הישיבה

הגדולה

בעולם

הרב עזריה אריאל

שאלה

שלום וברכה. במקרה שאדם שאוכל פרי,ירק וכו? יחד עם שניים שאוכלים לחם, האם גם הוא חייב בזימון או רק שיש אפשרות להצטרף, והנ"מ תהיה ביחס לזה שאסור לצאת וכו? [השאלה שלי היא ביחס לחבורה עצמה אבל גם ביחס לאותו אדם שלא אכל לחם]. תודה רבה!

תשובה

לשואל, שלום וברכה! כאשר שניים אכלו לחם והשלישי אכל משהו אחר, השניים שאכלו לחם התחייבו בזימון ולכן גם השלישי חייב להצטרף אליהם ולאפשר להם את הזימון ואסור לו לצאת בלי לזמן. רק אם יש זימון בלעדיו, מי שלא אכל לחם רשאי לצאת ללא זימון. [כאשר מישהו לא רוצה לאכול לחם רק כדי שלא להתחייב בזימון, אזי ההחלטה שאינו רוצה לזמן מחשיבה אותו כמי שמלכתחילה לא רוצה להצטרף אליהם ולאכול עמהם, ואז הם פטורים מזימון. דין זה קיים עקרונית גם כשכולם אכלו לחם, שהחלטה מפורשת שלא להצטרף מפקיעה את הזימון, אלא שלכתחילה עדיף להשתדל להתחייב בזימון ולזמן (פמ"ג במשבצות זהב סי' קצז סק"א)] הרחבה: הדין שמי שאכל פרי וכדומה מצטרף לזימון מפורש בגמרא (ברכות מח ע"א) לגבי זימון בעשרה, ואילו לגבי זימון של שלושה הדבר שנוי במחלוקת ראשונים, עיין שם בתוספות ד"ה תשעה. בשו"ע סי' קצז ס"ג הכריע שאם שניים אכלו ובא אליהם שלישי עדיף שיתנו לו לאכול לחם, ואם אינו רוצה עדיף שלא לתת לו מאכל אחר או שתיה, כדי שלא יכנסו לספק, ורק בדיעבד אם אכל או שתה יזמנו עמו. למעשה המנהג כיום שאם השלישי לא רוצה לאכול לחם יתנו לו לאכול מה שירצה, כפי שכתבו האחרונים שם. מכל מקום, מהסברה שכתב השו"ע, שלא להיכנס לספק, מבואר שלפי הדעה שדי באכילת פרי וכדומה יש כאן חיוב זימון. וכך מבואר במקור הדברים על המהר"ם מרוטנבורג (ספר תשב"ץ קטן סי' שז): "והר"ם ז"ל כשהיה אוכל ואדם אחר עמו, ובא אדם שלישי ונתן לו לשתות, בקש ממנו שיאכל עמו מעט לפי שכבר חייב בזימון לפירוש התוספות. ואינו רוצה לזמן עליו על ידי שתיה לבד, לפי שפסק רב אלפס שאין לזמן על ידי שתיה". הרי בפירוש שזימון זה הוא חיוב (בהגהות מיימוניות הל' ברכות פ"ה ה"ח הובאו דברי המהר"ם באופן פחות ברור). במקור חיים (לרב יאיר בכרך, 'קיצור הלכות' סי' קצז ס"ב, מהדו' מכון ירושלים עמ' שלד) כתב על השותה יין ומצטרף לעשרה: "וגם השותה הכוס אסור לברך ברכה אחרונה ולצאת, אלא אם כן ישארו עשרה, אזי מותר". מחד אסר על השותה יין לצאת, ומאידך התיר זאת כאשר יש עשרה בלעדיו, דבר שאסור למי שאכל לחם, ככתוב במשנה (ברכות פ"ז מ"ד וכן בשו"ע סי' קצג ס"א). מכאן יש ללמוד שמצד עצמו אין עליו חיוב זימון, חיוב שנאמר רק על מי שאכל לחם, אלא שמאחר שהצטרף לסעודתם יש עליו חיוב לאפשר להם את הזימון. חילוק זה נראה גם מדברי הפרי מגדים (א"א סי' קצז סקי"א), שכתב שאם רק זה שאכל ירק יודע את ברכת הזימון והאחרים לא "אינו יכול לומר ברכת הזימון ולהוציא אותם, דכל שאין מחויב בדבר הוה כהאי גוונא, וצ"ע". משמעות לשונו שהם חייבים, ולכן יש מקום לדון האם יכול להוציא אותם ידי חובתם, אלא שצידד שאינו יכול, כי הוא אינו מחויב בדבר (דין זה שאוכל הירק אינו מחויב כתב הפמ"ג גם בא"א סי' קצד סק"א ובראש יוסף ברכות נ ע"א). בקצות השולחן (לגרא"ח נאה, סי' מה סק"י) הסיק מהפמ"ג שמכיוון שאוכל הירק אינו מחויב ממילא גם השניים האחרים אינם חייבים, אלא זימון זה הוא רשות. בהמשך (סקי"א) הביא את הפמ"ג הנ"ל שדן על האפשרות שאוכל הירק יוציא ידי חובה, ולפי שיטתו התקשה בשאלה מה שייך להוציאם ידי חובה כאשר אינם חייבים, ונדחק לפרש את הפמ"ג שדבריו שם מוסבים על שלושה שאכלו לחם והרביעי אכל ירק, שאז הם חייבים והוא לא ולכן אינו יכול להוציאם ידי חובה. אולם בפמ"ג בשאר המקומות הנ"ל מדובר במפורש על שלושה בלבד כולל אוכל הירק, ומשמע מדבריו שרק הוא אינו מחויב והם כן, וכפי שמפורש בדברי המהר"ם והמקור חיים.