ברוח התקופה הזו אני חש מצוקה גדולה ובצער גם חושש שהאמונה שלי נפגעה בפעם האחרונה שתהיתי בנושא האמינה זה שהיה בגיל 18 כשהייתי בפולין מהמשלחת של בית הספר ולמדתי על הזוועות שהעם שלנו עבר ולא יכולתי שלא לשאול איפה בורא עולם היה ? איך לא שמר על ילדיו? אותן תחושות מציפות אותי כעת וגרוע מכך, אני חי בתחושה של השלמה עם כך שזה סופו של העם שלנו ולמעשה גם שלי אין לי מחשבות על להביא עוד ילדים, תכניות לעתיד ובכללי הימים מרגישים לי חסרי טעם כי יש בי חלק שפשוט מאמין שהאויבים שלנו ישמידו אותנו הפעם אני מאמין בשם יתברך אך לא יכול להתעלם מעוצמה שהאויבים שלנו צברו והיא גדולה משלנו ויחד עם האסון שקרה באותה השבת אני גם חושב האם השם בכלל רוצה לשמור עלינו? אולי זה עונש על הפילוג שגילינו אחד כלפי השני? שמעתי סיפורי זוועות שהמוח לא יכול להבין בכלל..

שלום. הקב"ה לא עובד לפי סיבות. הוא עובד לפי מטרות! המטרה של השואה היתה: להקים את מדינת ישראל! המטרה של המלחמה כיום היא: לסלק את המחלוקת בתוך העם! ככל שניםעל עם הקב"ה, כך נתקדם במיגור אויבינו!