במסכת ברכות פרק ראשון (אם אני לא טועה בדף ג עמוד א) מסופר על רבי יוסי שהולך בדרך ותוך כדי רואה חורבה, הוא החליט לעצור בצידי הדרך ופנה אל החורבה כדי להשלים תפילה. אחרי כן מתגלה אליו אליהו הנביא... ע"פ הגמרא אליהו הנביא הקדים בשלום לרבי יוסי. ע"פ חידושי החיד"א נאמר שרבי יוסי לא יכל לענות לאליהו הנביא כי היה באמצע התפילה ועוד שכך פעל על דרך המוסר (לא הבאתי את הלשון שלו). השאלה שלי ע"פ המוסר מה נהוג, שהרב מקדים בשלום לתלמיד או שהתלמיד מקדים בשלום לרב? לפי מה שהבנתי זה, שהרב אמור להקדים שלום לתלמידו ועוד שכן אני חושב ששמעתי את זה ממקור אחר.

זה לשון ספר בניהו בן יהוידע: "א"ל שלום עליך רבי - כתב הרב פתח עינים ז"ל בשם הרב עיון יעקב ז"ל אמאי רבי יוסי לא הקדים לו שלום, יעויין שם. ונראה לי בס"ד, כי רבי יוסי הרגיש בו שהוא אליהו זכור לטוב, ולכך השיב לו שלום עליך רבי ומורי, ומה שלא הקדים לו שלום מפני שרצה לבדוק עצמו, אם הוא ראוי שאליהו יקדים לו שלום, כי ידוע הקדמת שלום מפי אליהו זכור לטוב, הוא מעלה גדולה, ואם היה רבי יוסי מקדים לו שלום, והיה אליהו זכור לטוב מחזיר לו שלום, אין הוכחה כל כך על מעלה של רבי יוסי דיש לומר הוכרח להחזיר לו שלום, כדי שלא לעבור על גזילת העני בבתיכם, לכך המתין לראות, אם יקדים לו שלום, כי הצדיקים מרוב ענותם, אין מחזיקים עצמם גדולי המעלה, לכך בדק עצמו תחלה. ומה שכתב פתח עינים דאליהו הוה רגיל אצל רבי יוסי ומכירו, היה אפשר שזאת המעשה היתה התחלת הכרתו עמו, ומה שהוסיף רבי יוסי לומר רבי ומורי, מלבד שכך ראוי להשיב מפני הכבוד, עוד י"ל כיון לומר רבי בחכמה ומורי ברוח הקודש". מדבריו עולה שאין הלכה ברורה מי מקדים שלום. נראה שהעקרון הוא שיש מעלה להקדים שלום בין הרב לתלמיד ובין התלמיד לרב. אם כן הזריז בהקדמת שלום הוא הנשכר.