גמרא שבועות

בהסבר דברי הטור שאומר ש"ברי ושמא ברי עדיף", ומצריך "מתוך שאינו יכול להישבע משלם" במקרה של טוען "איני יודע אם פרעתיך" וחוזר ואומר "פרעתי". יסוד השיעור: "ברי ושמא ברי עדיף" גם לרבי יוחנן ורב נחמן, וסיבת הפטור ב"איני יודע אם הלויתני" היא שזאת טענת שמא ללא ריעותא.

נחלקו הראשונים האם חייבים בפשיעה בקרקעות, ומחלוקתם היא האם הפושע נחשב כשומר, או שמא לא. ומחלוקת זו משליכה על דין שמירת חמץ בפסח.

מהי דעת הרמב"ם בתביעת שמא? יש לכאורה סתירה בדבר - האם צריך תביעת ודאי או לא שני כיוונים בראשונים - המגיד משנה - חילוק בין שבועת עד אחד - שהיא לצורך סילוק העד, ולא על הממון - בה אפשר ע"י טענת שמא לתבוע תביעת ברי, לבין שבועת מודה במקצת - שמהווה בירור על הממון וצריך טענת ברי. ושיטת הטור- חילוק בין טענת שמא ששמעתי מאנשים אחרים מה היה הסיפור, לבין טענת שמא במקרה ששמעתי מהנתבע מה היה הסיפור - שבמקרה זה נחשב כטענת ברי.

אדם החליט שברצונו לוותר, לשלם ולהיפטר משבועה: האם ביכולתו לחזור בו ולהישבע? | חילוקים כשחזר בו תוך כדי דיבור, כשאמר שלא בפני בית דין, ועוד.

האם מחייבים שבועת מודה במקצת כשהטענה היא על כלים הפחותים משווה פרוטה? | נחלקו הראשונים האם פחות משווה פרוטה נחשב לכסף פחות מכשיעור, או שאינו נחשב לכסף כלל | ישנה מחלוקת האם כלי הפחות משווה פרוטה נחשב כערכו או שנחשב כשווה פרוטה.

נחלקו הראשונים באדם שטען טענה המועילה עבורו, וחזר בו וטען טענה אחרת, מועילה גם היא, האם נאמן עליה או לא | שורש הדיון הוא בשאלה האם סומכים על המיגו שלו, ובבסיס ההבנה מהו מיגו.

שבועת שקר מזעזעת את כל העולם כולו, וגורמת לנזקים עצומים | ברכה לבטלה היא כאדם המודה לחבירו על דבר שהחבר לא עשה, וגורם לו לבושה | אדם המסופק אם בירך ברכת המזון חוזר ומברך. מדוע, הרי זהו ספק הוצאת שם שמים לבטלה? ומדוע בברכות המצוות אינו חוזר ומברך?