האם צריך לוותר על טהרת העיניים וצניעות בזמן השירות הצבאי, כאשר יש צורך להתאמן עם חיילות?

המקבל פקודה להתאמן במסגרת שהצניעות אינה נשמרת בה, צריך שלא להסכים לכך. ואף אם יצטרך לשלם על כך מחיר אישי של ישיבה בכלא, מוטב שיסרב פקודה ולא יקבל על עצמו מציאות המנוגדת להלכה. סיפר הרב גורן זצ"ל שפעם הדפיס בחוברת של הרבנות הצבאית הוראה הלכתית, שבכל עת שיש פקודה לחלל שבת שלא לצורך פיקוח נפש - יש לסרב פקודה. הרמטכ"ל דאז, חיים לסקוב, כעס מאוד, ואמר שהכלל הבסיסי בצבא הוא ציות לפקודות, ומי שיש לו ביקורת על פקודה, צריך קודם כל לבצעה ואחר כך להגיש קובלנה. כעונש הורה לסקוב להפסיק את פרסום העלון של הרבנות הצבאית. אבל הרב גורן לא נכנע. הוא התלונן אצל בן-גוריון, שהיה ראש הממשלה ושר הביטחון, וטען שכמו שמי שמקבל פקודה להרוג אדם חף מפשע, לא יהרוג אותו ואחר-כך יתלונן על מפקדו, כך גם מי שמקבל פקודה לחלל שבת לא יחלל ואחר-כך יתלונן, אלא עליו לסרב פקודה. בן גוריון הצדיק את הרב גורן ונזף בלסקוב, ואף הורה להכפיל את מספר העמודים בבטאון הרבנות הצבאית. מה ההבדל בין החצנה בקיום המצוות לבין הידור בטוב טעם?