מועדים

מהתבוננות במקורות וברבותינו הראשונים עולה, שהגדרת המצה אינה רק 'לא חמץ', אלא במובן מסוים המצה חייבת להיות בעלת פוטנציאל של חימוץ - שנמנע. יש בכך מספר דרכים, ולהם משמעות רעיונית המשליכה על עבודתנו וחיינו.

שני גדרים באכילת מצה: 'בערב תאכלו מצות' - שהיא מצת מצוה, ו'על מצות ומרורים יאכלוהו' - שהיא מצה הנאכלת עם הפסח. לגדרים אלו השלכות ונפקא מינות. ההגדה אין עניינה סיפור גרידא, אלא הודאה. אליהו הנביא - משיב לב אבות על בנים.

ליציאת מצרים יש רובד עמוק יותר, של יציאה מטומאה לטהרה. טומאת מצרים היתה ירודה ונמוכה מאוד, והתבטאה בעיקר בעריות, והגאולה היתה על ידי הצדיקים שאמרו באומץ את שראוי לומר, והובילו את העם לטהרה, לתיקון המילה.

הלכות רבות בליל הסדר, שיעור זה עוסק בהתכוננות לליל הסדר, במצות הקידוש, בשיעור ארבע הכוסות ובמשמעויותיהן האמוניות, בצורת ההסבה ובשיעור מצוות מצה.

בליל הסדר גדר הסיפור אינו רק פעולה פנימית אלא ה'להראות את עצמו' כחלק מההגדה. בכל מקום וזמן בו אנו נמצאים בלילה זה, יש להתחבר לסיפור ההגדה, ולהמחיש ולראות את הגודל שלה וכיצד היא מתבטאת היום. ואותנו הוציא משם!