דרשני:דיני אבקת חלב נכרי

From ויקישיבה
Jump to navigation Jump to search

המאמר שלפניכם מציג את השתלשלות ההלכה והשיטות השונות ביחס לחלב נוכרי ומתוך בירור זה לאבקת חלב נוכרי. נציג את המחלוקת באחרונים האם אבקה היא בכלל איסור חכמים על חלב נוכרי והוראות הרבנים כיום. יצוין שחלב נוכרי ומרכיביו נפוצים מאד במוצרים השונים בימינו, גלידות שונות מיוצרות בעזרת החלב, מפעלים משתמשים ברכיבים המיוצרים ממנה ואפילו גבינות מכילות מרכיבים ממנה.

חלב נוכרי

המשנה במסכת עבודה זרה עבודה זרה ב ו מביאה רשימת מאכלים של עובדי כוכבים, האסורים באכילה ובתוכם: "חלב שחלבו עובד כוכבים ואין ישראל רואהו"'. בטעמו של האיסור מצינו הסברים שונים בשני התלמודים: בתלמוד הבבלי עבודה זרה לה ב מבואר שטעם האיסור הוא מחשש שמא הגוי יערב חלב טמא עם חלב טהור , כדי להרבות את כמות החלב או כיוון שהגוי לא נזהר ונשאר חלב טמא מחליבה קודמת בכלי בו הוא חולב. לעומת זאת, בתלמוד הירושלמי[1] מובא טעם אחר- שמא החלב היה מגולה ונחש הטיל בו ארס. בשאר משקים של גויים לא גזרו משום גילוי, כיון שהם מקפידים על ניקיונם ושומרים עליהם. אמנם, בחלב, שעובר סינון ואינו נאכל כמו שהוא, אין הגויים מקפידים על ניקיונו.

בין הראשונים מצינו דעות שונות בשאלת הטעם העיקרי להלכה, בעל אור זרוע[2] כתב שאין הטעמים חולקים וצריך לחשוש לשניהם. כלומר, לפי הטעם שחלב נוכרי אסור משום חלב טמא, גם כשאין חשש זה יש לבדוק שהחלב לא היה מגולה. וכן להיפך, לפי הטעם של גילוי, גם כשאין חשש זה יש לבדוק שאין חשש שמעורב חלב טמא. אולם הבית יוסף יורה דעה קטו אינו מביא כלל את טעמו של הירושלמי ומציין את המרדכי, רבנו פרץ והסמ"ק הסוברים שגזירת חלב נוכרי חלה גם במקום שאין חשש ממשי שמא יערב הגוי חלב טמא, כגון במקרה שבו אין בעדר בהמה טמאה.

בדברי האחרונים מצאנו מחלוקת ביחס לנקודה אחרונה זו. בעל פרי חדש[3] סובר שהאיסור הוא דווקא כאשר יש חשש שמא יערב הגוי חלב טמא, כיוון שגזירת חכמים באה למנוע שתיית חלב טמא. לעומתו, בעל חת"ם סופר סימן קז,ד סובר שגזירת חכמים היא גזירה כללית, וחכמים שגזרו על חלב נוכרים לא הבחינו בין מציאות בה חלב טמא מצוי או זול לבין מציאות אחרת. לשיטתו, לא רק חלב טמא אסור, אלא כל חלב שחלבו גוי אף שהוא מבהמה טהורה אסור מדברי חכמים, ולכן אין להקל גם כאשר אין חשש שמא הגוי יערב חלב טמא.

בעל האגרות משה[4] מחדש, שגם לפי בעל חת"ם סופר, כאשר יש ידיעה וודאית שהגוי לא יערב חלב טמא בחלב טהור- החלב מותר מעיקר הדין, כיוון שאין זה עומד בגדר "אין ישראל רואהו" שנכתב במשנה. על פי חידוש זה, פסק האגרות משה שכאשר יש במדינה פיקוח האוסר לערב חלב פרה עם חלב בהמה טמאה מותר להשתמש בחלב פרה אף אם נחלב על ידי גוי. אף על פי כן, בסיום תשובתו כותב שבעל נפש ראוי שיחמיר על עצמו ולא ישתמש בחלב שנחלב על ידי גוי. בתשובה נוספת של האגרות משה מבואר שההיתר הוא בשעת הדחק בלבד.

בעל החזון איש[5] חולק על חידושו של האגרות משה בדעת חת"ם סופר, אך פוסק כדעת הפרי חדש שכאשר יש ודאות גמורה שלא יערבבו חלב טמא החלב מותר. משום כך, הוא סבור שבמקום שיש פיקוח ממשלתי יש להתיר את החלב, גם אם נחלב על ידי גוי מבלי שישראל רואהו. בשו"ת תשובות והנהגות ‏[6] מובאת עדות שהחזון איש לא התיר חלב נוכרי בפיקוח ממשלתי אלא רק לחולה. בנוסף, הוא טוען שכיום הפיקוח הממשלתי אינו חזק כל כך, וגם אם ייתפס מישהו שעירב חלב טמא הוא ייקנס בקנס נמוך מאוד, ולכן לדעתו אין להתיר גם לפי בעל חזון איש חלב שגוי חלבו מבלי שישראל רואהו. מנגד, בעל חכמת אדם פוסק שאין להקל כלל בדבר כיוון שאין אחד מגדולי הראשונים והאחרונים שהזכיר היתר זה.

ערוך השולחן טוען שגם אם אין חשש של עירוב חלב טמא בחלב טהור אין להקל כלל בחלב גוי. בטעמו של דבר הסביר, שהחשש שמא הגוי יערב חלב טמא, הוא רק אחד מהטעמים של האיסור לשתות חלב נוכרי, ומסיבות שונות רק אותו גילו לנו חכמינו. אולם ישנם טעמים נוספים שנשארו נסתרים מאתנו ולכן אין להקל כלל בגזירת חכמים זו.

גבינת נוכרי

המשנה במסכת עבודה זרה מביאה רשימת מאכלים של עובדי כוכבים, האסורים באכילה ובהנאה, ובתוכם: "גבינות בית אונייקי (שם כפר) של עכו"ם". בגמרא עבודה זרה לה א הובאו מספר טעמים לאיסור גבינות שגוי הכין גם אם החלב היה של ישראל.

שמואל סובר שהגויים מייצרים את הגבינה בעזרת עור קיבה של בהמה נבילה, עור זה נחשב חלק מהבהמה ואסור בלאו של נבילה כמו שאר בשר הבהמה, לכן עור הקיבה אוסר את הגבינה. רבי שמעון בן פזי בשם רבי יהושע בן לוי סובר שטעם האיסור הוא משום ניקור- שמא הניחו את החלב שממנו ייצרו את הגבינה מגולה, או שהניחו את הגבינה עצמה מגולה, ויש חשש שנחש הטיל בהם ארס. טעם נוסף מובא על ידי רבי חנינא שסובר שבגומות של הגבינה מצויות שאריות של טיפות חלב, וחלב שגוי חלבו ללא ראיית ישראל אסור באכילה ולכן אף גבינה של גוי אסורה. רב מלכיא בשם רב אדא סובר שגוי מחליק את פני הגבינה בשומן חזיר ולכן חכמים אסרו את הגבינות שלהם. רב חסדא סובר שיש גויים שמייצרים את הגבינה על ידי חומץ האסור בהנאה משום יין נסך, ולכן חכמים גזרו על כל גבינותיהם. רב נחמן בר יצחק סובר שטעם הגזירה הוא משום שמייצרים את הגבינה בעזרת שרף של עורלה האסור בהנאה.

נחלקו הראשונים מהו טעם האיסור הקובע להלכה, והאם גבינות הגויים אסורות גם במקום שלא שייך טעם האיסור: א. התוספות[7] הביאו את דעת רבנו תם שעיקר טעם הגזירה הוא משום ניקור, כדברי רבי יהושע בן לוי, ולדבריהם בימינו שהנחשים לא מצויים אין האיסור חל. עוד הוסיפו התוספות, וכתבו שגם לטעמו של שמואל, במקום שלא מייצרים גבינה בעזרת עור קיבה של בהמה נבילה גבינות הגויים מותרות. ב. הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות ג יג חולק על דברי התוספות וכותב שטעם הגזירה הוא כהסברו של שמואל שמייצרים את הגבינה בעזרת עור קיבה של בהמה נבילה. מוסיף הרמב"ם וכותב, שגם אם ידוע שהגבינה יוצרה בעזרת עור מבהמה מותרת וכדומה, הגבינה אסורה כיון שחכמים גזרו איסור כללי על כל גבינות של גויים ללא הבחנה.

השולחן ערוך יורה דעה קטו א פוסק כדעת הרמב"ם, הן בטעם הגזירה שהוא כהסברו של שמואל שגבינות של גוי מיוצרות בעזרת שימוש בעור קיבה של בהמה נבילה, והן ביחס לכך שהאיסור חל גם במקום שבו ידוע שהשתמשו בדבר מותר, בכל מקרה כל גבינותיהם אסורות. הרמ"א כתב שנהגו כפסק השולחן ערוך ואין לפרוץ גדר אלא במקום שנוהג היתר דורות רבים.

חמאת נוכרי

לגבי חמאה שיוצרה על ידי גוי לא מצינו התייחסות בגמרא. לאור כך, מביא הטור מחלוקת בדבר. רבינו פרץ סובר שלא גזרו על חמאת גוי כלל. טעם הדבר הוא- גם אם הגוי עירב חלב טמא עם חלב טהור, בתהליך עשיית החמאה מופרד החלב הטהור מהטמא ורק הוא מתקשה ונעשה חמאה. לעומת זאת, יש מהגאונים הסוברים שגם חמאת גוי אסורה מפני החשש לתערובת חלב טמא. סברתם היא שלמרות שרק החלב הטהור נעשה חמאה מוצקה, בגמר תהליך הייצור, החמאה נשארת עם שאריות חלב נוזלי וייתכן ששאריות אלו כוללות טיפות של חלב טמא.

הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות ג טז הביא את מחלוקת הגאונים, וכתב שלדברי כולם אם חימם את החמאה וכל הנוזלים התאדו ממנה היא מותרת. טעם הדבר הוא, כיוון שהאיסור כולו הסתלק גם אם נשאר מעט חלב טמא בתוך החמאה הוא בטל ברוב. הראב"ד חולק על הרמב"ם ואוסר חמאת גוי גם אם חיממו אותה. הסברו הוא, כיוון שחששו לעירוב של חלב טמא יחד עם הטהור לפני עשיית החמאה, לא שייך ביטול האיסור בשישים כיון שבאיסורי גויים לא מועיל ביטול. הרא"ש פסק שהיות ואין טעם ברור לאיסור חמאת גוי הדבר תלוי במנהג המקום. מקום שנהגו היתר אין למחות בהם, ומקום שרוב האנשים מחמירים- צריך להחמיר.

השולחן ערוך הכריע מסברא שהלכה כשיטת הרא"ש שהולכים לפי מנהג המקום, ובמקום שאין מנהג מותר לבשל את החמאה עד שהנוזלים יתאדו כדעת הרמב"ם.

אבקת חלב נוכרי

כפי שראינו, גזרת חלב נוכרי איננה חלה כאשר החלב עבר שינוי צורה והפך לגבינה או לחמאה. למרות שגבינת גוי אסורה, אין הטעם בגלל חלב נוכרי אלא מחשש שמא העמידו אותה בעור קיבת נבלה. גם חמאת גוי אסורה בגלל שאריות חלב שבה ולא מגזרת חלב נוכרי.

על סמך הבדל זה התיר הרב צבי פסח פרנק חלב נוכרי ששינה צורה והפך לאבקה, כיוון שפקע ממנו שם חלב איננו בכלל חלב נוכרי שנאסר. החזון איש חלק על הרב פרנק ואסר אבקת חלב נוכרי כמו חלב. טעמו של החזון איש הוא, משום שאיסור חלב נוכרי אינו חל על גבינה וחמאה כיוון שחלב טמא אינו 'עומד' ואין אפשרות להפיק ממנו גבינה וחמאה. לעומת זאת, אבקת חלב נוכרי מיוצרת על ידי ייבוש המים מהחלב והשארת החומר היבש כמו שהוא. פעולה זו ניתן לעשות גם בחלב טהור וגם בחלב טמא, שהרי יש בו גם חומר יבש ולא פקעה ממנו גזירת חלב נוכרי. יתר על כן, ברור שאם היה חלב טהור מעורב בטמא והיו מפיקים ממנו אבקה החלב הטמא לא היה יוצא בתהליך הייצור.

הנחיות הרבנות הראשית לישראל

כדי לנהל מערכת כשרות ארצית קבעה הרבנות הראשית לישראל נהלים אחידים ומסגרת מעשית למוצרים השונים ובכללם לחומרים הכוללים חלב, וכך קבעה:
"חז"ל אסרו לאכול חלב נוכרי ובזה לא הייתה שום מחלוקת בדבר אלא שבתקופת האחרונים אשר חלב בהמות טמאות לא מצוי או במדינות אשר החוק אוסר באיסור חמור לעשות שימוש בחלב אחר מלבד חלב פרה, נחלקו גדולי האחרונים מהם התירו "חלב לא שמור" ומהם שאסרו בהחלט. כמו כן נחלקו גדולי הפוסקים האחרונים לגבי אבקת חלב נוכרי ודנו בה האם אבקת חלב נוכרי כלולה באותה גזירה של חלב נוכרי אם לאו. הרבנות הראשית לישראל החליטה לפני שנים רבות לאסור חלב נוכרי (בפני עצמו או כמרכיב למוצר) ולהתיר אבקת חלב נוכרי ובתנאי שעל גבי המוצר יצוין "לאוכלי אבקת חלב נוכרי".

אכילת אבקת חלב נוכרי למעשה בימינו

המציאות עליה דיבר התלמוד שונה במהותה ממשק החלב שאנו מכירים. אינה דומה רפת בעולם התעשייתי, שנועדה לייצור חלב בכמויות ענקיות, למשק המעורב של איכר בחברה חקלאית, המחזיק בהמות מסוגים שונים ולמטרות שונות ובהן- עבודה, רכיבה, חלב, צמר ובשר. בין חיות המשק ישנן בהמות טהורות- צאן ובקר, וישנן טמאות- סוסים, חמורים וכלבים. בהמת משק נוספת, המשמשת לחליבה במזרח התיכון, היא הגמל. בתרבויות שבהן לגמל מקום מרכזי במשק, חלב הנאקות משמש כמזון רב ערך, ולעתים הוא מצוי יותר מחלב צאן ובקר. יש המניחים שכאשר התלמוד והראשונים מדברים על חלב טמא הם מכוונים לחלב גמלים, שכן חלב אחר הוא נדיר, ואין סיבה לאיש לערב אותו בחלב המצוי והזול של הצאן או הבקר.

הבדל נוסף בין המציאות בימי התלמוד והראשונים, לבין עולמנו, הוא המהפכה התעשייתית ושינוי דפוסי הצריכה והשיווק. מקור החלב כבר אינו המשק הקטן והמעורב בבהמות שונות, אלא רפתות גדולות ומקצועיות, בהן לא יעלה על הדעת לערב חלב של בעל חיים אחר. מעבר לכך, חלב כיום אינו נקנה ישירות מהמשק, גם אם הוא יהיה המודרני ביותר אלא מחברת שיווק גדולה, המרכזת את תנובת החלב מרפתות רבות, מתאימה את התוצר לסטנדרטים שלה ומשווקת תחת המותג שלה את החלב לצרכנים.

למרות שהבדלים אלו מצמצמים עוד יותר את החשש לעירוב חלב טמא, אין זה מספיק כדי להתיר את החלב, כיוון שגזירת חכמים על חלב נוכרי היא איסור העומד בפני עצמו. למעשה כיום, החלב בארץ ישראל נחלב על ידי יהודים, ובמקרים אחרים נעזרים בפיקוח של מצלמות על תהליך החליבה. לאור זאת, פסקו הרבנים הראשיים בארץ ישראל שאין להשתמש בחלב נוכרי כלל, גם כמוצר בפני עצמו וגם כמרכיב במוצר. לאור פסיקת הרבנים הראשיים, מחלקת הייבוא של הרבנות הראשית לישראל אינה מאשרת מוצרי יבוא המכילים חלב נוכרי נוזלי. גם הבדצי"ם השונים בארץ ישראל, אינם נותנים הכשר למוצרים המכילים חלב נוכרי, כיוון שחלב ישראל מצוי ואפילו יותר מחלב נוכרי. לעומת זאת, ארגוני הכשרות האורתודוקסיים בארצות הברית (כגון ה-OU שהוא הגדול מביניהם) סומכים על היתרו של הרב פיינשטיין, שהיה מוחזק כפוסק של ארצות הברית, ומשתמשים בחלב נוכרי במקום שיש פיקוח ממשלתי. עבור המחמירים, מסמנים בסימן Cholov Yisroel = חלב ישראל, מוצרי חלב הכשרים גם לדעתם.

סיכום

במאמר זה הובאה השתלשלות ההלכה בנוגע לאבקת חלב נוכרי. הובא המקור לאיסור חלב נוכרי וטעמי התלמודים השונים. הובאה המחלוקת בין האגרות משה המקל באיסור זה, לעומת החכמת אדם שמחמיר בדבר. הוצגה השתלשלות ההלכה וביררנו את היחס לאבקת חלב נוכרי.

היתר גדול כתב הרב פרנק ביחס לאבקת חלב נוכרי. לדעתו, אבקת חלב נוכרי איננה בכלל גזירת חלב נוכרי שהובאה במשנה כיוון שפקע ממנה שם חלב. החזון איש חלק על הבחנה זו בטענה שבתהליך ייצור האבקה לא משתנה החלב אלא הוא מיובש בלבד.

למעשה, הרבנות הראשית מאשרת תוך סימון, מוצרים המכילים אבקת חלב נוכרי או חמאת נוכרי בהסתמך על היתרו של הרב פרנק וכן פוסק הרב דב ליאור שליט"א. על אף זאת, מרן הרב זלמן מלמד ועוד מפוסקי זמנינו מחלקים בין לכתחילה ובין דיעבד לגבי שימוש באבקת חלב נוכרי, לשיטתם, לכתחילה יש להחמיר ולא לקנות או להשתמש באבקת חלב נוכרי, אך בדיעבד, אם התברר שיש במוצר אבקת חלב נוכרי אין צורך לזרוק אותו וניתן לאוכלו. אולם מנגד, הרב מרדכי אליהו זצ"ל ועוד פוסקים החמירו ואסרו אבקת חלב נוכרי גם בדיעבד.

  1. פרק ב הלכה ח
  2. שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן י
  3. שם, ו
  4. שו"ת אגרות משה, יורה דעה, חלק א' סימן מז'
  5. חזון איש, יורה דעה, סימן מא' ס"ק ד'
  6. חלק ב' סימן שעג'
  7. ד"ה חדא