שלום וברכה 
ההתמודדות הציבורית על מעמדה וטיפוח קדושת השבת מגיעים לשערי בית הדין, עם שאלה אישית פרטית לכאורה, אך טומנת בחובה אחריות כבידת משקל בזירה הציבורית.
בגיליון זה נדון על לוקח שביקש מחבר לעבודה לרכוש עבורו אוזנייה, והחבר הגיש לו את האוזנייה עם הקבלה, ממנה עולה כי הרכישה נעשתה בעיצומה של השבת, עובדה שגרמה ללוקח מידית להסתייג מהרכישה.
השאלה שעמדה לדיון היא, האם העסקה תקיפה, ומחויב המבקש לקחתה ולשלם עבורה.
בפסק הדין עמדנו על טעמי ומקורות איסור מקח וממכר בשבת. יש לציין, שהאיסור המדובר הינו על עצם ביצוע המקח והקניין אף אם ניתן במתנה או בלא העברת התמורה מידית, ואף שלא דיברו על התמורה, כל שהוגדר ביניהם שנתינת המוצר ניתן כמקח - נאסר. בין אם הרכישה נעשית פורמלית ובחנות מסודרת, ובין אם נעשית אופן פרטי ובחדרי חדרים בין אנשים פרטיים, ובוודאי אם תוך כדי חילול שבת במחשב. פרט למצב שנותן לרעהו דבר מה מוצר/ מאכל לשימושו מבלי להגדירו כמקח וקנייה, שהותר לצורך השבת. ועל כך נשענים הכל כשמבקשים מהשכן או מחבר פריט או מאכל שבדיוק חסר במהלך השבת, הגם שמתכננים לשלם עליו לאחר השבת.
נבחן בפסק הדין האם מכירה שהתבצעה באיסור היא תקיפה, או שמא כלל לא נקנית בשל האיסור הכרוך עמה. כלומר, האם מדינא הדיון הינו בין השליח לחנות (אומנם החוק אינו מכיר בכך, ויתכן ויש השלכות לכך), או בין הרוכש לשליח.
יש להדגיש, שהמבקש לרכוש את האוזנייה לא העלה על דעתו שיקנה השליח בשבת, ובוודאי שלא ציווה אותו על כך. ואם היה מצווה על כך, היה מקום לדון ביחס השליחות שביניהם.
נדון בגיליון זה ביסוד האיסור ליהנות ממעשה שבת, הנעשה בשוגג או במזיד - אם העושה או אחרים רשאים ליהנות ממנו.
בשולי הדברים, נציג את האחריות האישית של כל אחד על צביון השבת במדינה. וכי כל עסקה שמתקיימת בשבת מגבירה עידוד של התופעה המזדחלת הגואה שמחללת ומחלנת. וכשם שישנו חיוב אישי של זכור ושמור את קדושת השבת, כן הציבור מחויב בכך, ואדרבה הייעוד הינו שעם ישראל יעיד בשמירת השבת על אמונתו, ובכך נגיע לשלמות שלנו, ועל כן נאמר שאם ישראל יישמרו את השבתות - יגאלו.
יש בשמירת השבת כדי לבטא את האמון וההכרה בעולם הרוחני, מעבר לחיי החומר והצרכים הפיזיים, במי שהיה וברא עולם והשגחתו, ולא בכדי רק אישיות זו נאמנת וכשירה להעיד, בהיותו נאמן לעולם הערכי והנצח. כן האומה שמכרזת ומטפחת את קדושת השבת שניתנה לנו כמתנה מבית גנזי שמיא, אומרת שלא באה לרשת חבל ארץ לרווחה כלכלית ומדינית גרידא, אלא מכירה בברית האלוקית עמנו, המצויה בסגולה הפנימית שבקרבנו כירושה מאבותינו. ואכן כך אנו נקראים וזהו השם שאנו מייצגים ונושאים עמנו 'ישר-אל'.
אומנם ישנו דיון ציבורי רחב על אופי הפעילות הלוביסטית למען השבת - אך מוסכם על הכל, שלא לתת יד ולהיות חלק מתהליך שמבקש לקעקע את מסורת השבת בארצנו, ובוודאי לא ליהנות מדבר שנקנה תוך רמיסת קדושת השבת ופגיעה בעולם הרוח שלנו (כשם שלא עולה על דעת איש לקנות מוצר שירוויח ממנו הפוגע בנו - פיזית, מדינית ורוחנית).
פסק הדין מתפרסם בסיוע מכון פסקים וניתן לקרוא אותו כאן באתר ישיבה בכתובת הבאה: https://www.yeshiva.org.il/midrash/42178
בברכת התורה,
אבישי נתן מייטליס