אני משתייך לעדת יוצאי הולנד לפיה ממתינים שעה אחת בין בשר לחלב. כך נהגו במשפחתי מדורי דורות וכך נוהגים גם גדולי רבני הולנד. לפני מספר שנים החלטתי להחמיר על עצמי ולהנהיג שמירת שש שעות בגלל דברי נושאי הכלים בשו"ע על המנהג. הדבר גרם לכעס רב במשפחתי ולטענתם עברתי על לא תיטוש תורת אימך. השאלה שלי מתחלקת לשתיים: א. 1) האם מראש היה צורך במעבר לשמירת שש שעות, שהרי כל משפחתי נוהגת כך, ביחוד בהקשר של עוגמת הנפש שזה גורם למשפחתי? 2) האם היום, לאחר כמה שנים מותר לי לחזור למנהג אבותי, האם צריך לעשות התרת נדרים? ב. כמו כן, הקשו עלי במשפחתי איך אני יכול לשאול רב שלא שייך לעדה מה לעשות עם מנהגי העדה. טענו נגדי שאם אשאל את הרב עובדיה האם לנהוג כמנהגי עדות המזרח או אשכנז יענה לי שצריך לפסוק לפי עדות המזרח והדין פה דומה, שרב תמיד יפסוק על פי עדתו ולא ע"פ עדת השואל. מה עלי לענות להם?

רב פוסק לפי ההלכה. אם יש מנהגים שונים הוא פוסק לשואל על פי מנהג אבותיו. אולם מותר לאדם להחמיר על עצמו אם הדבר לא מפריע לשלום הבית. כגון: בן הולנד שמתחתן עם אישה מעדה אחרת שקשה לה לקבל את מנהג הולנד מותר לבעל להחמיר ולנהוג כאשתו. אך אם אישה כזאת הנישאת ליוצא הולנד, שלפי הדין מותר לה לנהוג כבעלה, והיא מחמירה ונוהגת שש שעות, אולם כתוצאה מכך סדרי הבית משתבשים, כגון שארוחת הערב אינה יכולה להיות חלבית למורת רוחם של יתר בני הבית, אסור לה להחמיר (אם כי היא עצמה אינה חייבת לאכול את כל מה שהיא מכינה). מי שהחמיר על עצמו ורוצה לחזור בו צריך התרת נדרים בפני שלושה שאחד מהם חכם המומחה בהלכות נדרים.