אתר ישיבה

השיעור עוסק בפסק השולחן ערוך המחייב להחמיר ולהפיץ מעות לצדקה כאשר קיים ספק לגבי ייעודן המקורי. הרב מנתח את מקור הדין מהראשונים ומעמיק בחילוקי הגמרא במסכת חולין בין חזקת חיוב לחזקת פטור.

השיעור בוחן את חג השבועות דרך ההלכות הייחודיות לו ומשמעותן הרוחנית, תוך התמקדות במושג הזיכרון ובשילוב שבין הגשמי לרוחני. מתוך כך, מוצגת מעלתה היתרה של התורה כמקור קדושה הפתוח לכולם ומסוגל לקדש את כל חלקי המציאות והנפש.

השיעור עוסק בחשיבותו של מעמד הר קבלת התורה, תוך הדגשת הפסוקים הדורשים מהאדם לזכור ולשמור את המעמד בלב ובנפש לאורך כל הדורות. בהמשך, מובאים מקורות שונים על דמותו של רבי יוחנן ועל אהבת התורה, ההתמדה והעיון שלו, הממחישים כיצד התורה משפיעה על מהות האדם והופכת לחלק בלתי נפרד ממנו.

לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי וְהוּא פֶלִאי - מה היה שמו של המלאך שהתגלה לאמו ואביו של שמשון | מה הטעם שנהגו לומר בברכות השחר ברכת כהנים סמוך לברכת התורה - ולא פרשה קצרה אחרת מהתורה. ודי היה באמירת פסוק אחד | וְשֵׁם שְׁנֵי בָנָיו מַחְלוֹן וְכִלְיוֹן - איך לא חשש אלימלך שהיה גדול הדור למה שאמרו חז"ל צריך אדם לחוש לשם, ואיך קרא לבנו כליון שהוא לשון כלייה | נהגו רוב הלומדים להיות נעורים בליל שבועות - לפי שישראל היו ישנים כל הלילה והוצרך הקב"ה להעיר אותם. איך ייתכן שבני ישראל לא יבואו בהכנה רבה למעמד הנשגב הלז כל הלילה ולא עוד אלא שהיו ישנים עד ב' שעות ביום. ועוד !!

חג השבועות מעמיד אותנו שוב ושוב בפני הדילמה העתיקה של רות וערפה: האם ללכת אחר הנוחות והתכליתיות, או להעז לקפוץ אל הלא נודע של מחויבות תורנית? ישנם לא מעט רגעים קריטיים שבהם הארעיות הארצית נושקת לנצח, ומתחדדת ההבנה שחיי תורה אינם גן של שושנים – אלא בחירה בחיים עצמם

רות המואבייה מלמדת אותנו מדוע דווקא ההעזה להגיע אל הגורן, אל רגע התכלית, היא המעשה האמיץ ביותר, ואולי זהו גם האתגר הגדול של מדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים

מצווה להניח בערב יום טוב עירוב תבשילין | כך מותר לבשל ולאפות לשבת ביום טוב | גם מי שאינו מתכוון לבשל לשבת בחג, מצווה שיניח עירוב תבשילין | תבשיל העירוב צריך להיות מאכל שראוי לאוכלו עם פת | רבים נוהגים לאכול את תבשיל העירוב באחת מסעודות השבת | מצווה על גדול העיר להניח עירוב תבשילין בשביל כל בני המקום | מי שהיה יכול להניח עירוב ועבר ולא הניח, אינו יכול לסמוך על העירוב של גדול העיר