קוממיות

כל אדם צריך לדעת שהשאיפה לשלמות, השאיפה לדרגה גבוהה יותר, צריכה לעמוד בבסיס ההשקפה שלו.

מנהל שבא עם דפוס עבודה קבוע, לפי הבנתו ותכונותיו של המנהל, ומצפה שכל המורים יישרו קו ו"ירבעו את עצמם" בהתאם למנהל, לעולם לא יצליח.

עם סיום פרשיות בניית המשכן וכליו נרצה להתבונן: מה מקומה של האמנות ביהדות ובעבודת ה' וממה עלינו להיזהר?

מערכת היחסים בין בני הזוג מאד גרועה. אני מנסה לגשר ביניהם, אבל איני רואה הצלחה. האם יש שלב בו כדאי לעודד פירוק המשפחה?

בלא בית-מקדש פנימי, בלא תוכן ערכי, בלא קדושה, כל החיים רדודים, שטחיים, כגוף מת חסר נשמת חיים. מה שווה עושר, רוב כסף וזהב, בית גדול ומעמד כלכלי איתן, אם אין שורה השכינה.

אמירתו של הרב צבי יהודה: "לא תגורו" היתה אחת מקריאותיו, לחידוד ההבנה שיחד עם כל אהבתו ונאמנותו למדינת ישראל האהובה, שום דבר אינו עומד בפני דעתה של תורה והדרכתה!

צריך לברר מהי מערכת הציפיות של בעל מאשתו, ומהן הציפיות של אשה מבעלה. אתה כותב שאשתך אינה מכבדת אותך. זוהי ציפיה שלך, ציפיה מוצדקת. אבל במקביל, הנך חייב לבדוק מה אשתך מצפה ממך.

לעיתים קיימת הרגשה, והמציאות מוכיחה כי טיולים, בתי מלון וכדו' הוא מקום להתפרקות. אצל יהודים שומרי מצוות ההרגשה צריכה להיות שונה.

"עגל הזהב" שאליו עבדו בני-ישראל, מעלה את שאלת היחס לכסף וצבירת הרכוש בתפיסת היהדות.

בדרך כלל כשנזכרים בפרשת כי תשא, נזכרים בחטא העגל. אנחנו לא נדבר על המעידה הקשה הזאת בישראל, אלא נדבר על הדברים החיוביים שיצאו מתוך הירידה הזאת.