1. חז"ל אומרים שנשתייר לו למשה מעט דיו מהמילה ויקרא וממנה זכה לקרני הודו. מה משמעות דברים אלו?
2. חז"ל אומרים שמשה שאל את הקב"ה: מכל אומה ולשון אתה מצווה על הקרבנות דווקא את ישראל?! מה משמעותה של שאלה זו?
3. מדוע מביא רש"י את דברי חז"ל שלכל אמירה וציווי קדמה קריאה כאן, ולא בפעמים הקודמות שמופיעה קריאה?
4. מה המשמעות של התחשבותה של התורה במצבו הכלכלי של המקריב בקרבן עולה ויורד?
לגבי הקרבת קרבן משתמשת התורה במילה "אדם".לעומת זאת לגבי החטא משתמשת התורה בביטוי "נפש". ללמדנו שהאדם מורכב משני חלקים גשמי - אדם ורוחני - נפש ושניהם משמשים יחד בערבוביה.
ההלכה הראשונה מהלכות הקרבנות, הנרמזת במילה "אדם" היא האיסור להקריב מן הגזול. דבר זה הא ללמדנו שגם קרבן "רגיל" בעצם אינו שייך למקריב. ומי שמקריב מן הגזול בודאי אינו ראוי שקרבנו יתקבל.
מדוע הא' של ויקרא זעירא? דבר זה מציין גם את הדבר הזהה בין שניהם. שניהם זוכים לדרגה מעל להשתדלותם. ללמדך שגם אצל משה הוא זוכה להתגלות למעלה ממעלתו מכוחם של ישראל.
מדוע משמעותית המילה ויקרא, עד שהיא המייצגת את הספר? יתכן שהדבר מיצג את הדרך בה האדם היהודי מתקרב אל בוראו בשונה מהדרך בה נותר הקשר בין הקב"ה ואומות העולם, לדוגמה בלעם.