חלות

חָלוּת (לעתים מבוטא, בטעות, כחַלוֹת) הוא ביטוי תלמודי המקובל בעולם הישיבות, המתאר את היווצרותו ותחילת תחולתו של דין או סטטוס, משפטי או הלכתי. בעברית עכשווית נפוץ יותר השימוש בהטיה "תחולה".
בקרב האחרונים נידונה השאלה אם חלות היא מציאות רוחנית כלשהי, אולי אידיאה, או שמא רק הגדרה הלכתית. בעיקר נידונה השאלה בדיני טומאה וטהרה - האם הטומאה אכן חלה במציאות על החפץ, או שהיא רק דרך התייחסות הלכתית.
כך למשל מסבירים האחרונים את חיוב שביתת עבדיו ובהמתו בשבת, ואת חיובו לשלם את תשלומיהם מדין "ממונו", על פי הנימוק שהבעלות על הבהמה אינה רק צרור דינים אקראיים, אלא חלות של בעלות שגורמת שייכות עם הבעלים עד שמצריכה אותו להשבית אותה. באופן דומה מוסברת העובדה שגם עבד שיש עליו רק "קנין איסור" ולא קנין ממוני, מזכה תשלומי קנס המגיעים לועוד...