על פי הגמ’ בבבא בתרא דף נ"ז ע"ב, בעניין שאסור לאדם ללכת למקום אם הוא יודע שיהיה שם מראה לא צנוע או שילך שם רק אם הוא בטוח שיעצום עיניו. א. איך זה מסתדר עם: "אין אפוטרופוס לעריות"? הרי אם "אין אפוטרופוס לעריות" אזי תמיד יהיה אסור ללכת שם, ומדוע חילקה הגמרא? ב. כיצד יש המתירים כיום ללכת ללמוד במקומות מעורבים או בכלל לחיות בישובים או ערים שידוע שיש בהם פריצות? ובכלל כיצד יש לנהוג היום ברחוב מבחינת הצניעות, ע"פ מקורות חז"ל נראה שאין לצאת מפתח הבית? מה המקור ההלכתי המתיר לנו לחיות במקומות כאלו ולא להסגר כמו החרדים?

א. מדובר בדבר שיכול להישמר. "אין אפוטרופוס לעריות" נאמר לגבי ייחוד, שלא יכול אדם לומר אני אתייחד ולא יקרה כלום. אבל ללכת במקום שיכול לשלוט בעצמו ולא להסתכל, אין בזה איסור. ב. אדם צריך להיזהר לא להסתכל או לעצום עניים, ברור שלכתחילה אסור לאדם להנות מזה. אך אין לנו אפשרות להיסגר עד כדי כך, וכשאדם אנוס הוא לא מתכוון להנות מזה, וזה לא אסור.