מיקרופדיה תלמודית:אין מפרישין לאבוד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - אין הפרשה של קדושה חלה כשהקדושה הולכת לכתחילה לאיבוד

כלל זה נידון בקדשים ובמצוות התלויות בארץ.

בקדשים

בענייני חטאת (ראה מעילה י א, ורש"י; רמב"ם מעילה ד ז. וראה רמב"ם פסולי המוקדשין ד יח), בענין מנחת חוטא של כהנים (ראה מנחות עד א, ורש"י שם), בענין המקדיש את הטריפה (ראה תמורה יז א; רמב"ם איסורי מזבח ג י; צפנת פענח יבום א ו), ובענין שעיר של יום הכפורים (ראה ירושלמי יומא ו א. ועי' צפנת פענח יבום שם).

בתרומות ומעשרות

בענין בכורים (ראה רמב"ם בכורים ב יט. ועי' תורת הארץ לר"מ קליערס פ"א אות כז), בענין מעשר טבל שנתערב בחולין (ראה תוספתא תרומות פ"ה; ירושלמי דמאי ז ז, וחלה א ג. וראה צפנת פענח שם), בענין דמאי (ראה דמאי א ב; ירושלמי דמאי שם. ועי' צפנת פענח שם), ובענין תרומה (ראה בבא קמא קטו ב; רמב"ם תרומות ג יז; צפנת פענח שם).

הערות שוליים

  1. א, טור' תרעה – תרעו.