חסידות

האותיות שבתפילין - מגלים את נשמת האדם. "החודש הזה לכם" - בני ישראל הם הממשיכים את ההתחדשות לעולם.

עבודת האבות היתה תיקון המקומות השפלים שמעורבים בטוב ורע ומעלת משה רבנו הייתה למעלה מהטבע. מעלת משה רבנו באה מבני ישראל ורק עימם יכול לבוא אל פרעה.

עשרת המכות ועשרת הדיברות הם המשך לשרה מאמרות שבהם נברא העולם. "סבלות מצרים" - בנ"י לא יכלו לסבול את טומאת מצרים, ולכן, למרות שהיו אמורים להיגאל במידת הדין, משה לא יכל לראות בסבלם ונגאלו במידת הרחמים.

על ידי היגיעה מגיעים לשלמות וכן גם הגלות שהיא הכנה לגאולה. המשתתף בצער הזולת זוכה ורואה בתוך הגלות את הארות הגאולה.

"וידע אלוקים" - הכרת סגולת ישראל הפנימית. "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ" - מתוך ומכח הגלות והייסורים באה הגאולה.

ביוסף לא שולטת עין הרע ולכן הוא פועל גם בין הגויים, ואילו השבטים נאספים ונבדלים מן האומות. האבות הם המרכבה והשבטים הם הממשיכים את הארת התורה בתוך העולם.

הסדר בעבודת הגלות ועבודת הגאולה, העבודה גם כשנשמות ישראל אינן מגולות. השבטים הם המבררים את התגלות ה' גם בתוך עלמא דפירודא, ובאחדותם מביאים את הגאולה.

כשהאחים מכירים את יוסף הם מתבטלים אליו. יוסף הוא בחינת תורה שבכתב ויהודה בבחינת תורה שבע"פ. גדלות עבודת יוסף והשבטים. מיוסף לומדים שכגודל היגיעה כך גודל המציאה.

כל העולם הוא מלא כבוד ה', ובשבת מתגלה אור ה' במציאות וזהו עניין יהודה ויוסף. כשיעקב יורד למצרים הוא שומר על מדרגתו. יהודה ניגש לדבר עם יוסף בגלל צערו של יעקב אביו ולא בגלל צערו הפרטי.

יש מצבים שהמיצר הוא הכרח, וצריך לנצל גם אותו לקריאה לה'. התרופה היא במכה עצמה. המחלוקת בין יוסף לאחים היא דרך הקיום של עמ"י בגלות. אם היה ליעקב ריב- הוא היה לשם שמיים. לימוד פרשיות אלו- מפתח לגאולה.