דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרם בכתב

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

פירושי התורה שנתנו למשה בעל פה, ניתנו למוסרם לישראל בעל פה ולא למוסרם בכתיבה.


מקור עניין זה[edit]

"דרש רבי יהודה בר נחמני מתורגמניה דרבי שמעון בן לקיש כתיב כתוב לך את הדברים האלה וכתיב כי ע"פ הדברים האלה הא כיצד דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה דברים שבעל פה אי אתה רשאי לאומרן בכתב" - תלמוד בבלי מסכת גיטין דף ס עמוד ב.

ובפירוש רש"י שם: "כתיב כתוב לך - אלמא נכתבה, וכתיב ע"פ - אלמא לא נכתבה; דברים - שאמרתי לך בכתב אי אתה רשאי למוסרם לישראל על פה, ודברים שבעל פה אי אתה רשאי לכותבן - מכאן אתה למד שהתלמוד לא ניתן לכתוב אלא מפני שהתורה משתכחת"

הגדרתו[edit]

  • קיים דיון[1] בהגדרתו של עניין זה, האם הוא איסור, מצווה שלא לכתוב דברי תורה שבעל פה, או שאינו איסור אלא הנהגה ראוייה וטובה. יש שדייק[2] שמכך שהרמב"ם לא כתב דין זה בספר יד החזקה, אלא הביאו רק בהקדמתו[3], וגם שם לא כתבו בסגנון של איסור, נראה שלדעת הרמב"ם אין זו מצווה שלא לכתוב דברי תורה שבעל פה, ואין בדבר איסור, אלא שצורת נתינת התורה היא שדברי תורה שבעל פה צורתם היא שהם בעל פה, ולכן אין ראוי לכותבם.

לימות המשיח[edit]


ראה עוד[edit]

הערות שוליים[edit]

  1. מהגאון הרב זלמן נחמיה גולדברג
  2. הגרז"נ גולדברג שליט"א
  3. (5) רמב"ם יד החזקה (כתב יד תימני) - הקדמה לספר יד החזקה כל המצוות שניתנו לו למשה בסיניי - בפירושן ניתנו, שנאמר "ואתנה לך את לוחות האבן, והתורה והמצוה" (שמות כד, יב), תורה זו תורה שבכתב, והמצוה זו פירושה; וציוונו לעשות התורה על פי המצוה. ומצוה זו, היא הנקראת תורה שבעל פה: כל התורה - כתבה משה רבנו קודם שימות, בכתב ידו. ונתן ספר תורה לכל שבט ושבט; וספר אחד - נתנהו בארון לעד, שנאמר "לקוח את ספר התורה הזה, ושמתם אותו מצד ארון ברית ה' אלוהיכם; והיה שם בך, לעד" (דברים לא, כו): והמצוה, הוא פירוש התורה - לא כתבה; אלא ציווה בה לזקנים וליהושע ולשאר כל ישראל, שנאמר "את כל הדבר אשר אנוכי מצווה אתכם, אותו תשמרו לעשות" (*דברים* יג, א). ומפני זה נקראת תורה *שבעל* *פה*: אף על פי שלא נכתבה תורה *שבעל* *פה*, לימדה משה רבנו כולה בבית דינו לשבעים זקנים; ואלעזר ופינחס ויהושע, שלושתן קיבלו ממשה: