גמרא שבועות

קושיית התוס' שנאמינהו בשבועה ובמיגו דלא חטפי; קושיית התומים; חילוק רעק"א בין פסול לעדות מחמת נגיעות לפסול בעצם; דין בחוטף בצנעה וטוען מיגו; קושיא מכל מה שאסרו משום מראית עין שאסור אפילו בחדרי חדרים; חילוק בין גזירה בעצם ל"והייתם נקיים"; ביאור היתר חטיפה בצנעה ע"פ זה; מיגו לאפטורי בשבועה.

מתוך שאינו יכול להשבע, משלם; שיטת תוס'; שיטת הרמב"ם אליבא דהש"ך; ביאור ע"פ זה שמיגו לעולם הוא מטעם נאמנות; בטענת החזרתי במיגו דנאנסו.

בדברי הרמב"ם שמודה במקצת כתובה חייב שבועת מודה במקצת. הסבר ר' חיים מבריסק. הסבר נוסף ע"פ התומים.

מח' תוס' ורמב"ן אמאי מודה במקצת לא הוי כפירת שיעבוד קרקעות; דעת הר"ן ע"פ הקצות; הסבר נוסף; דעת הרמב"ם שמודה בכתובת אלמנה חייב שבועת מודה במקצת.

ישוב שיטת הרמב"ם שאומר שבשבועת השומרים נשבעים לקטן בניגוד לגמ' בבבא קמא ולראשונים רבים.

שיטת תוס' והרמב"ן וביאור בדעת הר"ן.

האם פטור משיב אבידה הוא דין דאורייתא או דרבנן? הדברים תלויים ביסוד החיוב בשבועה - האם מצד התביעה או מצד הודאה וכפירה. הסבר שיטות הרמב"ם ורש"י.

המלווה את חברו בעדים צריך לפורעו בעדים - מצד התחייבות או מצד נאמנות? הסבר בסברת מיגו ; סברת הבית הלוי שכל כח השטר הוא מטענתו ואלמלא זה, חספא בעלמא הוא.