שיחות בעניני השעה

כמו בחורבן הבית, גם את חנוכה פירקנו לגורמים: החרדים אימצו את השמן, החילונים את החרב, וכולנו שכחנו את המקדש. עיון ברמב"ם מגלה כי הניצחון תלוי דווקא בחיבור הבלתי אפשרי לכאורה בין קדושה לריבונות, חיבור שקיומנו תלוי בו היום יותר מתמיד

עומק המעשה של אליעזר זעירא. החשיבות של המשונים באומה הוא להזכיר את החלום הגדול שאליו מכוונים המעשים היומיומיים התהליכיים שהאומה פועלת בהם.

לאחר אסון 7 באוקטובר והמלחמה, חווה הדור צעיר צימאון עמוק לזהות יהודית ולחיבור לשורש. הצימאון הזה מבקש ביטוי מעשי של קיום תורה ומצוות, ולא רק רוחניות. הציבור הדתי בכוחו להידבק באותו צמא, להיות פעיל ולהשקות את הצמאים במים חיים של יהדות

אנו חיים בדור שעליו אמרו חז"ל - 'האמת תהא נעדרת'- איך אפשר לעבוד את ה' היום? הרב גלעד לואיס חושף את הזיוף שבעידן הדיגיטלי

הגאולה שלנו מונהגת ע"י הקב"ה, כל הזמן הוא מקדם אותה ואנחנו צריכים להדביק את הפער, זה קורה ע"י מסירות נפש. בגאולה האחרונה עמ"י בונה את הנפש הישראלית בשלמותה ולכן לא תהיה אחריה גלות.

הגאולה השלישית, בשונה מהגאולות הקודמות, מופיעה במהלך אלוקי של הנהגת האיחוד. היא לא תלויה בבחירה החופשית שלנו ולכן היא גם נצחית ולא זמנית וחולפת.

הגישות שראינו עד עכשיו סוברות שתהליך השיבה לארץ מתחיל מעמ"י. הציונות המשיחית סוברת שכל הגלות והגאולה זה מהלך אלוקי. הקב"ה מנהיג את העולם בהנהגת הייחוד, והגאולה מוכרחת לבוא.

הגישה של 'תורה ועבודה' סוברת שעניין התורה הוא לתקן את האדם, לבנות אותו שיהיה אדם טוב. החזרה לארץ זה נסיון לבנות שוב חברה מתוקנת. לא כ"כ נורא שהמהלך נעשה ע"י חילונים, כי סה"כ הם אנשים טובים. נטורי קרתא סוברים שעמ"י הוא עם אלוקי שלא מתנהל לפי כללי העוה"ז, וזה מה שצריך להיות בגאולה האחרונה. ולכן הציונות הורסת את מהלך הגאולה. אנו מחכים לגאולה ניסית, אלוקית.