לכבוד הרה"ג יעקב אריאל שליט"א, פגשתי יהודי שגדל בחינוך דתי ואף למד בישיבה, שלצערנו הפסיק לשמור מצוות. הוא סיפר שמה שגרם לו לכך הוא שהוא נתקל בקושיות שונות של ביקורת המקרא שגרמו לו להגיע למחשבה שאי אפשר באמת להשתכנע שתורה מן השמיים ולכן אין סיבה לטענתו לקיים את המצוות. הוא לא היה נראה לי אדם מושחת או תאוותן באופן חריג וגם לא אדם טיפש. כיצד אני אמור להסתכל על מקרה כזה? האם עליי לשכנע את עצמי שהוא כן מושחת אבל אני לא רואה את זה? האם שייך לומר שהחלטה כזו היא החלטה לגיטימית כי לשם השכל שלו הוביל אותו?

לגיטמית? ח"ו! לכל השאלות יש תשובות. או שהוא לא התעניין למצוא אותן או שהוא העדיף את ההנחות השגויות של הביקורת החיצונית על האמת של המקרא עצמו. לפעמים העדפה זו נובעת מנטיית לב שאינה רציונאלית בין כך ובין כך אין מקום לסנגר עליו