שלום הרב, מתחילת החודש הלועזי הקרוב המדינה מספסדת ארוחות של עובדי מדינה. עובד מדינה שילך לאכול במקומות שבהסדר, יעביר כרטיס עובד, יצא לו שובר אוכל ועם זה הוא יאכל באותו מקום. המדינה תשלם לאותו מקום לפי השוברים. עובד יכול להוציא רק שובר אחד ביום. במידה והעובד לא מוציא שובר כזה באותו יום, הוא לא מקבל זיכוי על כך אלא המדינה פשוט לא משלמת עליו.. במקום העבודה שלנו יש עובדי מדינה וגם עובדי קבלן. עובדי קבלן לא מקבלים שוברי אוכל כאלו. רציתי לשאול - האם עובד מדינה שלא מעוניין לנצל את השובר שלו ביום מסוים יכול להעבירו לעובד קבלן או לא ? מצד אחד - המדינה נתנה לו את הכסף לאכול, אז הוא יכול להחליט "להאכיל" עובד קבלן, מצד שני - המדינה נתנה על דעת זה שהעובד עצמו יאכל (למרות שזה לא כתוב בשום מקום..) ניסיתי לברר מי הבר-סמכא פה כדי לשאול אם זה אפשרי אך לא הצלחתי להגיע אליו.. אשמח לקבל הסבר לתשובה ואם אפשר גם אסמכתא לכך מהמקורות. תודה רבה !

כלל נקוט בתלמוד "בדבר שבממון תנאו קיים" (בבא מציעא נא. צד. ועוד) לכן התשובה לשאלות אצל היא אצל המעסיק. הוא הסמכות המעשית, וסמכות זו מקבלת תוקף הלכתי. מבירור קצר ומהבנה חיצונית, נראה שהטבה זו היא חלק מהסכם שכר קיבוצי של הסתדרות עובדי המדינה עם ה"מעסיק" מדינת ישראל, משרד האוצר. הסכם זה כולל בתוכו "סבסוד ארוחות צהרים לעובדי שירות המדינה" כחלק משיפור תנאי העבודה. דבר זה הוא הטבה לעובד וכפי שציינת ניתן עבור הארוחה של העובד עצמו, ולא כתוספת שכר במשכורתו של העובד. נראה שזו הטבה אישית שהרי העובד נצרך להעביר כרטיס עובד שהוא אישי ורק הוא זכאי לקבל את הארוחה. הטבה זו היא גם סבסוד של סכום כסף, שאר עלות הארוחה היא על חשבון העובד. והטבה זו מגולמת במס . מכל הנ"ל נראה שהיא אישית ולא ניתנת להעברה.