוסר ברירה ומצבים של "בדיעבד" למנוע סכנה וכדו' - ילכו לפחות שני בנים עם הבת, ויזהרו מ"קירוב דעת". ובודאי שלא יכנסו למקומות מוסתרים, חורשות, חדרי מדרגות וכד'.
טיול ומחנה
בטיול ומחנה קיץ שיש בו בנים ובנות קל מאוד להיכשל באיסורי "יחוד" ואם לא שמים לב - הוא כמעט בלתי נמנע. כל פעם שבן ובת נשרכים מעט מאחורי הקבוצה, הם עשויים להימצא ב"יחוד" אע"פ שהם בואדי או במקום פתוח, שהרי אין אנשים נמצאים מאחריהם והם במרחק מה מהקבוצה. ובמחנה קיץ, בשעות הערב, כל מקום שנמצא במרחק מטרים ספורים מהמחנה נחשב כ"מקום יחוד", אע"פ שבשעות היום הוא מקום שעוברים בו רבים.
בטיפול רפואי
כאשר הדלת לא נעולה וסתם אנשים יכולים להיכנס פנימה או שאחות/רופא אחר יכולים להיכנס מתי שירצו - אין ייחוד.
אם הדלת נעולה (נצרך לעיתים מטעמי פרטיות הבדיקה) - אם בן זוגו של החולה או של הרופא בעיר, או שלאחות יש מפתח שיכולה לפתוח איתו פתאום - מותר (ברופא יש טעם נוסף להקל - חושש לשמו הטוב ולא ייכשל בעבירה).
ייחוד במכונית/לקיחת טרמפים
מותר לגבר ואישה לנסוע יחד במכונית במקום שיש בו עוברים ושבים, וחלונות הרכב אינם כהים ואינם מכוסים בוילון. ברוב הכבישים בארץ היום עוברות מכוניות מדי פעם במשך כל הלילה. בכבישים שוממים יש איסור יחוד בנסיעה ברכב.
גם במקומות שבהם מותר לנסוע יחד –יותר צנוע יהיה שלא תשב אישה ליד נהג וגבר ליד נהגת.
כשנוסעים ביחד כמה אנשים במכונית – אין ראוי לאישה לשבת במושב האחורי אם יושב גבר לידה בצפיפות. ובמקרה זה עדיף שתשב ליד הנהג. וכן ביחס לגבר במושב שיושבות בו נשים נוספות.
מעלית
אין איסור ייחוד כיוון שזמן הנסיעה קצר מאוד ולא שייך להגיע בו למעשה האסור [אג"מ אה"ע ד', סי' עה',סעיף טז']. (גם בעליה קצרה לא ראוי לנסוע כשעמוס ונדחקים יחד גברים ונשים).
ייחוד עם בני משפחה
מותר להתייחד עם הקרובים אלינו ביותר, כיוון שכלפיהם היצר אינו מושך. ההיתר הזה הוא גם כאשר הם נשואים.
לאיש - האיסור שייך בכל הנשים, כולל קרובות משפחה (דודה, בת דודה), חוץ מהקרובות ביותר, שהן:
1. אמו,סבתו וגם ה"סבתא רבה" 2. בתו, נכדתו, נינה 3 אחותו
לאשה - האיסור שייך בכל הגברים, כולל קרובי משפחה חוץ מהקרובים ביותר שהם:
1. אביה, סבא, סבא רבה. 2. בנה, נכדה ונינה 3 אחיה.
מגורי אחים
מותר לאח לגור לבד עם אחותו בדירה אחת רק באופן עראי (י"א עד שלושים יום- שו"ת אמרי משה ב,מג).
(לישון באותו חדר- לא בקביעות. ובשעת הצורך מותר אם ההורים בדירה או שידורו איתה לפחות שניים מאחיה. צי"א יב,סח, וראוי להתאמץ להימנע מזה).
מאורסים
בזוגות מאורסים חשש הכישלון גדול יותר בגלל הקרבה הנפשית.לכן נהגו לא לישון כלל באותו בית ואפילו בחדרים נפרדים ויש אנשים נוספים בבית. שנים שנכשלו פעם בנגיעה או ביותר מזה, ייזהרו במיוחד, ואפילו במקומות שאינם ייחוד ממש.
הערות יתקבלו בברכה: [email protected]
הרב יוני לביא
מנהל חינוכי במוקד "חברים מקשיבים", מראשי ארגון קהלים ומרבני מרכז ברקאי.
יום שכולו תורה - ניסן תשע"ג איך נהפוך את ליל הסדר לחוויה משפחתית וחינוכית מעצימה?
יום שכולו תורה - רעננה, ניסן תשע"ג
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אור החיים על הפרשה מלחמת היצר
אור החיים על פרשת כי תצא חלק ב'
השיעור דן בבחינות השונות של "אשת יפת תואר", החל מההליך המעשי הנדרש במלחמה כגון גילוח ראשה והמתנה של 30 יום, ועד לאפשרות שחרורה במידה והשובה אינו חפץ בה. בנוסף, מוצג פירושו של ה"אור החיים" לפיו הפסוקים מהווים משל למלחמתו הרוחנית של האדם ביצר הרע, במטרה לשחרר את נשמתו הטהורה משביה.
יסודות הש"ס פתיחה למסכת יומא
מרכזיותו של סדר העבודה ביוה"כ, ומשמעותו כדרך ההקרבה לה' או כדרך הקירבה אליו. הכפרה ביום הכיפורים, על החטאים ועל מקדש וקודשיו, ובמה נתייחד חטא זה. התענית ביוה"כ כהקרבה עצמית לעומת הקרבת קרבנות. מעלתו של הפרק השמיני במסכת העוסק בתענית ביחס לשאר הפרקים העוסקים במקדש וקודשיו.
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א הציבור, היחיד ומקור האנטישמיות
אורות התחיה -פסקה ב'
הרב עוסק בהבדל בין היחיד הפועל מבחירה ושכל לבין הציבור המונע מאינסטינקטים וחושים טבעיים, ומסביר כיצד שורשי האנטישמיות נובעים מתחושה פנימית ולא משיקול דעת. במקביל, מובהר הצורך הייחודי של עם ישראל ב"מזון רוחני" מקורי לצד היכולת לשלב תרבות ומדע כלליים מתוך עוצמה תורנית.
רביבים השליחות הגדולה של מורי ישראל
לימוד התורה שעל ידו עולם הרוח מתקיים נעשה על ידי תלמידי החכמים וכל ישראל שקובעים עיתים לתורה | מעלת המורות שמלמדות בנות ובנים תורה ודרך ארץ, כמעלת המורים שמלמדים את הבנים | לימוד הילדים הוא התשתית של קיום התורה בעולם | אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבניין בית המקדש | מצווה לבחור מורים יראי שמיים, מוכשרים בלימודם שיודעים ללמד תורה באיזון ובדייקנות | על כולנו מוטלת האחריות להעלות את החינוך והלימוד לראש סדר היום
אור החיים על הפרשה סוד יפת התואר במלחמה
אור החיים על פרשת כי תצא חלק א'
השיעור מבאר את תנאי ההיתר המיוחד של פרשת "אשת יפת תואר" על פי פירוש האור החיים הקדוש. דרך פנימיות התורה מוסבר כי הלוחם הדבוק בשכינה אינו נמשך ליופי הגשמי, אלא מזהה ומחלץ ניצוץ של נשמה קדושה שנשבתה בין האומות.
סליחות ימי הסליחות
השיעור עוסק בשורשם של ימי הרחמים והסליחות, מבריאת העולם וארבעים הימים של משה רבנו ועד למנהגי העדות השונות. כמו כן, מובהר מעמדם הייחודי של סדרי הסליחות ו-י"ג מידות כדבר שבקדושה וכעבודת ציבור המעוררת את רחמי הבורא.
מאמר שלישי עבודת השם מתוך שמחה וחיבור
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור מדגיש את חשיבות קיום המצוות מתוך שמחה, כוונה והכרת הטוב, ולא רק מתוך כניעה, יראה או חובה. דרך מקורות שונים מובהר כי השמחה במצווה יוצרת חיבור ודבקות ישירה בבורא, ומעלה את האדם לדרגות רוחניות גבוהות אפילו יותר מסיגופים ותעניות.
אורות התשובה - הרב הראל כהן קדושת האמצעים
אורות התשובה פרק ו פסקה ו' -ז'
מה היחס בין הנשמה לפעולות שלנו? כיצד זדונות נהפכות לזכויות? ומה הכוונה שלעתיד לבוא יהיה טעם העץ כטעם הפרי?
כי תצא פרשת כי תצא – סבלנות אחי
משה ומרים דוד המלך וגם אור החיים הקדוש ניסו להאיץ תהליכי גאולה וגילו לכולנו את עקרון היסוד של שילוב חריצות עם סבלנות
יומא חמשת העינויים ביום הכיפורים
הרב מביא את מקורם ההלכתי של חמשת העינויים ביום הכיפורים ודן במחלוקת הראשונים האם תוקפם הוא מדאורייתא או מדרבנן. דרך ניתוח הסוגיות מתבאר כי מהות העינוי אינה גרימת סבל פיזי, אלא שביתה מתענוגות הגוף והתעלות רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת כי תצא
בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. מדוע אם כן לא נכתבו עוד עשרות דינים והלכות למטרה זו. שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ. לכאורה די היה לכתוב וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח, מדוע נכתב תִּקַּח לָךְ ? מה הטעם שלא נזכרה אריכות ימים בכל התורה כי אם בשני מצוות אלו, כיבוד אב ואם ושילוח הקן. מה הטעם שאסרה תורה ללבוש שעטנז צמר ופשתן.
אורות התשובה - הרב ש. יוסף וייצן התעלות ההכרה והתשובה המעשית
פרק י"ג פסקה ו'
הרב מבאר את הפער שבין הארת התשובה הפנימית וההתעלות הרוחנית לבין קצב התיקון המעשי בחיי היום-יום. הרב מדגיש את הצורך להתקדם בהדרגה ובסבלנות במישור המעשי, כדי למנוע ייאוש ותסכול הנובעים מציפייה לשינוי מיידי ומוחלט.
