האבני מילואים ביאר שיש שני חסרונות בזריקת הגט לרשות האשה. החסרון של משתמרת נפתר ע"י שיכלה לתפוס, ואויר שאין סופו לנוח נפתר למפרע כאשר ינוח. הב"ש כתב שהחסרון בקנה גבוה הוא שלא יכולה לשמרו כלל, אך לא נראה כך מלשון רש"י.
הר"ן מסביר בדברי הרמב"ם שדברי רבה בר אבוה לגבי נמחק או נשרף שייכים רק ברישא של המשנה לגבי זריקה מלמטה למעלה.
רש"י הסביר את קושית הגמרא "והא לא מינטר" שזה אויר שאין סופו לנוח. באופן פשוט נראה להסביר שזה חיסרון בחצר המשתמרת, אך האבני מילואים מסביר שזה דין חדש שכדי שיהיה מוגדר נח צריך אויר שסופו לנוח.
חצר המשתמרת הגדרתה שמשתמרת מבני אדם, ואילו אויר שסופו לנוח הגדרתו שהחפץ עצמו ישאר בחצר למרות שעוד לא נח.
האבנ"מ מסביר כך כדי להבין את תירוץ אבימי שמדובר בפחות משלושה סמוך לגג.
האפשרות השניה שהגמרא מביאה ונפסקה בשו"ע לקבלת הגט בעומדת בראש גגה היא שהגיע לתוך ג' טפחים. לפי רש"י זה בא להסביר למה באויר כזה אין חשש שאין סופו לנוח, ואם הגיע לג' טפחים זה לבוד ואיגלאי מילתא למפרע שהיה יכול לנוח אז נקנה מרגע הכניסה לגג.
ההכרח לומר כך שמשמע שאם הגיע לג' טפחים, אפילו אם אירע משהו אח"כ זה נקנה.
התוספות הקשו במשנה שכתוב שהיתה עומדת על ראש הגג וזרקו לה קונה שלכאורה לפי ר' אושעיא לא צריכה לעמוד שם כי זה קניין חצר מדין שליחות, ותירצו שהכוונה שהחצר שלה אבל לא צריכה להיות שם.
המהרש"א הקשה שלכאורה אפשר לתרץ שצריך חצר המשתמרת גם מבני החצר עצמם.
השו"ע הביא מחלוקת באיש שנתן לאשתו גט קשור בחוט ולא יכל למשוך בגלל שקפצה ידה אם מגורשת והרמ"א כתב שאם זה בציווי הבעל זה גט, ומקורו בטור.
האבני מילואים מקשה שמשמע מהרא"ש שאין חילוק אם זה בציווי הבעל כיון שמדמה ל"טלי גיטך מעל גבי קרקע".
ניתן לתרץ שהדימוי הוא רק מראה שהנתינה חסרה.
מהגמרא לגבי "עייק לה חרציה" גם משמע כמו הרמ"א שכדי שיהיה גט צריך שיהיה גוף, קירוב ורצון.
בגמ' משמע שחצר האישה לא קונה לה ואילו ידה כן.
והתוס' שואלים שגם חצר תקנה לה, כי משועבדת לבעל רק לעניין פירות.
הקצות מאריך לתרץ את קושיית התוספות בחילוק בין קניין יד שקונה מדין בעלות לקניין חצר שקונה משום רשות.
נחלקו הראשונים האם מועילה אמירת האי גיטך אם נתן פיקדון, הרשב"א והר"ן אומרים שכן אך הרא"ש אומר כיון שהנתינה לא היתה לשם גירושין צריך נתינה חוזרת. מדייק האבני מילואים שלדעת הרשב"א שגם אם הוציאה את הגט מידה ואח"כ חזרה ולקחה אותו עדיין הנתינה מועילה וניתן לדייק עוד ולומר שלדעת הרשב"א אין כלל דין נתינה אלא שלא תיקח אותו לבד.
מדברי הרשב"א והר"ן יוצא שגם אם נתן לה את הגט בתורת פקדון הנתינה מועילה ובלבד שתדע אחר כך שהיא מגורשת אבל מהרא"ש רואים שהנתינה הזו איננה מועילה ועל כל פנים צריך להודיע לה.
מח' התוס' והרמב"ם בשאלה מדוע מקדש במתנה על מנת להחזיר אינה מקודשת, ביאור הב"ח לדעת הרמב"ם שמדובר בתנאי כפול. קושיית בדק הבית על הב"ח ותירוץ האבני מילואים.