גילוי עריות הוא אחד הטאבואים היציבים ביותר בחברה האנושית. אם כך, איך ניתן להסביר שלפי סיפורי התנ"ך האנושות כפי שאנו מכירים אותה היום היא תוצר של גילוי עריות (גם סיפור אדם וחווה וגם המבול) לא רק פעם אחת אלא פעמיים?

לשואל שלום, התבוננות במאורעות התנ"ך ומבט כללי על ההיסטוריה האנושית מגלה שלא פעם ריבונו של עולם מסבב דברים גדולים דווקא על ידי נפילות גדולות. מדוע לידת דוד המלך היתה צריכה לבוא דווקא מסיפור יהודה ותמר? מדוע היתה צריכה נשמתו להגיע מגרים? השאלות מן הסוג הזה הן רבות. מרן ה"בית יוסף" בספרו "מגיד מישרים" נדרש לשאלה זו ומבאר שכשצריך להגיע דבר גדול לאומה הישראלית, מידת הדין מחייבת שהדבר יגיע רק כשהעם ראוי לכך, וכשאין העם ראוי מספיק, הקב"ה בחסדיו המרובים מגלגל את הדברים בדרך עקלקלות בהעלמה ובהסתר, כדי למנוע מן המקטרגים השונים לעורר את מידת הדין. (ראה "אם הבנים שמחה" פרק שני עמ' קכא-קכה) בברכה נאמנה