ספר מלכים

איש אחד הדיר את אשתו מהנאה עד שר' שמעון יאמר מה דעתו על תבשיליה. אך הוא סירב ואמר "ימותו כל בני אלמנה". זהו רמז להבנת המעשה באליהו שהחיה את "בן האלמנה".

איך משתקף דוד בפסוקים הראשונים של תהילים? איך מתבטא עולמו הפנימי של דוד בקשריו עם הרשעים?

דוד בספר תהילים מגלה לנו מתוך עולמו שלא ראוי ללכת בעצת הרשעים, לעמוד בדרך חטאים אן לשבת שמושב ליצים. אך באותה נשימה- אין לנו להתרחק מהם לגמרי. ודווקא המציאות, הרצון לקרב את הרחוקים, הוא שמעורר את ההבנה בפסוקים. שלילה בשיח חיצוני אך בפנים נמצא דווקא החיוב.

גישתו של דוד לאורך כל המרד היא שהמרד הוא מבחן למלכותו, האם הוא עדיין ראוי למלוך בישראל ? ברקע צפה ועולה פרשיית דוד ובת שבע, ודוד מבין שה' הוא המניע של כל המרד, אך יואב אינו מסכים עם גישתו של דוד, הוא רואה את זה כרכות במקום שבו נדרשת תקיפות, והעימות בניהם הוא בלתי נמנע.

בכמה אירועים ישנו עימות גלוי או נסתר בין דוד ליואב בן צוריה. פעם אחר פעם רואים את העמדה הפנימית של יואב שאינה עומדת בקנה אחד עם אישיותו של דוד המלך. בשיור זה התמקדנו בכמה נקודות שבר בין הדמויות: כיבוש רבת בני עמון, משל האישה התקועית ומרד אבשלום.

איזה מסר מלמד אותנו הנביא? מה רמז יואב לדוד אחרי מות אוריה החיתי?

אחת השאלות המשמעותיות שעולות מדמותו של יואב היא: איך יתכן שליואב, איש אמונו של דוד, שר הצבא שלו ומי שמתלווה אליו לאורך כל הדרך, יש סוף כ"כ מר...

הנגינה היא עם נפש, עם כל הכוחות וכך היא מתבטאת בחיי דוד. עם המנגינה ניתן ממש להרים עולמות "והיה כנגן המנגן ותהיי עליו רוח ה'"

התיאור הראשון שמובא בתנך על דוד הוא "יודע נגן", מה המשמעות של התואר הזה שתופס מיקום כ"כ מרכזי באופיו של דוד המלך? אם גם אנחנו יודעים מי מבין נבחרי הציבור יודע נגן?

בסדרת השיעורים שלפנינו חוזר הרב אל סיפור המגיפה בסוף פרקי דוד(שמואל ב'), בניסיון להבין לעומק את מקורה וסיבתה-המובאת בכתובים בקיצור וכצופן. בשיעור זה פותח הרב בקריאה ראשונית והשוואה בין שני עונשים שונים הבאים על העם- הרעב בפרק כא והמגיפה בפרק כד, בזיקה, בדומה ובשונה ביניהם. בהמשך עובר המיקוד אל הבנת סיפור המגיפה בפרק כד, סיבתה והקולות השונים העולים בתוך סיפורה תוך קריאה מדוקדקת בפסוקים. ברכת ה' עליכם!