על מנת להתמודד עם העניין, קודם כל נתוודע אנו, שלא מכירים את הדברים האלה, מה זה פוליאמוריה ואחר כך נתייחס לכנס באוניברסיטת בר אילן. פוליאמוריה – פולי זה ריבוי, אמוריה זה אהבות. ריבוי אהבות. אם בתורת ישראל אלא היא יכולה לרעות בשדות זרים כאוות נפשה. הוא יכול לרעות בשדות זרים כאוות נפשו. זה המימוש העצמי של כל אדם לפי אהבותיו – תאוותיו. וימשיכו במקביל גם עם הזוגיות שנקראת בעל ואישתו, ז"א יקיימו חיים כפולים, משולשים, מרובעים ללא הבדל. יוצא לפי מקורות המידע, שהם פשוט רוצים לפרק את התא המשפחתי הידוע.

הם בעצמם מעידים שהדברים לא קלים, מדוע? כי אמנם הם מרגישים שהם כביכול ממשים את עצמם, נאחזים בביטוי אהבה, למרות שלעניות דעתי פשוט זה סילוף גמור, כפי שתכף נתוודע אבל הם בעצמם מי מהם מעידים שבכל זאת אישה אשר בעלה ברשותה, בהסכמתה רועה בשדות זרים יש ומתקנאת שמה היא איננה בדיוק כמו אותן אחרות. והוא אותו דבר גם כן, מתוודה לא פעם ואומר שגם כשאישתו רועה בשדות זרים, אז הוא לפעמים מרגיש תסכול שמא איננו מספק כמו אחרים.

אהבה אמיתית לא מיוסדת על תאווה

צריך לדעת, כל התפיסות האלו נחשפו על ידי תורתנו הקדושה. והיא זו שמדריכה וקבעה – אהבה היא איננה תאווה. התאווה היא מינית, ואילו האהבה היא דיבוק באישיות. "ודבק באישתו" – לא בגלל נשיותה, אלא בגלל אישיותה!

בתורת ישראל, בני זוג כורתים ברית בינם לבין עצמם מתוך קשר נפשי עמוק באישיות של שניהם, באני מאמין של שניהם, ברצון של שניהם לבנות בניין עדי עד במובן של טוהר נשמותיהם וגם במובן של בית עם דור ממשיך ערכי, יעודי, עם אני מאמין. מטרות כאלו יושגו רק במודל של אהבה על בסיס אישיות ועל בסיס אני מאמין. העניין הנשיותי והעניין המיני הוא אמצעי אבל הוא לא המטרה, הוא לא מה שמוביל את הקשר. מה שמוביל הוא קודם כל האישיות, הנאמנות, להסתכל אחד בשני ולראות איך הוא זה אני, והיא זה אני, מתוך הזדהות ואהבה עמוקה.

ולכן אנו מוצאים בתורה – "ויאהב יצחק את רבקה אישתו", למרות ש-40 שנה לא היה להם ילד, אהב אותה. וכך גם "ויאהב יעקב את רחל", אהבה עצומה, למרות שלא היה לה ילדים. כי האהבה כאמור, באה על בסיס מטרה ערכית ושאר הם דברים נלווים וחשובים שהם אמצעים למטרה הערכית.

כשמבינים את ההשקפה של תורת ישראל, מובן מדוע קבעה התורה שכשיש אסונות בחיים, גירושים, אלמנות, אסונות. ואז מטבע הדברים בני הזוג משקמים וממשיכים את חייהם, אבל התורה כבר יודעת ומרמזת שהאלמנה שלה זה נישואים שניים, או גרושה, סוף סוף אומרים חז"ל "שנים עולים על המיטה והם ארבעה". כלומר, המחשבות אשר נסרכות בזמן שהבעל בא עם מטען מנישואיו השניים והאישה מנישואיה השניים, הם מקיימים את מצוות ה' וחיים חיים אינטימיים אך ההרהורים מהניסיונות שבעבר עדיין מפריעים להם. כי באופן טיבעי זה יוצר מקום להשוואה. בעוד שהמטרה צריכה להיות "ודבק באישתו" – ההתייחדות שלימה וטהורה בין איש לאישתו.

צאו וראו, תורת ישראל נותנת יד לבני האדם שרוצים לשקם את חייהם פעם שניה, להתחתן, אלמן, אלמנה, גרוש, גרושה, אך לא לכהן. כהן אסור בגרושה, למה? לא בגלל שחלילה האלמנה או הגרושה רעה, אלא כאמור, יש את המחשבות הנלוות לנישואין אלו שפוגמות משהו בקדושת התא המשפחתי. וכהן גדול שהוא בדרגה הרבה יותר גבוהה נאסרה לו גם אלמנה, לא רק גרושה. אצל אלמנה יש צער מדכא, הפירוד מבעלה המנוח, על בסיס של אסון שהוא נפטר. מה שאין כן גירושים באים לפעמים על רקע של ריב ומדון, ואז מטבע הדברים מי יודע מה חלקה בכל העניין. אז לכן אלמנה לא נאסרת לכהן, אבל היא אסורה לכהן גדול שצריך להיות יותר מקודש באורחות חייו. ראו כיצד התורה כל כך מפליגה בתא המשפחתי הקדוש שכל אחד ואחד מאיתנו אמור לבנות.

למה תורת ישראל התירה ביגמיה?

תורת ישראל לא התירה את הביגמיה (ריבוי נשים) כדבר שהוא מצווה לכל אחד. אלא, אם יש והיה צורך לשאת אישה שניה, כגון במצב שהאישה לא פוריה. כך אנו מוצאים אצל שרה אמנו שלא היתה פוריה, אמרה לו קח את הגר אולי אבנה ממנה. אתה תיבנה אני אבנה, צרכים מיוחדים. הביגמיה לא היתה בתורת ישראל כדבר רצוי שמעודדים אותו, אלא פתרון הילכתי למצבים מסויימים.

והנה, באה החברה המודרנית אשר כפרה בתורת ישראל, אשר תופסת את עצמה כמושכלת ביותר שיכולה לקבוע לעצמה נורמות התנהגות טובים יותר מהחברה הדתית היהודית ההילכתית שמאפשרת ביגמיה בנסיבות מסויימות. הסתערו עלינו, לגלגו עלינו וראו את עצמם כמודרנים שכביכול הם אלו אשר מקדשים ומכבדים את האישה. אותם אנשים שלגלגו על המסורת יצרו מונוגמיה (ריבוי גברים) במקום ביגמיה (ריבוי נשים). כתבו בחוק הביגמיה אישה שווה לאיש לכל דבר ועיקר, ודיברו על אישה אחת לאיש אחד. אותה חברה מודרנית, הם עצמם לא יכולים לחיות עם הפופוליזם שלהם, כי באותו יום שהצביעו בכנסת על חוק הביגמיה היו שרים וחברי כנסת שחיו חיים כפולים ומשולשים, ודי לחכימה ברמיזה, כי אין לנו כוונתי לקטרג. אז יצרו בחוק מודל חדש 'האישה הידועה בציבור'. היא לא ידועה כאישתו, ידועה לכל הציבור רק לא ידועה כאישתו. ואז בפסיקה בבית המשפט עדיין ניסה השופט זילברג המנוח לזעוק שזה אבסורד אם אכן נגיע למצב שאשת איש שווה לאישה ידועה בציבור. הוא לא העלה על דעתו.

ראו כיצד החברה המודרנית מידרדרת, והיום קמים מתוכה אנשים משכילים, לא אנשי רחוב, ובהיגיון רב מנסים לשכנע אותנו שזה מימוש עצמי. הם טוענים למה שזוג יהיה 'כלוא', תן לו לכל זוג את החופש המיני שלו, את החופש האישיותי שלו, הוא רוצה עם עוד? בבקשה. היא רוצה עם עוד? בבקשה. זה רצונו של כל אדם ואדם, למה לא? כלומר, מה שהם לגלגו עלינו נגד הביגמיה, זה היה בצביעות גדולה כי היה מונוגמיה ואישה ידועה בציבור. אולי היום הם יטענו שכבר לא צריך פוליאמוריה לא צריך מונוגמיה אלא חופשי חופשי.

החברה המודרנית חוזרת לדור המבול

כבר בשחר ההיסטוריה התורה מספרת שבן נוח נצטווה על העריות ובין היתר אשת איש "ודבק באישתו והיו לבשר אחד". החברה המודרנית חושבת שהיא מתקדמת, היא לא מתקדמת אלא חוזרת אחורה. כבר בזמן המבול הם התירו אשת איש, הוא והוא, היא והיא וגם עם בעלי החיים, את הכל היה בדור המבול או אולי נכון לקרוא לו דור הבילבול. גם לאחר המבול היו תופעות שאנו מוצאים בתורה כמו המצרים עם שרה אימנו, והפלישתים עם רבקה, הם היו לוקחים אשת איש, כי לא שמרו על הנורמות האלה בצורה מעשית. אז לפי זה אין החברה המודרנית מתקדמת, היא חוזרת חזרה לדור המבול. דווקא מי ששומר על הערכים הוא המתקדם הנאור. מי ששומר על כבודה של האישה שלא יהיה בגופה מסחר, שלא תהיה האישה רק לתאווה מינית זולה, אלא אישיות מכובדת, אמא, תא משפחתי, הוא המתקדם.

איך יבואו בנים ובנות ממשפחה שההורים שלהם נמצאים פה ונמצאים שם, איך הם יצמחו ויתחנכו?! אם האישה היא רק בת זוג, והאיש הוא רק בן זוג בשביל הורות, בשביל שיתוף בדיור ובאוכל, איזה הקרנה הם יכולים להקרין על ילדים כאלה?! איזה ערכים?!

כבר ראיתי מקרה בבית משפט מחוזי, שהיה סכסוך בין אבא ואמא, וקם הבן שלהם, דוקטורנט, בערך בן 30, והעיד נגד אבא שלו שהיה עדין נפש. חקר העו"ד של האב, את אותו בן שדיבר בצורה בוטה נגד אבא שלו, הוא שאל אותו, תגיד לי, איפה אתה גר?הוא אמר בדירה, מה זה דירה שכורה? הוא אומר לא, אבא שלי קנה לי דירה. שאל אותו עוד העו"ד, איפה אתה לומד? הוא אמר באוניברסיטה. מי מממן את הלימודים? ענה הבן, אבא שלי. יש לך רכב? כן, מי מממן? אבא שלי. אז שואל אותו העו"ד, אז איך אתה מתייחס כלפי אבא שלך בצורה כזו? אז הבן ענה, מה פרוש? הרי הוא אשם שהוא הביא אותי לעולם, הוא חייב.

היום כבר שומעים שיש אנשים שמקימים ארגון, שבו הילדים תובעים את הוריהם למה הבאתם אותנו לעולם. הם לא מבינים שכל החופש הזה לא רק מפרק את החברה, מפרק את המשפחה, הוא יפרק את האדם.

חברה מחוייבת להקרין ערכים לדור העתיד

ואילו בתורת ישראל, עוד בגן עדן הקב"ה אמר לאדם בעץ הדעת, היזהרו! אל תשתמשו בשכל שחנני אתכם בשביל תעשייה מינית. אם היא אישתך, שמור על כבודה. אל תלכו אחר "נחמד למראה". לא נחמד למראה, לא התאווה קובעת, אלא הקשר האישיותי ביניכם. בזה נפלו אדם וחווה. לא שמעו לקול הקב"ה שחיי המין יהיו מווסתים לפי כללים של קדושה ומין. ואמר להם הקב"ה, "כי ביום אכלך ממנו מות תמות", כלומר אם תאכל מעץ הדעת – אם תבחרו בדעת בשכל כמנוף בשביל לפתח תעשייה מינית, מות תמות. מה זה מות תמות? לא בגוף, אלא לא יהיה לך צלם האלוהים שבך. צלם האלוהים שבך הוא יהיה גרוע מבהמה וחיה, כי בהמה וחיה התאווה המינית היא בזמן ייחום. ואילו אצלך תהיה כל הזמן.

באה אלי מישהי משכונה יוקרתית מאוד. היא אומרת לי ודמעות בעיניה, כבוד הרב, בעלי בא אלי בזמן נידות כשאני בדם. הם אפילו רימו את הרבנות והתחתנו בלי טבילה, מעולם לא טבלה. אז אמרתי לה אז מה לך כי תליני? ואז היא אמרה לי, מה אנחנו בהמות? גם בזמן דם? ובכתה בדמעות שליש. חברה שמתפרקת מערכיה לשם היא תגיע, היא תגיע לתחנות רחוקות מאוד.

אני קורא לחברה המודרנית! עצרו! תראו איך אתם מתבלגנים, תראו איך אתם עוברים מתזה לתזה. ממלחמה נגד הביגמיה מקדושת המונוגמיה, הגעתם לידועה בציבור. מהידועה בציבור קם בתוככם עכשיו זרע פורענות אשר בא ואומר, הכל מותרים לכם. הכל מה שבא לכם תעשו. ככה תפרקו את התא המשפחתי. ככה תפרקו את החברה. ככה תתפרקו מערכים.

הכנס הוא פגיעה בחזונם של מייסדי האוניברסיטה

קיום כנס פוליאמוריה שהיא תפיסה אשר מנוגדת בתכלית הניגוד לתורת ישראל ואפילו לתורת בני נוח, פשוט מפרק מאת האוניסרסיטה מהחזון הבסיסי של מקימיה. אוניברסיטת בר אילן נשאה על דגלה להיות אוניברסיטה דתית אשר מתחברת אל המדעים, מחברת עולמות. זה היה האני מאמין של מיסדיה. ובאמת בכל מקום הם מפרסמים, 'מחברים בין עולמות'. הרי הם היו צריכים לבוא לקדש את התורה, ולהתמודד עם הפוליאמריה, להתמודד עם האישה ידועה בציבור, להתמודד עם כל אותם רעיונות ולנסות בדרך מכילה, להסביר את הטעויות שלהם, זה הייעוד שלהם שהטוו מייסדי המוסד, לא הייעוד הוא זה שתהיו אוניברסיטה ככל האוניברסיטאות. הרי יש כבר אוניברסיטאות, היעוד שלכם הוא שתהיו שומרי משמרת ה', מחברים בין תורת ה' ובין המדע, מנסים להסביר לעולם המדעי האקדמי שאיננו בא מן התורה מדוע באמת יש יתרון לחיבור הזה בין תורה ובין מדע. זה הייעוד שלכם, זה הייחוד שלכם.

ידוע לכולם שיש ויכוח בין העולם החרדי והעולם הדתי אם אפשר לחבר בין עולמות. יש בעולם החרדי אשר אומרים שאין אפשרות לחבר בין העולמות. עכשיו, בשעה שאתם מאפשרים קיום כנס שכזה, אתם נותנים צידוק לאותו רעיון שאין אפשרות לחבר בין עולמות, אלא אוניברסיטה כמו כל האוניברסיטאות. הרי הרב ברלין, בר אילן, ששמו מתנוסס על שם האוניברסיטה, מתהפך בקברו. האם לזה הוא הניח יד?

הרי יהדות התפוצות תרמה מיליונים אם לא מיליארדים משום שהם האמינו ברעיון של אוניברסיטה דתית שמחברת בין עולמות. עכשיו אתם גוזלים, אתם מועלים. אתם לוקחים את כל התשתית הזו שניתנה מלבבות שהאמינו בחזון ומשתמשים בה נגד החזון שלשמו תרמו את הכסף. אפילו בשאר האוניברסיטאות הייתי סבור שעדיין יש לנו מה להתווכח איתם שבכלל יעשו כדבר הזה. אבל אתם, בוודאי ובוודאי שאסור לכם לעשות כדבר הזה מהנימוקים הללו.

לכן אני קורא, חזרו בכם! זה דבר שמשנה כל אמת מידה של מוסר, של יושר, של קדושה. לא כזאת יעשה בישראל!

למרות שחשבתי לדבר מבלי סערת נפש, כנראה שהנושא הכואב הזה בכל זאת מחייב את הדברים האלה.

למרות שאין אני רוצה את ההידרדרות מטה מטה, אני מאמין סמוך ובטוח שככל שמתדרדרים מטה מטה, מתנערים מעפר ועתידים לומר להם – קומי. הנפילה הזו מטה, היא שתביא את ההתעוררות.

יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יסייענו שהנפילה מטה מטה, לא תגיע מטה מטה אלי תהום ושהעליה מעלה מעלה תבוא במהרה בימינו, אמן.