ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- ספר הכוזרי
- הלכה מחשבה ומוסר
- ספרי אמונה וחסידות
- ספר הכוזרי
סט אָמַר הֶחָבֵר: כְּבָר חָסַכְתָּ מִמֶּנִּי בִּדְבָרְךָ זֶה הַרְבֵּה מִתְּשׁוּבָתְךָ. הַאַתָּה מְיַחֵס אֵת הַחָכְמָה הַזֹּאת הַמְצוּיָה בִּבְרִיאַת הַנְּמָלָה, לְמָשָׁל, לְגַלְגַּל אוֹ לְכוֹכָב אוֹ לְזוּלַת זֶה, מִבַּלְעֲדֵי הַבּוֹרֵא, הַיָּכוֹל, הַמְשַׁעֵר, הַנּוֹתֵן לְכֹל דָּבָר חֻקּוֹ בְּלִי תּוֹסֶפֶת וּבְלִי חֶסְרוֹן?
ע אָמַר הַכּוּזָרִי: וְזֶה הוּא הַמְיֻחָס אֶל פֹּעַל הַטֶּבַע.
עא אָמַר הֶחָבֵר: וּמַהוּ הַטֶּבַע?
עב אָמַר הַכּוּזָרִי: הוּא כֹּחַ מִן הַכֹּחוֹת לְפִי מַה שֶּׁשָּׁמַעְנוּ בַּחָכְמוֹת, וְאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מַה הוּא, אֲבָל הַחֲכָמִים יוֹדְעִים אוֹתוֹ בְּלִי סָפֵק.
עג אָמַר הֶחָבֵר: לֹא כִי, אֶלָּא יְדִיעָתָם בּוֹ כִּידִיעָתֵנוּ. הִגְדִּיר אוֹתוֹ הַפִילוֹסוֹף שֶׁהוּא הַהַתְחָלָה וְהַסִּבָּה אֲשֶׁר בָּהּ יָנוּעַ וְיָנוּחַ הַדָּבָר, אֲשֶׁר הִיא בּוֹ בְּעֶצֶם, לֹא בְּמִקְרֶה.
עד אָמַר הַכּוּזָרִי: כְּאִלּוּ הוּא אוֹמֵר, כִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יָנוּעַ מֵעַצְמוֹ וְיָנוּחַ מֵעַצְמוֹ יֵשׁ לוֹ סִבָּה מְסֻיֶּמֶת שֶׁבָּהּ יָנוּעַ וְיָנוּחַ, וְהַסִּבָּה הַהִיא הִיא הַטֶּבַע.
עה אָמַר הֶחָבֵר: זֶה מַה שֶּׁהוּא רוֹצֶה לוֹמַר, עִם מֻמְחִיּוּת רַבָּה, וְדִקְדּוּק, וְהַבְחָנָה בֵּין מַה שֶּׁפּוֹעֵל בְּמִקְרֶה לְמַה שֶּׁפּוֹעֵל בְּטֶבַע, וּדְבָרִים הָעֲרֵבִים לְאֹזֶן הַשּׁוֹמְעִים. אֲבָל הָעוֹלֶה מִידִיעָתָם בַּטֶּבַע זֶה הוּא.
עו אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהֵם הִטְעוּ אוֹתָנוּ בַּשֵּׁמוֹת הָאֵלֶּה, וַעֲשָׂאוּנוּ מְשַׁתְּפִים עִם אֱלֹהִים בְּאָמְרֵנוּ "הַטֶּבַע חָכָם פּוֹעֵל", וְאוּלַי נֹאמַר "בּוֹרֵא" לְפִי מַשְׁמָעוּת דִּבְרֵיהֶם.
עז אָמַר הֶחָבֵר: אָכֵן. אֲבָל יֵשׁ לַיְּסוֹדוֹת וְלַיָּרֵחַ וְלַשֶּׁמֶשׁ וְלַכּוֹכָבִים פְּעֻלּוֹת עַל דֶּרֶך הַחִמּוּם וְהַקֵּרוּר וְהַהַרְטָבָה וְהַיִּבּוּשׁ וְהַנִּמְשָׁכִים מֵהֶם, מִבְּלִי שֶׁתְּיֻחַס לָהֶם חָכְמָה, אֶלָּא רַק עֲבוֹדָה. אוּלָם הַצִּיּוּר וְהַשִּׁעוּר וְהַהוֹצָאָה אֶל הַפֹּעַל, וְכֹל מַה שֶּׁיֵּשׁ בּוֹ חָכְמָה מִתּוֹך כַּוָּנָה, לֹא יְיֻחַס אֶלָּא לֶחָכָם הַיָּכוֹל הַשּׁוֹלֵט. וּמִי שֶׁקּוֹרֵא לְאֵלֶּה אֲשֶׁר מְתַקְּנִים הַחֹמֶר בְּחִימּוּם וּבְקֵרוּר 'טֶבַע', אֵינוֹ מַזִּיק, אִם שָׁלַל מֵהֶם הַחָכְמָה, כְּמוֹ שֶׁהוּא שׁוֹלֵל מֵהָאִישׁ וְהָאִשָּׁה יְצִירַת הַוָּלָד כַּאֲשֶׁר יִתְחַבְּרוּ, וְאָמְנָם הֵם מִן הָעוֹזְרִים לַחֹמֶר הַמְקַבֵּל אֵת צוּרַת הָאָדָם מֵאֵת צָר הַצּוּרָה הֶחָכָם. וְאַל יְהִי רָחוֹק בְּעֵינֶיךָ הֵרָאוֹת רְשָׁמִים אֱלֹהִיִּים נִכְבָּדִים בָּעוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, כַּאֲשֶׁר יִּהְיוּ הֶחֳמָרִים הָהֵם מוּכָנִים לְקַבְּלָם. וְזֶהוּ שֹׁרֶשׁ הָאֱמוּנָה וְשֹׁרֶשׁ הַמֶּרִי.
___________________________
בחמרה – בחומריותה. ואם היא – אף על פי שהיא. היכול – בעל יכולת בלי גבול. המשער – הנותן שיעור ומינון מרכיבי כל ברייה וברייה. פעל הטבע – [כוונתו מתבררת בסעיפים הבאים עא – עז]. אשר היא – הסיבה לתנועת הדבר. בעצם – סיבה הקבועה בטבעו. יסודות – בדברי הקדמונים העולם מורכב מארבעה יסודות: רוח, מים, אש ועפר. והנמשכים – והתוצאות הנולדות מהם. ציור – המחשבה שקודמת לעשייה. וזה שורש האמונה – מבואר בפסקה עט.
ביאורים
כעת חוזר ריה"ל לדון במה שהתחיל להתברר בסעיף מג', העובדה כי התחברות הגילוי האלוהי לעם ישראל נתגלה להמון באמצעות משה רבנו. המלך חוזר ומקשה את שאלתו שנזכרה כבר גם בטענתו על המוסלמי – כיצד תיתכן ההתגלות אל ברייה שפלה כאדם. אמנם, מודה המלך, שגם בברייה הקטנה ביותר – הנמלה למשל, קיימת חכמה גדולה ומופלאה, אך עם זאת, קשה לו לקבל שלבריות השוכנות בעולם הזה, יהיה חיבור כלשהו עם הא-ל הנעלה מכל ברייה. ריה"ל מנצל את הדוגמה של המלך ונעזר בה כדי להראות שכבר בשאלתו נמצאת התשובה. החכמה המופלאה שקיימת באותה נמלה, מיוחסת בפי המלך אל הטבע והוא מושג ערטילאי ומופשט. מה או מי עומד מאחורי המושג הזה? המלך טוען לעומתו שגם אם הוא איננו יודע, בוודאי יש חכם שיודע את התשובה. אלא שגם החכמים, טוען החבר, אינם יודעים דבר מעבר להסבר מסובך אשר מוכיח עד כמה גם בידם לא נמצאת תשובה לשאלה. החבר מוליך את המלך בדרך זו כדי שיגיע להבנה שגם בטבע חל העניין האלוהי. אמנם ישנו חומר, אך בתוכו קיימת דייקנות אלוהית המעצבת את החומר ומכינה אותו לקראת ייעודו ותכליתו. כלומר, הטבע עצמו הוא 'עיוור'. הכוח האלוהי הוא זה שפועל בו ומעצב את צורתו. במובן זה, אומר החבר, אין פסול להגדיר את כל הכוחות הקיימים והפועלים בעולם בשם הכולל – 'הטבע'. הסכנה היא רק כאשר מייחסים לטבע כוח עצמאי. 'מרי' פירושו מרידה. כאשר אדם מייחס לשמש למשל פעולה – חימום ייבוש וכדו', אין זאת מרידה. הוא מאמין שה' הוא הגורם לשמש לבצע את תפקידה בנאמנות. אך, כאשר מקור הכוח עצמו מיוחס לשמש – אזי זוהי מרידה במקור הכוח האמיתי. היסוד שאותו לימד ריה"ל הוא כי על ידי הכנה מתאימה, גם בתוך מציאות חומרית נמוכה יכול להופיע דבר עליון ומופלא.
הרחבות
1. האם ה"טבע" הוא "אלוהים"?
וּמִי שֶׁקּוֹרֵא לְאֵלֶּה אֲשֶׁר מְתַקְּנִים הַחֹמֶר בְּחִימּוּם וּבְקֵרוּר 'טֶבַע', אֵינוֹ מַזִּיק. לפני כשלוש מאות שנה חי רבי דוד ניטו , בעל ספר "כוזרי שני". הוא אמר "שהשי"ת והטבע והטבע והשי"ת הכול אחד", דברים אלו עוררו סערה בעולם היהודי, אולם רבי דוד ניטו לא חזר בו אלא הסביר את דבריו: "אבל צריך לידע... ששם טבע הוא מהמצאת האחרונים מזמן ד' או ה' מאות שנה סמוך לזמנינו... אלא שהקב"ה משיב הרוח והוא יתברך מוריד הגשם. והוא יתברך מפריח טללים מזה מוכרח שהקב"ה עושה כל אותן העניינים שהאחרונים קוראים טבע באופן שטבע אין בעולם ואותו הדבר שהוא ההשגחה הוא שקוראים טבע". מנהיגי הקהל בעיר לונדראש, שלחו מכתב לרבי צבי הירש אשכנזי, בעל החכם צבי , לשאול על דבריו של רבי דוד ניטו. החכם צבי, ענה תשובה מפורטת בעניין: "תשובה רואה אני את דברי החכם המרומם ונעלה נר"ו שהן דברי הכוזרי... ומפרשו מוהר"י מוסקאטו אחרי הצעות רבות כ' וז"ל והוא יתברך יקרא טבע באמת כמוזכר שמה להיותו טובע בחותמו כל מטבעות היצורים..." ובסיום דבריו כתב: "שצריכין אנו להחזיק טובה להחכם הכולל המרומם כמהר"ר דוד ניטו ה"י על הדרשה שדרש להזהיר את העם לבל יטו לבבם אחרי דעת הפילוסופים האומרים בטבע כי ממנו יצאו תקלות רבות והאיר עיניהם באמונתו האמיתית שהכל בהשגחה מאתו יתברך" [שו"ת חכם צבי סי' י"ח].
שאלות לדיון
למה פעולות הנבראים הן טבעיות להן ואילו האדם צריך להתאמץ על מנת לעשות את מה שנדרש ממנו?
החבר מבקש מהכוזרי שלא יתפלא שהקב"ה מתחבר לנבראיו 'בעולם הזה התחתון'. מתי אנו באמת מרגישים במציאותו של הקב"ה? אלו דברים גורמים לנו לחשוב עליו?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
